עע"מ 4848/08 סומך אבטחה בע"מ נ. משרד הפנים

השופט א' א' לוי:

מערערת 1 הנה חברת אבטחה ושמירה העוסקת באבטחת בתי עסק ומוסדות, על פי רישיון שניתן על ידי משרד המשפטים. לצורך עיסוק זה החזיקה המערערת בעשרה אקדחים. מערער 2 הנו הבעלים של מערערת 1, בעוד שמערער 3 הנו ממלא מקומו של בעל הרישיון המיוחד להחזקת כלי ירייה באותה חברה.

בחודש דצמבר 2007 עלה חשד כי המערערת מספקת אבטחה צמודה לבדוקאי בנתניה, והיא נתבקשה באמצעות מערער 3 להימנע מכך, שאם לא כן תישקל האפשרות לבטל את הרישיון המיוחד שניתן לה. בתגובה, הכחישו המערערים כי הם מעניקים "אבטחה צמודה", וטענו כי הם מבצעים תפקידי אבטחה במסעדות שבבעלותו של אותו בדוקאי ואותן הוא נוהג לפקוד. בעקבות כך הוחלט בחודש ינואר 2008 להתלות את הרישיון, ומערער 3 זומן לשימוע. אותו הליך התקיים בתאריך 4.2.08, אולם הופסק והסיבה לכך שנויה במחלוקת בין הצדדים. בעקבות כך החליטה פקידת הרישום לבטל את רישיונם של המערערים, וכנגד החלטה זו הוגשה עתירה לבית משפט קמא. במהלך הדיון המליץ בית המשפט לקיים למערערים שימוע נוסף, ומשהמשיבים נתנו הסכמתם לכך, נמחקה העתירה.

השימוע הנוסף התקיים בתאריך 19.3.08, ובעקבותיו הוחלט לשוב ולבטל את הרישיון המיוחד. להשקפת המערערים, השימוע שנערך להם היה חסר ערך הואיל והמשיבים הגיעו אליו בדעה מגובשת, ועל כן הובא העניין פעם נוספת להכרעתו של בית משפט קמא. עתירה זו נדחתה, ובכך עוסק הערעור שבפנינו.

לאחר שעיינו בנימוקי הערעור שבכתב והאזנו לטיעונים על-פה, לא מצאנו כי בידנו ליתן למערערים סעד. אין מחלוקת כי מכוח סעיף 12(א)(3) לחוק כלי היריה קיימת סמכות לבטל רישיון שניתן לפי חוק זה. השאלה היא איפוא אם קמה עילה לכך, וזו שאלה עובדתית שנבחנה על ידי הרשות המוסמכת, ושבה ונבחנה על ידי בית משפט קמא. לאחר שבחנו את מסקנותיהם נוכח הראיות המנהליות שהונחו בפניהם, לא מצאנו כי נפל פגם באותה החלטה. כוונת הדברים לכך שבכתבה ששודרה בטלוויזיה, אישר אותו בדוקאי כי המערערים מאבטחים אותו אישית. אולם אותה כתבה לבדה לא היתה זו שהכריעה את הכף לחובת המערערים, אלא חומר מודיעיני מסווג שהוצג לבית משפט קמא במעמד צד אחד. חומר זה הוצג גם בפנינו במהלך שמיעת הערעור, ועליו ניתנו לנו הסברים מפיו של קצין משטרה, ובעקבות כך שוכנענו כי לא נפל פגם בהחלטה עליה משיגים המערערים.

אי-לכך, הערעור נדחה.