עע"מ 4677/01 אברהם סיני נ. שמואל חייק

זו הוגש הערעור שבפני. המערער טוען כי בקשת הפסילה שהגיש המשיב מהווה נסיון לאיין את פסק דינו של בית המשפט העליון, אשר קבע כי אין לפסול את השופט שנהב מלדון בתיק. כן טוען המערער, כי בית משפט השלום נתן את החלטתו בבקשת הפסילה מבלי שניתנה למערער אפשרות להגיב לבקשה ולהשמיע טענותיו לעניין הפסלות. עוד טוען המערער, כי התרשמותו של השופט שנהב מהמשיב אינה מהווה דעה קדומה, אלא דעה של שופט ששמע את העד והתרשם באופן בלתי אמצעי כי אינו אמין.

5.המשיב מתנגד לקבלת הערעור. המשיב חוזר על טענותיו בבקשת הפסילה ומדגיש כי בקשת הפסילה מושתתת על אמירות בית המשפט בדיון מיום 3.5.01, אשר לא עמדו בפני בית המשפט העליון כאשר נתן את פסק דינו בבקשת רשות הערעור שהגיש המערער. בהתאם להנחיות בית המשפט המחוזי, בית משפט השלום נדרש ליתן פסק דין חדש לאחר בחינה מנומקת של חומר הראיות שהוצג שבפניו. והנה מאמירותיו של השופט עולה בבירור כי אותה דעה הקודמת הפכה לדעה קדומה, שאינה ניתנת לשינוי.

6.לאחר שבחנתי את כלל החומר שבפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. אכן, מדובר במקרה של פסילה עצמית. במצב דברים זה יש לתת, ללא ספק, משקל להערכתו העצמית של השופט את המצב, שכן "לא צו המורה לשופט, המבקש להמשיך ולדון במשפט, להימנע מכך, כהרי צו המורה לשופט להמשיך ולשבת בדין, חרף החלטתו שלא לעשות כן" (ע"א 4160/96 אורי שחר נ' יצחק מושונוב (לא פורסם)). עם זאת, להתחשבות בעמדת השופט יש גבולות. שהרי הזכות לשבת במשפט היא גם החובה לעשות כן. עמדתי על כך בעבר:

"שופט אינו חופשי לפסול עצמו בכל מקרה שסובייקטיבית הוא סבור כי אין זה ראוי לו לשבת בדין. התחושה הסובייקטיבית צריכה להיות מלווה בנתונים אובייקטיביים, שיש בהם כדי להצביע על אשפרות ממשית למשוא פנים. אכן, כשם שחובה על שופט לפסול עצמו מקום שהתנאים מחייבים זאת, כן חובה עליו שלא לפסול עצמו מקום שהתנאים לפסילה אינם מתקיימים חובת השיפוט היא חובת השופט."

(ע"פ 5756/95 עדנאן עתאמנה נ' מדינת ישראל ואח'

(לא פורסם); ראו גם ע"פ 2/95 מדינת ישראל נ' זינאתי , פ"ד מה(1) 39, 43; ע"פ 2113/91 מדינת ישראל נ' יהודה , פ"ד מה(3) 790; ע"פ 1478/97 מדינת ישראל נ' חן דוד (לא פורסם)).

7.בחינת העובדות במקרה שבפני מלמדת כי בנסיבות העניין לא קיימת כל עילה לפסילת השופט. מדברי בית המשפט בדיון מיום 3.5.01 עולה כי לשיטתו של בית המשפט בית המשפט המחוזי החזיר אליו את התיק למתן נימוקים ולא לשם כתיבת פסק דין חדש. משכך, הרי שבהתאם לעמדה זו של בית המשפט לא קמה עילת פסלות, שהרי אין הוא נדרש לבטל את פסק דינו ולשנות את הכרעתו הקודמת, כי אם רק לפרט את הנימוקים שהובילו אותו למסקנתו הקודמת. כדבר שבשגרה מוחזרים תיקים לערכאה הראשונה בצירוף הנחיות ואין הדבר מוביל לפסילתו של השופט שנתן את פסק הדין.

8.אכן, ככל שהטעם לפסילת השופט נעוץ בעמדתו של בית המשפט כי פסק דינו לא בוטל וכי אין הוא נדרש ליתן פסק דין חדש, הרי שאין בעצם קביעת עמדה זו, בין אם היא צודקת ובין אם היא מוטעית - ולשאלה זו איני נדרש - כדי להוות עילת פסלות. פרשנות פסק דינו של בית המשפט המחוזי היא החלטה שיפוטית שהדרך לתקיפתה היא באמצעות הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור - על-פי סדרי הדין - ולא בדרך של בקשת פסלות וערעור פסלות (וראו, לדוגמא: ע"א 7724/96 טודרוס נ' טודרוס

(לא פורסם); ע"א 7186/98 שלמה מלול נ'

אלברט ג'אן (לא פורסם)). יצוין עוד, כי גם אם סבור היה בית המשפט כי יש לראות את פסק דינו של בית המשפט המחוזי כמחייבו ליתן פסק דין חדש ומנומק, הרי שגם אז אין בעצם החזרת הדיון בפני משום עילת פסלות. כך עולה גם, במקרה שבפנינו, מן ההכרעה בבקשת רשות הערעור שהוגשה לבית משפט זה (רע"א 8719/99).

לפיכך אני מורה על קבלת הערעור. התיק יוחזר לכב' השופט שנהב למתן פסק דין.