עע"מ 49/14 חברת חוצה צפון בע"מ נ. מדינת ישראל החשבת הכללית

הנשיא א '

גרוניס:

1.

בפסק-דין מפורט ומנומק דחה בית המשפט לענינים מינהליים בירושלים (כבוד השופטת נ ' בן אור ) ביום 16.12.2013 עתירה של המערערת. בעתירה השיגה המערערת על החלטה של ועדת מכרזים (משיבה 2) של המשיבה 4, שקבעה כי המשיבה 3 היא הזוכה במכרז להקמה ותיפעול של שני קטעים בכביש חוצה ישראל.

2.

המכרז בו מ דובר הוא מכרז בעל היקף כספי של מיליארדי שקלים. השתתפו בו המערערת והמשיבה 3. בצד מרכיב האיכות, התחרות בין המשתתפים הייתה לגבי המענק שהזוכה היה אמור לקבל. משמע, ניתנה עדיפות למשתתף שביקש מענק נמוך (והכל יחסי כמובן). די לומר שהפער לעניין המענק היה כ-180 מיליון ש"ח; המשיבה 3 ביקשה מענק של כ-555 מיליון ש"ח ואילו המערערת כ-735 מיליון ש"ח.

3.

הטענה המרכזית של המערערת, הן בפני ועדת המכרזים, הן בבית משפט קמא והן בפנינו הייתה שהצעתה של המשיבה 3 נגועה בניגוד עניינים בשל מעורבות בעניין של המהנדס המשיב 5. הלה שימש ראש צוות בחברה שעסקה בתכנון של אחד מן הקטעים עבור ועדת המכרזים. המשיב 5 עזב את מעסיקו ועבר לעבוד אצל המשיבה 6, שלפי הנטען היה לה קשר למשיבים 8-7, שלהם היה קשר למשיבה 3. בית משפט קמא דחה את הטענה בעניין ואנו מסכימים עימו. הקשר הנטען שאין צורך לפרטו, היה קשר רחוק, כאמור בטעמים שהביא בית משפט קמא. ניתן אף להוסיף כי ייתכן וקשר מסוים של המערערת לגורם אחר שהיה מעורב באופן עקיף, מצביע, אם בכלל, על קרבה וניגוד עניינים משמעותי יותר בנוגע למערערת. כאמור לא מצאנו ממש בטענות בנושא ניגוד העניינים, והוא הדין בטענות הנוספות, שזכו להדגשה פחותה יותר בטיעוני המערערת. אף לא מצאנו ממש בטענה באשר לשיעור ההוצאות שפסק בית המשפט לחובתה של המערערת.

הערעור נדחה. המערערת תישא בשכר טרחה בסך 50,000 ש"ח לזכות המשיבים 2-1 (יחדיו), באותו סכום למשיבה 3 ובסך 25,000 ש"ח למשיבה 4 ולמשיבים 8-5, סך הכל 150,000 ש"ח.