עע"מ 4909/15 CARRASCAL CABARCAS ANTHONTY STEVEN נ. שר הפנים

1.

בקשה לסעד זמני לעיכוב הליכי אכיפה נגד המערער 1 (להלן: "קרסקל" ), לרבות הרחקתו ממדינת ישראל, עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' סגן הנשיא ר' שפירא ) בעת"מ 4250-04-15 מיום 16.6.2015. בפסק הדין נדחתה עתירת המערערים נגד החלטת המשיב מס' 1 (להלן, ובמאוחד עם המשיב 2: "המשיב" ), לדחות את הבקשה להסדרת מעמדו של קרסקל מכוח חיים משותפים עם המערער 2 (להלן: "לוין" ).

רקע

2.

מפסק הדין מושא הערעור ומכתבי הטענות של הצדדים עולה התמונה העובדתית הבאה: לוין הוא אזרח ישראלי, יליד שנת 1979. קרסקל, יליד שנת 1995, הוא אזרח קולומביאני אשר נכנס לישראל לראשונה בחודש יולי 2014. לטענת המערערים, הכירו השניים במשך מספר ימים במהלך טיול שערך לוין בקולומביה בחודש יוני 2014, ולאחר מכן שמרו על קשר צמוד, עד שלוין הזמין את קרסקל למדינת ישראל, לטענתם על מנת לקיים עמו חיים משותפים. עם הגעתו של קרסקל לישראל הונפקה לו אשרה מסוג ב/2 (אשרת תייר) עד ליום 21.9.2014, וזו הוארכה על-ידי המשיב פעם ופעמיים עד ליום 25.11.2014.

3.

כפי שעולה מהמסמכים, באותה תקופה ממש ניהל לוין הליך פונדקאות בגיאורגיה יחד עם מי שנחזתה להיות בת זוגו דאז, גב' עדן ג'נאח (להלן: "ג'נאח" ). בסופו של התהליך נולדו בגאורגיה תאומים בטרם עת, ואלו הוטסו לישראל בסיוע הרשויות לצורך קבלת טיפול רפואי. למרבה הצער, אחד מהתאומים נפטר ביום 12.9.2015, זמן קצר לאחר הלידה. התאום השני נרשם במרשם האוכלוסין ביום 6.10.2015 כאזרח ישראלי, ולוין נרשם כאביו. לטענת המערערים, כיום הם מגדלים את הקטין במשותף.

4.

ביום 23.11.2014 התייצבו המערערים בלשכת המשיב בחדרה והגישו בקשה להסדרת מעמדו של קרסקל מכוח נוהל חיים משותפים עם אזרח ישראלי. לבקשה צורפו ראיות מנהליות שונות להוכחת כנות הקשר בין השניים, וביום 14.1.2015 נערך להם ראיון על-ידי המשיב. ביום 3.3.2015 נדחתה הבקשה, כאשר בהחלטה נקבע כי לא הוצגו הוכחות משכנעות לכנות הקשר, ובשל סתירות מסוימות שעלו בראיון. המשיב הפנה גם לכך שמשך ההיכרות הנטען בין המערערים קצר ביותר, וכי בעצם הגשת הבקשה יש משום חוסר תום לב, שכן מטרת הזמנתו של קרסקל לישראל הועלמה מהמשיב, תוך שהוסתרה כוונת המערערים להגיש בקשה למעמד עבורו. גם לבקשה שהגיש קרסקל ביום 16.9.2014 להארכת אשרת השהייה שלו, צורפו שני מכתבים – האחד פרי עטו של קרסקל עצמו, והשני מאת לוין וג'נאח. בשני המכתבים נטען כי קרסקל הגיע כתייר וכי הוא מבקש להאריך את שהייתו בישראל על מנת שיוכל לתמוך בבני הזוג לוין וג'נאח לאור הטרגדיה המשפחתית שפקדה אותם עם איבוד אחד מהתאומים. למכתבים אלו צורפו תעודת הסטודנט של קרסקל ביחס ללימודיו בקולומביה וכן כרטיס טיסה חזרה.

5.

הערר שהגישו המערערים לראש הלשכה בחדרה נדחה ביום 26.3.2015, ונקבע כי על קרסקל לעזוב את הארץ בתוך 14 יום.

