בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בענינים מנהליים
עע"ם
4821/09
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט נ' הנדל
המערערים:
1.יהודה דוידיאן
2.הנדינה אנג'לס
נ
ג
ד
המשיבים:
1. שר הפנים
2.משרד הפנים-מינהל האוכלוסין
3.משרד הפנים - יחידת האכיפה
ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב מיום 03.05.09 שניתן על ידי סגן הנשיא א. קובו בעת"מ 2977/08
בשם המערערים:
עו"ד ורשה תומר
בשם המשיבים:
עו"ד שויקה רועי-אביחי
פסק-דין
השופט נ' הנדל:
1.
כתב הערעור המתוקן שהוגש מופנה כל כולו נגד חיובם של המערערים בהוצאות משפט בסך 25,000 ש"ח. זאת במסגרת פסק דין בו נדחתה עתירה מנהלית שהוגשה על ידי המערערים נגד החלטת המשיבים שלא לאפשר למערערת 2 (להלן: " המערערת ") להסדיר את מעמדה בישראל כבת זוגו של מערער 1 (להלן: " המערער ") ולחייבה לצאת את תחומי מדינת ישראל.
2.
המערערת תושבת הפיליפינים שעבדה בארץ כעובדת זרה במשך שנים במהלכם טיפלה בקשיש עד לפטירתו. על פי הנטען, במהלך תקופה זו הכירה את המערער וניהלה עימו מערכת יחסים. בדצמבר 2007 פנו המערערים למשרד הפנים בבקשה להכיר בהם כידועים בציבור. בקשתם נדחתה תוך כדי הקביעה שבני הזוג אינם חולקים בית משותף כנדרש בנוהל בעניין ידועים בציבור. כאמור, עתירת המבקשים לבית המשפט לעניינים מנהליים נדחתה. נקבע, כי החלטת הרשות הינה סבירה וקשה לומר כי המערערים עמדו בנטל ההוכחה בדבר היותם ידועים בציבור.
בהליך דנן הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו יגישו סיכומים בכתב ובית המשפט יכריע בערעור ללא צורך בקיומו של דיון. בסיכומיהם, הפנו המערערים לכתב הערעור המתוקן. במסגרתם, הודגשו העובדות אשר נדחו על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים, המוכיחות לשיטת המערערים כי אכן התנהל בין בני הזוג משק בית משותף. למשל נטען, כי משיקולים אישיים שיגר בנו של המערער מכתב למשרד הפנים שתוכנו אינו אמת ועל כן לא היה מקום להעניק לו משקל. עוד צוין כי בשלב מסוים עברה המערערת להתגורר בבית המערער תוך קיום משק בית רציף. ברם, הואיל והערעור מופנה אך ורק נגד רכיב ההוצאות ולא נגד קביעותיו של בית משפט קמא והתוצאה אליה הגיע, אין מקום, במסגרת ערעור זה, לפתוח את מלוא היריעה. יש להתמקד אך ורק בטענות הקשורות לעניין ההוצאות. בראייה זו, אף אין מקום להיעתר לבקשה להוספת ראיות בערעור, משאלה מתייחסות להוכחת תשתית עובדתית שהתרחשה לאחר פסק הדין
ואינה נדרשה להכרעה בבחינת ההוצאות שנפסקו על ידי הערכאה קמא.
לטענת המערערים, לאחר מתן פסק הדין נעצרה המערערת בגין שהייה בלתי חוקית. על פי יעוץ משפטי שקיבלו המערערים הם פנו לבית הדין למשמורת בבקשה לשחרר את המערערת על מנת שיתאפשר להם לצאת יחד לקפריסין ולהתחתן. נטען כי המערערים יצאו מהארץ לקפריסין ובתאריך 13.10.09 נישאו זה לזו. לאחר מכן הגישו המערערים בקשה למשרד הפנים לקבלת אשרת כניסה למערערת על פי הנוהל בעניין בני זוג נשואים. בקשה זו טרם הוכרעה. לטענת המערערים, בשל ההתפתחות האמורה התייתר הסעד המבוקש ביחס להסדרת מעמדה של המערערת כידועה בציבור. בשל כך מופנה הערעור רק נגד רכיב ההוצאות.
