עע"מ 4735/19 פלוני נ. משרד הפנים

1.

בקשה למתן סעד זמני בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת ת' בזק רפפורט ) בעת"ם 58083-04-19 מיום 3.6.2019. בית המשפט המחוזי דחה על הסף את עתירת המבקש 1 (להלן: המבקש ), יליד שנת 2000 ואזרח הפיליפינים, אשר שוהה בישראל מיום 3.8.2014, להסדרת מעמדו בישראל מכוח אזרחותה הישראלית של אמו – המבקשת 2; וכן להחלת הוראות נוהל רשות האוכלוסין וההגירה 5.2.0008 "טיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי" (25.2.2018), הנוגעות להסדרת מעמד ילדיהם של אזרחים זרים הנשואים לאזרחים ישראלים, אף על ילדים להורים אשר הפכו לאזרחים ישראלים בעקבות נישואיהם כאמור. כמו כן, קבע בית המשפט המחוזי כי על המבקש לצאת מן הארץ עד ליום 15.7.2019.

2.

ביום 11.7.2019 הגישו המבקשים ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובצדו הוגשה הבקשה שלפניי, בגדרה מבוקש ליתן סעד זמני למניעת הרחקתו של המבקש מישראל עד להכרעה בערעור. בהחלטתי מיום 14.7.2019 ניתן צו ארעי האוסר על הרחקת המבקש מישראל עד למתן החלטה אחרת.

3.

בבקשה דנן נטען כי הרחקת המבקש מישראל וממשפחתו – עמה שהה בארץ במשך כחמש שנים, תסב לו נזק נפשי ניכר, ואף תקשה עליו לקיים אורח חיים יהודי דתי – עליו, כך נטען, מקפיד הלה למן גיורו בבית דין פרטי ביום 8.5.2018.

4.

מנגד, טוען משרד הפנים, הוא המשיב (להלן: משרד הפנים ), כי סיכויי הערעור להתקבל נמוכים, וכן כי מאזן הנוחות נוטה לטובת דחייתה של הבקשה דנן. זאת, מאחר שהמבקש שוהה בישראל ללא אשרה כדין, חרף דחייתה של בקשה להסדרת מעמדו מטעמים הומניטריים; וכן נוכח האינטרס הציבורי במיצוי הליכי אכיפה והרחקה. עוד נטען כי המבקש הוא בגיר, אשר בילה את מרבית חייו בפיליפינים, וכי הנזק אשר ייגרם לו מהרחקתו לארץ מוצאו אינו בלתי הפיך.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה למתן סעד זמני ובתשובת משרד הפנים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. אמנם נכון, כי לא אחת קבע בית משפט זה שהנזק אשר עלול להיגרם כתוצאה מהרחקתו של מערער מישראל עד להכרעה בערעורו, אינו בלתי הפיך, שכן אין מניעה שהלה ישוב לישראל אם יזכה בערעור (ראו: עע"ם 6336/09

ריו נ' שר הפנים , פסקה 5 (23.8.2009); עע"ם 729/14 מקונן נ' שר הפנים , פסקה 5 (28.4.2014)). ואולם, בענייננו, נוכח גילו הצעיר של המבקש, ולאור שהותו הממושכת בישראל יחד עם בני משפחתו הגרעינית, אני סבורה כי הרחקתו אל הפיליפינים עלולה להסב לו נזק ניכר, אשר עולה על הנזק הפוטנציאלי לאינטרס הציבורי שעליו עמד משרד הפנים בתגובתו. כל זאת, באופן המטה את מאזן הנוחות לטובת קבלת הבקשה דנן (ראו והשוו: עע"ם 8561/12 Kalkan

נ' רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול , פסקה 20 (15.1.2014)).

בנוסף, אציין כי לא מצאתי שיש בבחינתם של סיכויי הערעור להתקבל כדי לשנות ממסקנתי שלעיל, וזאת בייחוד נוכח מעמד הבכורה אשר ניתן בפסיקה לשיקולי מאזן הנוחות (ראו: עע"ם 8732/18 פפושדו פרויקט 3 בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל , פסקה 7 (23.12.2018); עע"ם 8663/18 א.י.א. אושר בעיר בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה קריית שמונה , פסקה 5 (25.12.2018)).

6.

סוף דבר: הבקשה מתקבלת. ניתן בזאת סעד זמני האוסר על הרחקת המבקש מישראל עד למתן הכרעה בערעורו.