עע"מ 4580/20י.מ. מרחבים - יזמות וניהול פרויקטים בע"מ נ. דואר ישראל

1.

לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה הוגשו שתי עתירות שעניינן אותו הליך הפקעה:

חברת דואר ישראל בע"מ (להלן: חברת הדואר ) הגישה עתירה שמספרה עת"מ 63997-12-17 (להלן: עתירת דואר ישראל ) והמשיבים בעתירה זו היו: (1) הועדה המקומית לתכנון שומרון (להלן: הוועדה המקומית ); (2) המועצה המקומית בנימינה-גבעת עדה (להלן: המועצה המקומית ); (3) דוד מאיר שטרית (להלן: שטרית ); (4) מדינת ישראל; (5) הוועדה המחוזית.

בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (להלן: בזק ) הגישה עתירה שמספרה 52884-01-18 (להלן: עתירת בזק ) שהמשיבים בה היו: (1) הוועדה המקומית; (2) המועצה המקומית; (3) י.מ. מרחבים – יזמות וניהול פרויקטים בע"מ (להלן: המערערת או מרחבים ); (4) רשות מקרקעי ישראל חיפה; (5) חברת הדואר (6) הוועדה המחוזית.

שתי העתירות נסבו על הפקעתן של חלקות 11-10 בגוש 10223 (להלן: המקרקעין ). חברת הדואר ובזק היו בעלות הזכויות במקרקעין ובשנת 2013 נמכרו זכויותיה של בזק למערערת, ששטרית הוא הבעלים שלה, אשר השכירה חלק מהמקרקעין, ששימש חדר תקשורת, לבזק.

2.

ביום 15.2.2018 הורה כבוד הנשיא ר' שפירא , בהסכמת הצדדים, כי הדיון בשתי העתירות יאוחד ויישמע בפני כבוד השופטת ר' למלשטריך-לטר . בעתירות המאוחדות התקיימו שלושה דיונים בנוכחות הצדדים.

3.

בסופו של יום, הגישו בזק והמועצה המקומית הסכם פשרה חתום, שאושר על ידי משרד הפנים והוסכם גם על הוועדה המקומית ורמ"י, וביקשו כי עתירת בזק תידחה ללא צו להוצאות ויינתן להסכם הפשרה תוקף של פסק דין. במסגרת הסכם הפשרה הוסכם, כי המועצה המקומית תתפוס את החזקה במקרקעין, אך תאפשר לבזק שהייה ושימוש בחדר לתקופה של 20 שנה, לצורך הפעלת מתקני התקשורת, בתמורה לתשלום חודשי. המערערת התנגדה להסכם הפשרה, וביום 19.5.2020 ניתן פסק דין בעתירת בזק, אשר דוחה את התנגדותה של מרחבים תוך שנקבע כי אין בהסכם הפשרה כדי לגרוע מזכויותיה, אף שצוין כי "אולי יש מקום להתחשבנות גם במישור היחסים האובליגטורי שבין בזק למרחבים". כמו כן, ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה.

4.

אשר לעתירת דואר ישראל, בעתירה זו ניתן פסק דין ביום 20.5.2020, שבו נדחתה העתירה לגופה.

5.

מרחבים הגישה לבית משפט זה ערעור המופנה נגד שני פסקי הדין. המשיבות 4-2 – בזק, הוועדה המקומית והמועצה המקומית – הגישו בקשה לסילוק הערעור על הסף. הבקשה נסמכת על מספר טענות: ראשית , המערערת כלל לא הייתה צד לעתירת דואר ישראל ולכן לא עומדת לה זכות ערעור בהליך זה; שנית , המערערת אינה רשאית להגיש ערעור אחד בגין שני פסקי דין שונים; שלישית , פסק הדין בעתירת בזק הוא תולדה של בקשה מוסכמת, והמערערת אינה יכולה לאלץ את בזק לנהל הליך משפטי.

6.

המערערת טוענת כי דינה של הבקשה לסילוק על הסף להידחות, מהטעמים הבאים: ראשית , הבקשה הוגשה בשיהוי, לאחר שניתן צו סיכומי טענות; שנית , בבקשה מוצג בפני בית המשפט מידע חלקי, מגמתי וכוזב; שלישית , המשיבות 4-2 מנסות להיבנות מפגם טכני (מוכחש) שאינו יכול להביא לסילוק על הסף של הערעור; רביעית , הטענות בשתי העתירות היו חופפות, וכתב הערעור מהווה "ביטוי ליעילות דיונית"; חמישית , בית המשפט קמא דן בשתי העתירות במאוחד. המערערת מוסיפה כי אמנם לעתירת חברת הדואר צורף בטעות מנהל המערערת כמשיב אולם לדבריה הטעות תוקנה במהלך ניהול ההליך בבית המשפט קמא.

7.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. תקנה 423 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלה בענייננו מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, קובעת כי: "תובענות שאוחדו וניתנה בתובענה המאוחדת החלטה אחת, רשאי כל בעל דין לערער על ההחלטה, ואין צורך להגיש ערעור נפרד לכל אחת מן התובענות שאוחדו".

8.

כאמור לעיל, עתירת חברת הדואר ועתירת בזק אוחדו על ידי בית המשפט קמא. יצוין, כי לו היה ניתן פסק דין אחד בשתי העתירות, לא הייתה כל טענה על כך שמרחבים אינה צד לעתירת חברת הדואר, שכן לפי תקנה 423 הנ"ל, היא הייתה רשאית לערער על פסק הדין, גם אם לא הייתה צד לשני ההליכים. בשולי הדברים יצוין, כי מרחבים טוענת שהפגם הטכני שעניינו צירוף שטרית חלף המערערת לעתירת חברת הדואר תוקן בבית המשפט קמא, אולם לא מצאתי עדות לכך. מכל מקום, שעה שמרחבים היא זו שרכשה את הזכויות במקרקעין מבזק, לא יכולה להיות מחלוקת ממשית כי מרחבים היא הנפגעת הישירה מפסק הדין. מרחבים נטלה בפועל חלק בהליך בבית המשפט קמא. בנסיבות אלה, הייתי נוטה לומר כי קמה לה זכות ערעור בגין פסק הדין בעתירת חברת הדואר, ללא קשר לעובדה שהדיון בעתירות אוחד (ראו: בג"ץ 188/96 צירינסקי נ' סגן נשיא בית משפט השלום בחדרה , פ"ד נב(3) 721 (1998)).

9.

גדר המחלוקת נובע מן העובדה שלא ניתנה בשתי העתירות "החלטה אחת", כלשון תקנה 423, כי אם שני פסקי דין. יודגש: הדיון בעתירות לא פוצל - כל הדיונים התקיימו בשתי העתירות יחדיו; התיקים נותרו מאוחדים ב"נט-המשפט"; ובכותרת של שני פסקי הדין מופיעים מספרי ההליך של שתי העתירות. שתי העתירות "הבשילו" יחדיו למתן פסק דין, וכאמור, שני פסקי הדין ניתנו בהפרש של יום זה מזה. הפיצול נבע, כפי הנראה, מהעובדה שבעתירת בזק הוגש הסכם פשרה ואילו עתירת חברת הדואר נדונה לגופה. עם זאת, מדובר בפיצול טכני-דיוני בלבד, ולא הייתה מניעה ליתן פסק דין אחד הדן בשתי העתירות, כל אחת מהן לפי נסיבותיה. לטעמי, סיטואציה זו שבה ניתנו שני פסקי דין בשתי עתירות שהדיון בהן אוחד, אינה מנוגדת לתכלית העומדת ביסודה של תקנה 423 הנ"ל ואין בו כדי לפגוע בזכותה של מרחבים להגיש ערעור אחד, המופנה נגד שני פסקי הדין.

בשולי הדברים אציין, כי לא מצאתי ממש בטענה שמכיוון שפסק הדין בעתירת בזק הוא תולדה של בקשה מוסכמת, אין המערערת יכולה להגיש עליו ערעור, שעה שהמערערת הגישה התנגדות להסכם הפשרה בבית המשפט קמא, והתנגדותה נדונה ונדחתה לגופה.

10.

נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. המשיבות 4-2 תישאנה בהוצאות המערערת בסך 900 ש"ח בגין הבקשה.