פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"מ
4580/20
לפני:
כבוד הרשם רון גולדשטיין
המערערת:
י.מ. מרחבים - יזמות וניהול פרויקטים
בע"מ
נ ג ד
המשיבות:
1. דואר ישראל
2. בזק החברה הישראלית לתקשורת
3. הועדה המקומית לתו"ב הברון
(השומרון לשעבר)
4. מועצה מקומית בנימינה גבעת עדה
5. רשות מקרקעי ישראל
6. הועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז
חיפה
בקשת המשיבות 4-2
להוצאת מוצגים מתיק המוצגים של המערערת; בקשה מטעם המשיבה 4 להארכת מועד להגשת
סיכומים
החלטה
בבקשה שלפניי עותרות המשיבות 4-2 להוצאת מסמכים מסוימים מתיק המוצגים שצורף לסיכומי המערערת. זאת, בטענה כי מסמכים אלה לא הוגשו כדין לערכאה הדיונית.
המערערת מתנגדת לבקשה.
לאחר שעיינתי בטעונת הצדדים באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה ברובה. הבקשה מתמקדת, למעשה, בשלוש קבוצות של מסמכים שצורפו לסיכומי המערערת:
א.המסמכים שסומנו כמוצגים 6, 11-13 ו-16, אשר לא הוגשו לבית המשפט קמא;
ב.המסמכים שסומנו כמוצגים 1-4, 9-10, 19-21 ו-25 אשר צורפו ל"כתב תשובה" שהגישה המערערת לבית המשפט קמא;
ג.המסמך שסומן כמוצג 17, אשר הוגש לבית המשפט קמא כנספח להודעה מטעם המערערת מיום 10.5.2020.
אומר כבר בפתח הדברים כי מקובלת עלי עמדת המשיבות כי המערערת לא הייתה רשאית לצרף את המסמכים שלא הוגשו לבית המשפט קמא כלל (קבוצת המסמכים הראשונה לעיל). בהתאם לתקנות 437 ו-439 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות 1984 ), רשאי בעל דין להסתמך בטענותיו בפני ערכאת הערעור על מוצגים שהוצגו בערכאות קודמות. כמו כן קובעת תקנה 457(א) לתקנות 1984 כי בעלי דין בערעור אינם רשאים להביא ראיות נוספות שלא הוגשו ולא התקבלו כראיה על ידי הערכאה הדיונית, בכתב או בעל פה, למעט כאשר ערכאת הערעור מתירה זאת (ראו, ע"א 4361/14 סמוחה נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פיסקה 3
(5.2.2015); בש"א 5650/19 עדיקה נ' אמסטר , פיסקאות 9 ו-11 (8.9.2019) והאסמכתאות שם ; בש"א 2998/20 טכנולוגיות סטארוויז בע"מ נ' אלביט מערכות יבשה ותקשוב בע"מ (17.6.2020) ). יובהר, כי כל התקנות הנזכרות לעיל חלות גם בהליכים ערעוריים על החלטות ופסקי דין של בית המשפט לענינים מינהליים. זאת, בהתאם לתקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000 (וראו, עע"מ 6385/14 כהן גבעון סוכנות לביטוח (1994) בע"מ נ' עיריית ראשון לציון (15.2.2015)). כן יובהר כי ההליך דנן הוגש בטרם כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, ועל כן ולנוכח הוראת המעבר הקבועה בתקנות האמורות, הרי שההוראות הדיוניות הרלוונטיות לענייננו הן אלה הקבועות בתקנות 1984.
המסמכים שסומנו כמוצגים 6, 11-13 ו-16 לא הוגשו כאמור לבית המשפט קמא. לפיכך לא ניתן היה להגישם כמוצגים בערעור, מבלי שניתן לכך היתר על ידי ערכאת הערעור. לצורך קבלת היתר כאמור צריכה הייתה המערערת להגיש בקשה להוספת ראיות בהתאם לכללים המעוגנים בסדרי הדין. יובהר, כי למערערת לא עומדת כל "זכות מוקנית", כפי טענתה, להגיש לערכאת הערעור ראיות שלא הוצגו בפני בית המשפט קמא. עוד יצוין, כי מבדיקה עולה כי בניגוד לנטען בתשובת המערערת, המסמך שסומן כמוצג 16 לא הוגש לבית המשפט קמא. אכן, המערערת הגישה הודעה לבית המשפט קמא ביום 19.5.2020 שכללה כנספח תכתובת דואר אלקטרוני. במסגרת תכתובת זו הועברו צרופות שונות בין המכותבים, ומוכן אני להניח כי ביניהן נכלל המסמך שסומן כמוצג 16. אולם הצרופות להודעת הדואר האלקטרוני לא צורפו להודעה מיום 19.5.2020 ומכאן שלא המסמך עצמו היה מונח בפני הערכאה הדיונית.
הוא הדין ביחס לקבוצת המסמכים השנייה (מוצגים 1-4, 9-10, 19-21 ו-25 ). אכן, מסמכים אלה צורפו על-ידי המערערת ל"כתב תשובה" שהגישה לבית המשפט קמא ביום 26.2.2020. ברם, לא ניתן לקבוע כי המסמכים התקבלו כדין בערכאה הדיונית. זאת, לנוכח החלטתו של בית המשפט קמא מיום 26.2.2020 לפיה: "לא ברור מכוח מה מוגש כעת [...] כתב תשובה זה. עד לגמר הברור אין להכניסו לתיק " [ההדגשה שלי – ר' ג']. החלטה זו מלמדת כי בית המשפט סירב לקבל לרישום את כתב התשובה שהגישה המערערת ביום 26.2.2020, על כל נספחיו. ויובהר, כי עיון בחומר המונח לפניי כמו גם במערכת "נט המשפט" מלמד כי לא ניתנה על ידי בית המשפט קמא כל החלטה מאוחרת המשנה מן האמור ואשר מאשרת את קבלת כתב התשובה על נספחיו לתיק. כפי שנקבע בפסיקה, בעל דין אינו רשאי לצרף למוצגיו בערעור מסמכים שבית המשפט קמא קבע מפורשות כי לא יקובלו לתיק (ראו והשוו, ע"א 9294/11 פלוני נ' בנק דיסקונט לישראל , פיסקה 4(ד) (5.6.2013) והאסמכתאות שם ), ולעניין זה אין נפקא מינא מה היה הטעם לאי-קבלת המסמכים לתיק. כמובן שגם בהקשר זה אין באמור כדי למנוע מהמערערת הגשת בקשה להוספת ראיות בהתאם לסדרי הדין.
לבסוף, בעניינו של המסמך שסומן כמוצג 17: אומנם בקשות ביניים שהוגשו בערכאה קמא, בצירוף הנספחים הנלווים להן, אינן חלק מחומר הראיות במובנו הצר; ואולם לא אחת הכירה הפסיקה באפשרות לצרף את אותן הבקשות על נספחיהן לתיק המוצגים המוגש לערכאת הערעור (ראו, ע"א 7094/09 ברוזובסקי הובלות בע"מ נ' איתוראן איתור ושליטה בע"מ (15.11.2010); ע"א 1645/15 אדלר נ' לבנת , פיסקה 2 (21.6.2015); עע"מ 7668/15 רומנו נ' עיריית תל אביב, אגף רישוי עסקים (22.11.2016)). על כן, בהיעדר טענה של מי מהצדדים בדבר קבילותו של המסמך שסומן כמוצג 17 בערכאה הדיונית , לא ראיתי למנוע מן המערערת את צירופו לתיק מוצגיה גם בלא קבלת היתר מערכאת הערעור.
תוצאת הדברים היא שהבקשה מתקבלת למעט ביחס למוצג 17, ולפיכך יש להורות למערערת להגיש תיק מוצגים מתוקן שאינו כולל את המסמכים שסומנו 1-4, 9-10, 19-21 ו-25, וכן את המסמכים שסומנו 6, 11-13 ו-16. כפועל יוצא מכך על המערערת להגיש גם כתב סיכומים מתוקן שאינו כולל הפנייה למסמכים האמורים.
המזכירות תשיב אפוא למערערת את הסיכומים שהגישה ואת תיק מוצגיה, והיא תגיש, עד ליום 9.8.2021, כתב סיכומים מתוקן ותיק מוצגים חדש. לנוכח תוצאה זו יוארך המועד להגשת סיכומי המשיבות יוגשו עד ליום 1.11.2021, וסיכומי התשובה יוגשו עד ליום 1.12.2021.
המערערת תישא בהוצאות המשיבים 2-4 בסך של 300 ש"ח לכל משיבה.
ניתנה
היום, י"ח באב התשפ"א (27.7.2021).
רון גולדשטיין, שופט
ר ש ם