עע"מ 4728/21 עיריית רחובות נ. רותם כרמי

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת מ' נד"ב ) בת"צ 21638-11-16 מיום 20.6.2021 (להלן: פסק הדין ), עד להכרעה בערעור על פסק הדין.

הרקע לבקשה

1.

בית המשפט המחוזי קיבל בפסק הדין את התובענה הייצוגית שהגיש המשיב נגד המבקשת, עיריית רחובות (להלן: העירייה ). בפסק הדין נקבע כי על העירייה להשיב תשלומי היטל/אגרת השמירה (להלן: ההיטל ) שגבתה העירייה שלא כדין בשנת 2016. בית המשפט דחה את הגנת התקציב ואת טענת הפטור מחובת השבה להן טענה העירייה, וזאת מאחר שנקבע שלא הונחה תשתית ראייתית לביסוסן. כן נקבע כי העירייה הייתה ערה לבעייתיות שבעצם גביית ההיטל וחרף זאת החליטה לגבות אותו. עוד נקבע, כי לא הוכח שהסכומים שנגבו שימשו למימון השמירה ולא הוכח כי תיגרם פגיעה כלשהי לעירייה אם תחויב בהשבה.

בית המשפט המחוזי קבע כי על העירייה להשיב לכל אחד מחברי הקבוצה את סכומי ההיטל שגבתה מהם בגין החודשים ינואר-נובמבר 2016 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית (כאשר ההשבה תהיה בתשלום לחברי הקבוצה או בקיזוז מסכום הארנונה, לפי בחירת העירייה, תוך 120 ימים ממועד מתן פסק הדין) (להלן: סכום ההשבה) . בנוסף, בית המשפט המחוזי הורה לעירייה לשלם לתובע הייצוגי גמול בסך של 266,430 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 1,266,114 ש"ח (כולל מע"מ). הגמול ישולם תוך שבועיים ממתן פסק הדין, בעוד שכר הטרחה ישולם בשלבים: מחציתו ישולם תוך שבועיים והיתרה תוך שבועיים ממועד השלמת ההשבה לפי פסק הדין ולאחר שהעירייה תמסור תצהיר המפרט כי מלוא סכום גביית היתר הוחזר לחברי הקבוצה ולאחר אישור בית המשפט. בנוסף, נקבע כי הצדדים יפרסמו תוך שבועיים הודעה בדבר פסק הדין במקומון ובעיתון יומי.

העירייה הגישה ערעור על פסק הדין ובמקביל הגישה את הבקשה לעיכוב ביצוע שלפניי.

טענות הצדדים

2.

לטענת העירייה, סיכויי הערעור גבוהים. טענתה של העירייה היא כי היא פעלה כדין לעניין חיוב אגרת השמירה ואין המדובר בגבייה ללא אישור או בגבייה אסורה, אלא פרשנותה של העירייה היא סבירה, ובהתאם לכך העירייה אף סיפקה בפועל שירותי שמירה בשנה זו. לחלופין, גם לו ייקבע כי נפל פגם בפעולותיה לגביית היטל השמירה לשנת 2016, היה מקום להורות על קבלת טענות העירייה ביחס לבטלות יחסית ולקבוע כי אין להשיב את הסכומים שגבתה העירייה, וזאת מכוח פרשנות סבירה של העירייה את הוראות הדין ומכוח ההגנות העומדות לה עת סיפקה בפועל שירותי שמירה לתושביה. העירייה טוענת כי עומדות לה הגנות כמו הגנת התקציב והגנת הפטור מהשבה וחזקת התקינות של הרשות. העירייה מערערת גם על שיעורם של הגמול ושכ"ט עו"ד שנפסקו בהליך למשיב ולבא כוחו. העירייה טוענת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. ביצועו של פסק הדין יפגע ביכולתה של העירייה, רשות מקומית, לשלם משכורות לעובדיה ולשלם חובות לספקיה, דבר שיפגע בתושבים. בנוסף, אם יושבו סכומי היטל השמירה לכלל תושבי העיר רחובות, העירייה לא תוכל להשיב לקופתה סכומים אלו במלואם והדבר אף יהיה כרוך בהוצאות נוספות. כך גם לעניין תשלום הגמול ושכר הטרחה הגבוהים שנפסקו למשיב שהוא אדם פרטי ולבא כוחו, ואין ערובה שהם יוכלו להשיב את הסכומים לקופה הציבורית אם הערעור יתקבל.

3.

המשיב טוען בתשובתו כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע. מדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי. המשיב טוען כי סיכויי הערעור נמוכים. לעניין מאזן הנוחות, המשיב טוען, מבלי לבסס את הטיעון, כי חזקה היא שהמבקשת – כרשות מקומית שממילא גובה תשלומים מתושביה חברי הקבוצה – תוכל לפעול ללא קושי להשבתם, אם יתקבל הערעור. המבקשת לא הבהירה מדוע חזקה זו אינה חלה בענייננו או אם יש נסיבות שמצדיקות סטייה מהכלל, למעט טענות כלליות ולא מפורטות שטענה העירייה. עוד טוען המשיב כי טענות העירייה הן כלליות ואינן מפורטות או מגובות בראיות. בנוסף, יש לדחות הבקשה בשל השיהוי בהגשתה: הבקשה הוגשה למעלה משבועיים לאחר חלוף המועד האחרון לביצוע חלקו הראשון של פסק הדין.

דיון והכרעה

4.

לאחר שעיינתי בבקשה

ובתשובה לה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה.

ההלכה לעניין עיכוב ביצוע קובעת כדלקמן:

"כידוע, כלל הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 החלה גם על תובענות ייצוגיות מכוח תקנה 19(א) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010). חריג לכלל זה מתקיים כאשר ישנו חשש שאם לא יעוכב פסק הדין לפני ההכרעה בערעור, לא יהיה ניתן לממש את ההכרעה הסופית אם יתקבל הערעור. במצב זה, נדרש המערער, המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין, לעמוד בשני תנאים מצטברים: הראשון הוא שיש לערעור סיכוי להתקבל, והשני הוא שמאזן הנוחות נוטה לטובתו, היינו שהנזק שייגרם למבקש כתוצאה מאי-היעתרות לבקשתו לעיכוב ביצוע עולה על הנזק שייגרם למשיב כתוצאה מהיעתרות לה... הנחת המוצא בכל הנוגע לפסקי דין אשר מטילים חיובים כספיים היא כי התשלום הכספי לזוכה אינו יוצר מצב בלתי הפיך וכספים ששולמו ניתנים להשבה אם בסופו של דבר יתקבל ערעורו של המבקש... חריג לכך הוא, אם בית המשפט משתכנע כי קיים חשש של ממש שהמבקש לא יוכל לגבות את כספו בחזרה מהמשיב במידה שערעורו יתקבל..." ( ע"א 2090/19

חברת דואר ישראל בע"מ נ' לבנשטיין , פסקה 9 (8.4.2019) ).

ראו גם:

ע"א 7673/12 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' גבעולים מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ , פסקה 16 (24.1.2013); ע"א

521/21 עיריית חיפה נ' אפשטיין ז"ל (24.2.2021).

5.

אף שלכאורה

טענותיה של העירייה בערעור אינן משוללות כל יסוד, יש לציין בהקשר זה את קביעות בית משפט זה בהחלטה הדוחה את בקשת רשות הערעור שהוגשה על החלטת בית המשפט המחוזי לאשר את התובענה כייצוגית (השופטת ע' ברון , בר"ם 1571/18 מיום 20.11.2019, פסקה 16). עם זאת, בנסיבות המקרה, ניתן להכריע בבקשה מבלי להביע עמדה לעניין סיכויי הערעור, וזאת מכיוון שלהתרשמותי מאזן הנוחות – שהוא לרוב אבן הבוחן המרכזית להכרעה בבקשה –

