פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
לערעורים בענינים מינהליי
עע"ם
398/13
לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופט א' שהם
המערער:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. משרד הפנים
2. בית הדין לביקורת משמורת
3. משטרת ישראל
ערעור על פסק הדין
של בית המשפט לעניינים מינהליים מחוז מרכז מיום 25.12.12 בעת"מ 3690-12-12
שניתן על ידי כב' השופט ז' בוסתן
תאריך הישיבה:
ה' בחשון
התשע"ד
(9.10.13)
בשם המערער:
עו"ד סמדר בן-נתן;
עו"ד מיכל פומרנץ
בשם המשיבים:
עו"ד ראובן אידלמן;
עו"ד יוכי גנסין
בשם הסנגוריה
הציבורית :
עו"ד איילת עוז
פסק-דין
השופט א' רובינשטיין:
א.
הערעור דנא עניינו פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים (מרכז) (השופטת בוסתן) מיום 25.12.12, בו הוחלט שלא לשחרר את המערער ממשמורת. המערער הוא אזרח סודאן השוהה בישראל מכוח הגנה קבוצתית מאז 2006, ושבשנת 2011 לא חודשה אשרת א/5 שניתנה לו ב-2008, בשל מידע בדבר עיסוק פלילי בסמים. הוא שוהה במשמורת מאז 20.11.13 בעקבות חשד לביצוע עבירת סמים. בית המשפט קמא השתית הכרעתו על צו גירוש שניתן כנגד המערער, והמשמורת נקבעה מכוח החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון מס' 3 והוראת שעה) תש"ע-2012. נזכיר כבר כאן כי חוק זה בוטל לאחרונה בפסק דינו של בית משפט זה מיום 16.9.13 בבג"ץ 7146/12 אדם נ' הכנסת .
ב.
בערעור נטען כנגד צו הגירוש וכנגד המשמורת. בדיון ראשון בפנינו ביום 27.2.13 ביקשנו לבדוק, באשר לעבירות הסמים, מדוע לא הוגשו כתבי אישום נגד המערער והתיקים נסגרו מחוסר עניין לציבור. קיימנו ישיבה נוספת ב-26.6.12. לימים הוגש כתב אישום והוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים, אך זו נדחתה בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי באוגוסט האחרון.
ג.
ביני לביני התקבל פסק הדין האמור, בבג"ץ 7146/12, שבו – עם ביטול החוק – נקבע כי עילת השחרור שבסעיף 13ו(א)(4) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב-1952 (לפיה ניתן לשחרר מי ששהה במשמורת יותר מ-60 יום רצופים) – לא תחול למשך 90 יום ממועד פסק הדין, זאת כדי לאפשר בדיקת עניינם של הנמצאים במשמורת. לעמדת המדינה עתה היא כי כנגד המערער חומר מודיעיני רב ובעל מהימנות גבוהה לעניין סחר בסמים, וחל עליו סעיף 13ו(ב)(2) לחוק הכניסה לישראל, לעניין סיכון שלום הציבור על-ידי שחרור. על כן כוונת המדינה היא שלא לשחרר את המערער, אך הנושא צריך להיות מובא לשיטתה לממונה ביקורת הגבולות, ואחרי כן – לפי הצורך – לבית הדין לביקורת משמורת ובית המשפט לעניינים מינהליים. לשיטת המדינה יש לאפשר למערער שבעה ימים להעלאת טענותיו לפני הממונה בטרם החלטה.
ד.
לדעת באת כוחו של המערער הדרך הנכונה היא להביא גם את חומר הראיות המינהליות לפני בית משפט השלום בתיק הפלילי בעיון חוזר, ולחלופין כי אנו נעיין בו ונחליט באשר לשחרור אפשרי. שקלנו זאת, אך סבורים אנו כי גם למען ההגינות כלפי המערער מצד המערכת, עדיפה הדרך המוצעת על-ידי המדינה, ואנו סבורים איפוא כי אין להיעתר לערעור בכפוף לדברים הבאים, שהם כמובן חלק מפסק דיננו. החלטנו שלא לעיין בחומר המודיעיני כדי שלא לכבול את ידיו של הממונה מראש, וגם איננו רואים מקום להעביר את הנושא להליך הפלילי, שכן הצגת חומר מודיעיני שם היא ככלל חריג לא רצוי.
ה.
וזו המסגרת: (1) המערער יובא בעוד שבעה ימים בפני הממונה, לאחר שיוכל להביע עמדתו לעניין המשמורת בכתב או בעל פה לפי בחירתו. (2) הממונה ישקול היטב, מחד גיסא, את החומר המודיעיני שיוצג בפניו, ומאידך גיסא את העובדה שבגלגולים המשפטיים כבר חלפו קרוב ל-11 חודש מאז נתון המערער במשמורת. תפקיד הממונה הוא לברר את האיזון הנכון בין אלה. (3) החלטת הממונה תינתן ללא שיהוי, וככל שייפתח הליך בבית הדין למשמורת ואחר כך בבית המשפט לעניינים מינהליים, ופשיטא שאיננו מביעים כל דעה לגוף הכרעותיהם, על ההליכים להתנהל בקצב מזורז בהתחשב בזמן שחלף במשמורת.
ו.
בנתון לכך נמחק הערעור בלא צו להוצאות.
ניתנה היום, ה' בחשון תשע"ד (9.10.2013).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט