עע"מ 4150/06 עיריית פתח תקוה נ. דליה יהודה

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב (כב' השופטת ש' גדות).

1.המשיבה הגישה עתירה לבית המשפט קמא כנגד עיריית פתח תקוה לצורך מניעת פינויו מהשוק של דוכן רוכלות אשר שימש את בעלה המנוח ואותה למחייתם. לאחר שנסתיים שלב הטיעונים, גילתה המשיבה כי במהלך ההמתנה למתן פסק הדין הוצב דוכן חדש במקום בו ניצב הדוכן שלה, המהווה נשוא העתירה. לפיכך פנתה לבית המשפט, והביעה את חששה כי העיריה המבקשת קובעת עובדות בשטח, העלולות לפגוע בזכויותיה. לאור זאת, הבהירה המבקשת כדלקמן:

"1. אכן במקום בו עמד הדוכן נשוא העתירה הוצב דוכן אחר, אולם ההצבה הינה זמנית בלבד, עקב סכסוך אשר התעורר בין סוחרים.

2.אין המדובר בדוכן חדש כי אם בדוכן אשר מקומו הועתק זמנית. במידה ויתעורר הצורך, עקב פסיקת בית המשפט הנכבד, יועתק מקומו בשנית, כך שלא תהא מניעה מהצבת דוכנה של העותרת [...] במקום. "

בית המשפט קמא קיבל את עתירת המשיבה וקבע כי העיריה תפנה כל דוכן אחר שהוצב במקום בו ניצב קודם לכן דוכנם של המנוח והמשיבה, וזאת תוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין, ותחזיר את הדוכן נשוא העתירה למקומו תוך 15 ימים נוספים. כן נקבע כי המשיבה תהא רשאית בשלב זה להמשיך ולהפעיל את הדוכן, ואם תבקש העיריה לפנותה, היא תיתן למשיבה זכות טיעון. בית המשפט קמא לא ראה צורך לבחון את טענותיה המהותיות של המבקשת לגבי זכות המשיבה להמשיך ולהפעיל את הדוכן בשוק. העיריה ערערה על פסק דינו של בית המשפט קמא, ובמסגרת הערעור הוגשה בקשתה זו לעיכוב ביצוע.

2.העיריה טוענת כי סיכוייה בערעור טובים. לטענתה, השאלה המרכזית בהליך היא – האם עומדת למשיבה זכות לדוכן בשוק מקום שהדוכן ניתן בזמנו למנוח על פי רשיון רוכלות אישי לצרכי שיקומו בלבד, ורשיון זה לא עבר בירושה לאלמנתו עם פטירתו; לדבריה, לא עמדה למשיבה כל זכות טיעון שכן הדוכן של המנוח פונה מהמקום כחודשיים לאחר פטירתו כשהוא זנוח ונטוש, ופינויו לא פגע באיש. בהעדר פגיעה כאמור, לא היה מקום למתן זכות טיעון; ואחרון – יש קושי בהשבת המצב לקדמותו באם הערעור יתקבל, שכן בינתיים ניתן רשיון לאשה אחרת להפעיל דוכן במקום, וזו כבר שילמה אגרה, והדבר עלול לפגוע קשות בפרנסתה. פינוי כאמור, עלול גם לחשוף את העיריה לתביעה משפטית מטעם אותה אשה.

3.המשיבה טוענת בתגובה, ראשית, כי בטרם פנייה בבקשת עיכוב ביצוע לבית משפט זה, היה על המבקשת לפנות בבקשה כזו לערכאה הדיונית. כן נטען כי טענתה הנוכחית של המבקשת מנוגדת להצהרתה בבית המשפט קמא, שם הבהירה כי הצבת הדוכן החדש הינה זמנית, ובהצבתו לא כרוך כל קושי בהחזרת המצב לקדמותו באם יעלה צורך בכך. פעולתה של המבקשת בקביעת עובדות חד צדדיות בשטח מעידה על חוסר תום לב. כן מציינת משיבה כי ההיתר שניתן לאשה האחרת להצבת הדוכן ניתן מלכתחילה בניגוד להצהרת העיריה בפני בית המשפט קמא. אף היא, המשיבה, הינה אלמנה קשת יום, הנתמכת מקצבת שארים וזקנה בלבד, גרה בדיור ציבורי, ומוכרת במוסדות המדינה כנפגעת טרור. הדוכן היה מקור פרנסתה היחיד, ומאז פינויו מהשוק מצבה הכלכלי הולך ומחמיר.