מטה את הכף לטובת מתן עיכוב ביצוע . סכום ההשבה (כשישה מיליון ש"ח) הוא חיוב כספי לא מבוטל, כאשר סכום זה אינו נדרש לצרכים מיידים של חברי הקבוצה, התושבים. כמו כן, ככל שיידחה הערעור, חברי הקבוצה לא צפויים להיתקל בקושי בגביית הסכום שנפסק לטובתם מהעירייה. מנגד, אם העירייה תזכה בערעור, עלול להיווצר קושי ממשי להשיב את המצב לקדמותו אם סכום ההשבה יחולק לתושבים. ב-עע"ם 2748/15 עיריית תל אביב-יפו נ' ליבוביץ , פסקה 11 (10.5.2015), התייחס חברי השופט נ' סולברג למצב הדומה לנסיבות ענייננו, כך:

"אשר לתשלום שנפסק בפסק הדין לכלל חברי הקבוצה, אין ספק כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת המבקשות. המבקשות הן אלו הנדרשות לפתוח בהליך השבה כפי המצויין בפסק הדין, המחייב תשומות לא מעטות, וזאת על מנת להשיב סכום כסף בשיעור לא גדול לכל אחד מחברי הקבוצה. הנזק למבקשות עלול להיות רב, במידה ויזכו בערעוריהן, שכן הן עלולות להיתקל בקשיים להשבת הכספים מאת החייבים (יש לזכור כי אלו הראו בעבר כי אינם מתנדבים לשלם את חובותיהם בזמן). בהתחשב בעלות גביית הכספים עצמה, יתכן גם חשש לפיו תעמודנה המבקשות לפני מצב בו "אֵין הַצָּר שֹׁוֶה בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ" ( אסתר ז, ד). מנגד, קשה לקבל את הטענה כי יגרם לכל אחד מחברי הקבוצה נזק גדול מפאת דחיית התשלום עד להכרעה הסופית בערעור".

כך גם ב-עע"ם 6685/15 עיריית תל אביב-יפו נ' אספיאדה בע"מ (28.10.2015), התקבלה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין במסגרתו חויבה עיריית תל אביב-יפו להחזיר לכל אחד מחברי הקבוצה המיוצגת, המונה מאות אנשים, את תשלומי היתר ששולמו על ידו. נקבע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת העירייה וכי:

"הימנעות מעיכוב ביצוע פסק הדין תוביל למצב שבו תידרש השקעה ניכרת על מנת להשיב את הגלגל לאחור במקרה של קבלת הערעור, בעוד שהמשיבים לא טענו כי עיכוב הביצוע יגרום להם נזק של ממש".

קביעות אלו יפות לענייננו. לפיכך, התשלום של סכום ההשבה לחברי הקבוצה יעוכב עד להכרעה בערעור.

בעניין תשלומי שכר טרחה וגמול, מצאתי להורות על עיכוב ביצוע חלקי, כדלקמן: מחצית מסכום הגמול ומחצית מסכום שכר הטרחה שנקבעו בפסק הדין – ישולמו תוך שבועיים ממתן החלטה זו; כאשר ביצוע יתרת תשלומי הגמול ושכר הטרחה – יעוכב עד להכרעה בערעור (השוו: ע"א 7100/19 קימברלי-קלארק ישראל שיווק בע"מ נ' גד-מסטיי , פסקה 14 (2.12.2019); ע"א 8511/19 מידע כנסים בע"מ נ' גלסברג , פסקה 3 (7.1.2020) ("הדעת איננה נוחה מכך שהתובעים המייצגים ובא כוחם יזכו ליהנות ממלוא הפירות שפסק הדין מקנה להם באופן מיידי, שעה ששאר חברי הקבוצה יאלצו להמתין להכרעה בערעור... ישנה חשיבות יתרה לעמידה על המשמר מצד התובעים המייצגים ובא כוחם ולכך שישמר יחס סביר של שותפות אינטרסים בינם לבין חברי הקבוצה המיוצגת")). יובהר כי ביצוע רכיב פסק הדין בנוגע לפרסום הודעה על מתן פסק הדין – לא יעוכב.

6.

סוף דבר, הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת בחלקה, כמפורט בפסקה 5. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.