המערערים גורסים, כי לא היה מקום לפסוק הוצאות כה גבוהות, משאלו לא ניצלו לרעה את ההליך המשפט ולא הגישו עתירת סרק. לשיטתם בתי משפט לעניינים מנהליים אינם נוהגים לפסוק הוצאות בעתירות של שוהים בלתי חוקיים, אלא במקרים חריגים. העובדה כי המערערים נישאו לבסוף זה לזו רק מוכיחה, לטענתם, שאכן מדובר בקשר כן ולא ניתן לומר כי עסקינן בקשר פיקטיבי שנועד להקנות למערערת מעמד במרמה. לדעתם, גובה ההוצאות המופרז מהווה ענישה בלתי מוצדקת בנסיבות העניין.
מנגד טוענים המשיבים כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בסוגיית ההוצאות, הואיל ולערכאה הדיונית שיקול רחב בפסיקת ההוצאות. לטענתם, המערערים כלל לא הראו כי נפל פגם בשיקול דעתה של הערכאה המבררת עת קבעה את שיעור ההוצאות.
3.
אכן, לערכאה שבפניה התנהל הדיון מוענק שיקול דעת רחב בפסיקת ההוצאות. היא אשר התרשמה באופן בלתי ישיר מהדרך בו הצדדים ניהלו את ההליך. בענייננו, הדגיש בית המשפט לעניינים מנהליים שהתשתית העובדתית אינה מגלה כל עילה משפטית להתערב בהחלטת הרשות. ניתן משקל לכך שהמערערים אינם חיים יחד; להיעדר חשבון משותף; היעדר "כל כוונה ליצור חיי שיתוף"; קיומם של יחסי נוחות בין הצדדים המבוססים על עזרה הדדית בניקיון הבית; הקשר בין השניים הוא "קשר אינטרסנטי המבוסס על תן וקח" וכל אלה על רקע פער הגילאים ביניהם, העומד על 26 שנה. נימוקים אלה בעלי משקל כשלעצמם וכוחם המצטבר רב הוא. בנסיבות אלה, רשאי היה בית המשפט לפסוק סכום הוצאות כפי שפסק. הגרסה העובדתית שהציגה המערערת נדחתה, וניתן להתחשב בכך בנושא ההוצאות. ההתפתחויות שחלו לאחר המקרה, ככל שהתפתחו, אינן עומדות בסתירה לקביעת בית המשפט המנהלי, אשר אמור לפסוק הוצאות על פי עובדות שהוצגו בפניו.
שיקול הדעת הנרחב המוענק לערכאה המבררת בפסיקת ההוצאות עומד ביחס הפוך לצמצום שיקול הדעת של ערכאת הערעור.
כפי שנפסק לא אחת "כלל הוא, כי לעתים נדירות בלבד יתערב בית משפט שלערעור בפסיקת הוצאות בבית משפט קודם (רע"א 87/09 - עו"ד אורלי גלמן נ' אברהם ארואסטי (4.3.09). כן ראו ע"א 578/83 חסונה נ' זכריה , פ"ד מא(1) 689, 692; ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פ"ד ס(1) 391, 395). בל נשכח, כי לערכאה המבררת קיים מגע ישיר עם הצדדים ולה החוש והיכולת לכמת נכונה את שיעור ההוצאות הראוי לפסוק. אמנם, הכרעה בשיעור ההוצאות אינה חסינה בפני ביקורת ערעורית, אך המערערים לא הצביעו על נימוק משכנע ממנו ניתן להסיק שהמקרה נופל בגדר החריגים.
נכון הוא כי שיעור ההוצאות נוטה לצד הגבוה, אך לא במידה המצדיקה התערבות. עם זאת, יינתן משקל לכך בפסיקת ההוצאות בערעור.
4.
הערעור נדחה. המערערים יישאו בהוצאות המשיבים בסך 5,000 ש"ח.
ניתן היום, ג' כסלו, תשע"א (10.11.2010).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט