עע"מ 4586/13 פלורנס איאבו אאולסי נ. משרד המשפטים

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט אברהם יעקב ; עת"מ 43656-05-13; להלן: פסק הדין ), בגדרו הורה בית המשפט כי המבקשת תשוחרר ממשמורת ותעזוב את הארץ לאחר תקופת התארגנות.

2.

המבקשת עתרה לבית המשפט המחוזי בבקשה להורות על ביטול צווי ההרחקה והמשמורת שהוצאו נגדה, ועל שחרורה ממשמורת לשם יציאתה העצמאית מן הארץ, תוך שתינתן לה תקופת התארגנות קצרה לפני עזיבתה הסופית את הארץ. לטענתה, בקשתה לקבלת מקלט בישראל נדחתה, ועל כן פנתה למשיב בבקשה לעיון חוזר, אולם נעצרה והושמה במשמורת לפני שנתקבלה החלטה בבקשתה זו. ההחלטה ניתנה מאוחר יותר, ובגדרה נדחתה הבקשה לעיון חוזר. בפסק דינו סבר בית המשפט כי נראה שההחלטה בבקשה לעיון חוזר אכן התקבלה לאחר מעצרה של המבקשת, ועל כן "המעצר מלכתחילה היה נגוע בפגם" . בנסיבות אלה פסק בית המשפט כי יש לאפשר למבקשת תקופת התארגנות לפני צאתה את הארץ, והורה כי תשוחרר בתנאי שתפקיד סך של 25,000 ₪, ותעזוב את הארץ תוך 7 ימים ממועד שחרורה. ביום 27.6.2013 הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ביצוע החלטתו למשך 7 ימים נוספים. המבקשת ערערה על פסק הדין, וביום 2.7.2013 הגישה בקשה לעיכוב ביצוע, היא הבקשה נושא ההליך שלפנינו. באותו יום הוריתי על מתן צו ארעי למניעת הרחקת המבקשת מן הארץ.

3.

בבקשתה עותרת המבקשת לעיכוב ביצוע הליכי הגירוש והאכיפה נגדה. לטענתה, סיכויי הערעור להתקבל טובים, וגם מאזן הנוחות נוטה לטובתה מכיוון שחייה יהיו נתונים בסכנה במידה ותגורש מן הארץ. המשיב מתנגד לבקשה משלל טעמים. לדידו, סיכויי הערעור נמוכים ביותר ולו משום שהסעד המבוקש בערעור כלל לא התבקש בהליך שהתנהל לפני בית המשפט המחוזי. עוד נטען כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לרעת המבקשת, מפני שלא הוכח כי ייגרם לה נזק במידה ותורחק מישראל.

4.

לאחר בחינת טענות הצדדים מזה ומזה באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, המבקש לעכב ביצוע פסק דין שניתן נגדו נדרש להוכיח כי סיכויי הערעור להתקבל הם גבוהים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. נדמה כי המבקשת איננה עומדת בתנאים אלה. אשר למאזן הנוחות טוענת המבקשת, כאמור, כי חייה יהיו בסכנה במידה ותגורש, אולם טענה זו לא הוכחה. לאחר בחינת בקשתה למקלט מדיני מצא המשיב כי המבקשת לא הוכיחה פחד מבוסס היטב מפגיעה חמורה בחייה או בחירותה במידה ותשוב לניגריה, וגם בקשתה לעיון חוזר נדחתה. המבקשת לא עתרה נגד החלטה זו, וכל מבוקשה בהליך לפני בית המשפט המחוזי היה כי תשוחרר ממשמורת ותינתן לה תקופת התארגנות בטרם תצא את הארץ. עולה כי המבקשת הייתה מוכנה לעזוב את המדינה על-אף טענותיה על אודות הסכנה הנשקפת לה במדינתה שלה. המבקשת גם הצהירה לפני בית המשפט המחוזי כי לא תבקש ארכה מעבר לתקופת ההתארגנות, וכי לא תגיש בקשה להסדרת מעמדה בארץ (מש/2; פסקה 45), ולא נטען כי התחולל איזשהו שינוי בנסיבות מאז שהצהירה כאמור. מכל אלה אנו למדים כי המבקשת לא עמדה בהוכחה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה עקב סכנה הצפויה לה במידה ותעזוב את הארץ, ודי בכך על מנת לדחות את בקשתה. מעבר לנדרש אציין באשר לסיכויי הערעור, מבלי לקבוע מסמרות, כי ההליך בו בחרה המבקשת לצעוד רחוק מדרך המלך, והערעור שהגישה מעלה קשיים.

5.

הבקשה נדחית אפוא, ובתוך כך בטל הצו הארעי שניתן ביום 2.7.2013. המבקשת תעזוב את הארץ בתוך שבוע-ימים.