עע"מ 4196/19 פלוני נ. ועדת המאויימים

1.

לפניי בקשה לסעד זמני האוסר לגרש את המבקש מישראל עד להכרעה בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב–יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופטת ג' רביד ) בעת"ם 52825-11-18 מיום 4.6.2019.

2.

המבקש, פלסטיני תושב אזור יהודה והשומרון, שוהה בישראל משנת 2013, חלק מתקופה זו ללא היתר וחלק בהיתרים מכוח החלטות מנהליות ושיפוטיות.

בתמצית יצוין כי המערער הורשע בעבירה של כניסה ושהייה בישראל שלא כדין, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב–1952, ובעבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין , התשל"ז–1977, ונגזרו עליו הארכת מאסר על תנאי קודם בן ארבעה חודשים, שלושה חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים וקנס בסך 750 ש"ח או 10 ימי מאסר תמורתו. אשר לעבירת הכניסה והשהייה בישראל שלא כדין, נמצא כי קיים ספק סביר בכך שהמבקש נמלט

משטחי הרשות הפלסטינית מחשש לחייו הואיל והציע למכור קרקע ליהודים, אולם גם בנסיבות אלו מתחייבת "הימנעות מהכרה בסייג הצורך" (ע"פ (מחוזי חי') 59789-12-17 פלוני נ' מדינת ישראל , 19 (22.3.2018)). בית המשפט העליון דחה את בקשת המבקש לרשות לערער על הרשעתו זו (רע"פ 6376/18 פלוני נ' מדינת ישראל (6.6.2019)).

3.

המבקש הגיש בקשות מספר להיתר שהייה בישראל בגין סכנה לחייו ברשות הפלסטינית, אשר נבעה לטענתו מכך שהציע למכור קרקע ליהודים.

בקשות אלו נדחו פעם אחר פעם בהחלטות ועדת המאוימים מהתאריכים 9.3.2014, 23.11.2015 ו-24.2.2016, 24.4.2016 ו-2.5.2016, לאחר שנקבע כי לא הוכח כי קיימת סכנה לחיי המבקש בשל הצעה למכור קרקע ליהודים דווקא.

בעקבות בקשה נוספת של המבקש נערך לו תשאול ביום 30.4.2018, וביום 26.7.2018 נדחתה בקשתו, לאחר שנקבע כי מקור האיום כלפיו בסכסוך משפחתי ולא בחשד לשיתוף פעולה עם ישראל, ובשים לב לכך שגורמי הביטחון הצביעו על סכנה אפשרית בשהותו בישראל .

4.

עתירת המבקש נגד החלטה אחרונה זו נדחתה בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב–יפו מיום 4.6.2019 בהיעדר עילה להתערבות.

נקבע כי ההחלטה שלא להעניק למבקש היתר שהייה "לא התקבלה כלאחר יד" אלא לאחר שקילת החומר הקיים, ובכלל זה קביעות בית משפט השלום בהליך הפלילי שהתנהל נגדו שלפיהן קיים ספק סביר שמא נמלט לארץ מחשש לחייו לאחר שהציע קרקעות למכירה ליהודים; וכי ממילא אין ליתן למבקש היתר שהייה בישראל, הואיל ונשקפת ממנו סכנה לביטחון הציבור, קביעה אשר נתמכה בראיות בעניין שהוצגו לבית המשפט במעמד צד אחד.

5.

המבקש הגיש לבית משפט זה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים, ולצידו הבקשה שלפניי לסעד זמני בערעור וסעד ארעי שעיקרם איסור לגרש אותו מישראל עד להכרעה בערעור.

ביום 20.6.2019 ניתן על ידיי צו ארעי האוסר להרחיק את המבקש מישראל עד להחלטה אחרת, והוריתי למשיבים להגיב לבקשת הסעד הזמני.

6.

המבקש טוען כי סיכויי ערעורו טובים, שכן – לגישתו – בהליך המנהלי בוועדת המאוימים נפלו פגמים אשר מחייבים התערבות של בית המשפט, ובהם התעלמות מראיות לסכנת החיים שהמבקש נתון בה, בהתאם לקביעות בהליך הפלילי.

המבקש מוסיף כי הוא שוהה בישראל מעל לארבע שנים מכוח החלטות בהליכים שיפוטיים ומנהליים ובתקופה זו לא עבר עבירות או פגע בביטחון המדינה. לדבריו, גירושו לרשות הפלסטינית עלול להביא לפגיעה בחייו, ועל כן ללא הסעד הזמני ייגרם לו נזק, ואילו למשיבים לא ייגרם נזק מהמשך שהייתו בישראל.

7.

מנגד, המשיבים מתנגדים לבקשה.

נטען כי סיכויי הערעור נמוכים, וכי אין עילה להתערב בפסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים.

עוד צוין כי המבקש לא ביסס את טענתו בדבר איום לחייו בשטחי הרשות הפלסטינית, כי גורמי הביטחון מתנגדים להמשך שהייתו בישראל, וכי המערער עושה דין לעצמו ושוהה בישראל בלי היתר.

8.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובנספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל כך שהצו הארעי ייוותר על כנו עד להכרעה בערעור.

סעד זמני בערעור יינתן למבקש המוכיח כי "מאזן הנוחות" בנסיבות העניין נוטה לטובתו כך שעלול להיגרם לו נזק בלתי הפיך או שיהיה קושי ממשי להשיב את מצב הדברים לקדמותו אם יתקבל ערעורו, וכי סיכויי הערעור להתקבל טובים (ע"א 4115/19 סונול ישראל בע"מ נ' פרג' , פסקה 12 (28.7.2019)).

יחסי הגומלין בין שני התנאים האמורים הוגדרו בפסיקה כך שקיימת מעין "מקבילית כוחות": ככל שסיכויי הערעור נמוכים, יגבר משקל הדרישה של "מאזן הנוחות", ולהפך. ואולם, נקבע זה כבר כי מעמד הבכורה נתון לתנאי של "מאזן הנוחות" ( שם ).

9.

בנסיבות המקרה דנן אני סבור, גם בלי להידרש לסיכויי הערעור, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש.

הסיכון הנטען לחיי העותר – אשר הוא אחת הסוגיות ששנויות במחלוקת בין הצדדים – הוא רב, ופסק הדין בהליך הפלילי עשוי להצביע לכאורה על כך שאין מדובר בבקשת סרק.

אומנם גורמי הביטחון הצביעו על סכנה מהמבקש לביטחון הציבור (השוו לעע"ם 682/19 פלוני נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים , פסקה 5 (18.6.2019)) , ובית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את עמדתם לאחר שעיין בחומר חסוי . עם זאת, ובלי להקל ראש בסיכון זה, במהלך הדיון בבית המשפט לעניינים מנהליים ניתן צו זמני שאסר להרחיק את המבקש מישראל משהוא שוהה בישראל כמה שנים, כולל מכוח החלטות של בתי משפט, ובזמן זה הוא לא עבר עבירה פלילית או ביטחונית (השוו לעע"ם 4567/19 פלוני נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים , פסקה 3 (31.12.1019)) .

10.

סוף דבר, הבקשה לסעד זמני מתקבלת. המבקש לא יורחק מישראל עד להכרעה בערעור, כפוף לצרכים ביטחוניים חדשים. לצד זאת, וכדי לצמצם את הסיכון הביטחוני הנטען, ייקבע הערעור לדיון בהקדם.

אין צו להוצאות.