4.דין הבקשה להידחות.

ראשית, לענין טענת המשיבה לפיה היה על המבקשת לפנות ראשית לבית המשפט לעניינים מינהליים בבקשה לעיכוב ביצוע בטרם תיפנה בבקשה כזו לבית משפט זה, נראה כי בענין זה אין הדין עם המשיבה. ענייננו בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים. תקנה 468 לתקנות סדר הדין האזרחי, המטילה חובה לפנות בבקשת עיכוב ביצוע פסק דין ראשית לערכאה הדיונית שנתנה את פסק הדין אינה חלה כאן. על ענייננו חלה תקנה 43(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. על פיה, בבקשת עיכוב ביצוע פסק דין או החלטה של בית המשפט לעניינים מינהליים, הרי כל עוד לא הוגש ערעור, תוגש בקשת העיכוב לערכאה הדיונית. משהוגש ערעור, תוגש הבקשה לבית משפט שלערעור (עע"מ 8689/03 הממונה על העמדת מידע לציבור במשרד הבריאות נ' העמותה למען מדע מוסרי , פד"י נז(6) 953, בעמ' 959-958). מכאן, שנכון פעלה המבקשת אשר עם הגשת ערעורה, היפנתה את בקשת עיכוב ביצוע פסק הדין לבית משפט זה.

ולגוף הענין: כלל הוא כי מקום בו זכה בעל דין בהליך משפטי, ייהנה הוא מפירות זכייתו, ורק במקרים חריגים יעוכב ביצוע פסק הדין. בעל דין המבקש לחרוג מן הכלל הנוהֶג נושא בנטל להוכיח את קיומם של שני תנאים מצטברים: סיכויים טובים לערעור, ומאזן נוחות הנוטה לטובתו, ובכלל זה, קיום קושי להחזיר מצב לקדמותו לאחר ביצוע פסק הדין באם יזכה בערעור (ב"ש 227/87 קרן כימיקלים בע"מ נ' ויטקו כימיקלים בע"מ , פ"ד מא(1) 713, בעמ' 714; בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה , פ"ד נ(5) 403, בעמ' 405).

אשר לסיכויי הערעור, על פני הדברים, בהנמקותיו של בית המשפט קמא שהיוו יסוד למסקנותיו האופרטיביות, ישנה ממידת השכנוע, ונראה, לכאורה, כי העיריה נקטה פעולות לפינוי הדוכן בטרם נתנה למשיבה הזדמנות לטעון את טענותיה, ובטרם שקלה את כלל נסיבות הענין. גם הצבת דוכן אחר במקום דוכנו של המנוח רק זמן קצר לאחר פטירתו מעלה שאלות לגבי אופן התנהלותה של העיריה בענין זה.

אולם, גם אם אין מקום בשלב זה לקבוע קביעות נחרצות באשר לסיכויי הערעור, שיקולי מאזן הנוחות אינם תומכים במתן עיכוב ביצוע פסק הדין. המשיבה ובעלה המנוח התפרנסו מהדוכן בשוק במשך שנים רבות. עם מות המנוח, נותרה פרנסתה של המשיבה תלויה באויר. הצבתו של דוכן אחר במקום הדוכן של המנוח מקדמת אולי ענין חשוב של אשה נצרכת אחרת, אך בה בעת פוגעת, בתקופת הביניים, ועד הכרעה סופית בהליך זה, במשיבה שנותרה לנפשה בדאגה למקורות קיומה. בנסיבות אלה, הדעת נותנת, ושורת המוסר מצדיקה, כי ינתן למשיבה להפעיל את הדוכן כל עוד לא החליטה ערכאה שיפוטית החלטה אחרת. יש להניח כי עניינה של האשה האחרת, ולו בתקופת הביניים עד להכרעה סופית, ימצא את פתרונו בדרך ראויה, ולאו דוקא על חשבונה של המשיבה.

אין צריך לומר, כי אם תזכה המבקשת בערעורה, לא יעמוד כל קושי בהשבת המצב לקדמותו בשטח נשוא המחלוקת.

לאור כל האמור, דין הבקשה להידחות. המבקשת תשלם למשיבה את הוצאות בקשה זו בסכום של 6,000 ₪.