בעקבות האמור הגישו המערערים עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי, בה טענו כי הם ממלאים אחר כל התנאים הנדרשים מכוח "נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים, לרבות בני אותו מין" (נוהל מספר 5.2.2009 של המשיב, להלן: "הנוהל" ), כי הציגו ראיות רבות לכנות הקשר ביניהם, וכי יש להסדיר את מעמדו של קרסקל מכוחו של הנוהל. כמו כן טענו כי על המשיב לקיים בדיקות אקטיביות ומקיפות בטרם קבלת החלטה על דחיית הבקשה, לרבות יצירת קשר עם חברים ובני משפחה של המערערים. המערערים הוסיפו וטענו כי אין רלבנטיות למשך זמן ההיכרות ביניהם לצורך קביעת מהותו של הקשר, וכי יש להכיר בנסיבותיהם המיוחדות. כמו כן שללו המערערים את הטענות לחוסר תום לב מצדם, וטענו כי למעשה הצהירו בעת כניסתו של קרסקל לישראל כי הלה מתעתד להשתקע בארץ ולקיים חיים משותפים עם לוין. לעניין הליך הפונדקאות נטען כי לא הוסתר דבר מפני המשיב, וכי לוין קיים מערכת יחסים עם ג'נאח, שעל בסיסה החל הליך הפונדקאות. מערכת יחסים זו הדרדרה ולבסוף נסתיימה (עוד לפני לידתם של התאומים בגיאורגיה), ובמקביל לכך הכיר לוין את קרסקל וביקש לקשור עמו את חייו. לבסוף נטען גם כי זכותם של המערערים לחיי משפחה וכן טובתו של הקטין, אשר רואה את המערערים כשני הוריו לכל דבר ועניין, מחייבים כי קרסקל ימשיך ויחיה בישראל.

6.

מנגד טען המשיב כי לא נפל פגם בהחלטתו. המשיב הטעים כי לכל אורך הליך הפונדקאות שניהל לוין, מול הרשויות ומול בית המשפט לענייני משפחה, הוצגו הוא וג'נאח כזוג חשוך ילדים המבקש להיפקד באמצעות הליך הפונדקאות בגיאורגיה – וכל זאת, לכאורה בה בעת שלוין מנהל מערכת יחסים זוגית עם קרסקל. לטענת המשיב, המערערים לא הצהירו מעולם על זוגיותם בעת כניסתו של קרסקל לישראל. בנוסף לכך, ההתרשמות המקצועית מהראיון שנערך לשניים היתה שלילית, לרבות התיאור שניתן על-ידם לנסיבות היכרותם והקשר שנוצר ביניהם. לבסוף, השקר הבוטה שבהצגת קרסקל כמי שמבקש להישאר על מנת לתמוך בבני הזוג לוין וג'נאח, הביא לכך שהמערערים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם לשכנע בקיומו של תא משפחתי, והחלטתו של המשיב לדחות את הבקשה היא סבירה לחלוטין בנסיבות העניין. יתרה מכך, כך נטען, הנסיבות מחייבות את דחיית העתירה גם מטעמים של חוסר ניקיון כפיים.

7.

לאחר דיון במעמד הצדדים דחה בית המשפט המחוזי את העתירה. בפסק הדין קבע בית המשפט כי מהנתונים עולה ללא ספק שהתנהלות המערערים נגועה בחוסר תום לב. בגרסתם של המערערים התגלו סתירות מהותיות, כאשר בעת הגעתו של קרסקל לישראל ובעת בקשת הארכת השהייה, הציגו המערערים לפני המשיב תמונה עובדתית שונה בתכלית מזו שהוצגה לאחר מכן. בנסיבות אלו, קבע בית המשפט המחוזי, מסקנתו של המשיב לפיה קיים ספק בדבר מהימנות המערערים וכי אלו לא הוכיחו כי מדובר בקשר אמיתי, היא מסקנה סבירה של הרשות המנהלית המוסמכת אשר אין מקום להתערב בה. בנוסף לכך נדחו טענות המערערים ביחס לכך שההחלטה לא ניתנה על-ידי הגורם המתאים או בשל דעות קדומות אצל המשיב. על יסוד האמור נדחתה העתירה.

8.

עם זאת, קבע בית המשפט, כי אין בדחיית העתירה כדי לחסום את הדרך מהמערערים להגיש בקשה לכניסה מחודשת של קרסקל לישראל במטרה למסד קשר זוגי. ביחס לכך מצא לנכון בית המשפט המחוזי להעיר כי למערערים מוקנית זכות יסוד למסד קשר זוגי ביניהם, וכי נטייתם המינית אינה מהווה נתון שיש בו כדי להפלותם. כמו כן, העיר בית המשפט, גם טובת הקטין מובילה למסקנה שלא ראוי שייקוב הדין את ההר, וכי במסגרת ההליך החדש שייפתח יש מקום לבחון ביתר עומק את כלל הנסיבות ואת הזיקה בין הליך הפונדקאות לבין יחסיהם של המערערים, בין היתר באמצעות שמיעת גרסתה של ג'נאח להשתלשלות האירועים.

9.

ביום 15.7.2015, המועד שקבע בית המשפט כי על קרסקל לצאת את הארץ, הגישו המערערים את הערעור דנן על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בערעור התבקש ביטולו של פסק הדין וכן גם ליתן הוראה למשיב להסדיר את מעמדו של קרסקל בארץ מכוח הנוהל, ולחלופין למנוע את יציאתו מהארץ עד להגשת בקשה חדשה מצדם. בד בבד עם הגשת הערעור הגישו המערערים גם את הבקשה דנן, למתן צו לעיכוב הליכי אכיפה נגד קרסקל, לרבות הרחקתו ממדינת ישראל, עד להכרעה בערעור.

עיקרי טענות הצדדים

10.

נימוקי הבקשה מיוסדים על האמור בערעור, בגדרו יוצאים המערערים חוצץ נגד קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה אין להתערב במסקנת המשיב בדבר אי-הוכחת קשר כן ואמיתי בין המערערים. המערערים טוענים כי הציגו לפני המשיב את מלוא התשתית העובדתית הרלבנטית, וכי גיבו אותה בראיות מנהליות מרובות ובכל האסמכתאות הנדרשות בהתאם לנוהל. לעניין מערכת היחסים הנטענת עם ג'נאח טוענים המערערים כי לוין, ככל אדם אחר, ניהל בחייו מספר מערכות יחסים וכי אין מקום לבוא עמו חשבון בשל עובדה זו, שעה שהתמזל מזלו לפגוש את בחיר לבו בסמיכות לסיומה של מערכת יחסים קודמת. עוד נטען בהקשר זה כי היה על המשיב, מתוקף תפקידו, לבדוק את הדברים באופן מעמיק ואקטיבי, לרבות באמצעות יצירת קשר עם חברים ובני משפחותיהם של המערערים. כמו כן טוענים המערערים כי לא היה מקום לקביעה ביחס לחוסר ניקיון כפיים מצדם בקשר להצגת מערכת היחסים עם ג'נאח, וזאת מאחר שמדובר בשתי מערכות יחסים שונות ובשני הליכים נפרדים, אשר בכל אחד מהם היה מקום לבחון את מערכת היחסים הרלבנטית. מכל מקום, כך נטען, המערערים לא הסתירו מהמשיב את כלל הנסיבות העובדתיות, והם אף הצהירו במעבר הגבול בעת כניסתו של קרסקל לישראל, כי הלה הגיע במטרה להשתקע בה, על אף שכלל לא היו מחוייבים בכך לפי הנוהל התקף בעניינם. גם הרשויות הכירו ממילא את כל ההליכים שהתקיימו בעניינו של לוין. המערערים מוסיפים וטוענים כי גם אם יקבע שכשלו באי אמירת אמת, אין בכך כדי להעיד על חוסר כנות בקשר הזוגי שביניהם – וזהו הנתון היחיד הרלבנטי לשקילת בקשתם. לבסוף נטען, כי גם אם היה מקום לספק ביחס לכנות הקשר, הרי שניתן היה להפיגו באמצעי מידתי יותר, בדמותה של חובת המצאת ערבות בנקאית בסכום נכבד או כל ערבות אחרת, כפי שנעשה במקרים אחרים, וזאת בין היתר גם בהתחשב באמרותיו של בית המשפט המחוזי ביחס לנסיבות המיוחדות שבעניינם. בהתאם לטענות אלו, סבורים המערערים כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים המה. לעניין מאזן הנוחות מטעימים המערערים כי הם בני זוג הידועים בציבור וחיים יחדיו כבר יותר משנה בישראל, תוך קיום חיי משפחה ומרכז חיים משותף, ותוך גידול משותף של קטין. בנסיבות אלו, כך נטען, הרחקתו של קרסקל מישראל עוד בטרם נדון הערעור, תגרום לנזק חמור ותפגע בטובתם ובטובתו של הקטין.

11.

מנגד טוען המשיב כי אין מקום להעתר לבקשה. אשר לסיכויי הערעור טוען המשיב כי סיכויי הערעור נמוכים, וזאת לאור העובדה כי נקבע על-ידי כל הגורמים כי המערערים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכחת כנות הקשר ביניהם, באופן שיצדיק הענקת רישיון ישיבה בישראל. לטענת המשיב, נטל זה הוא נטל מוגבר בנסיבות העניין, כאשר מהנתונים עולה כי הקשר הזוגי בין המערערים נרקם תוך זמן קצר ביותר, וכאשר לוין מקדם הליך פונדקאות וטוען לזוגיות עם ג'נאח. המשיב מפנה לכך שהמכתבים שצורפו לבקשה להארכת אשרת השהייה של קרסקל, מיום 14.9.2014, אינם מזכירים כלל מערכת זוגית בין לוין לקרסקל ואף להיפך, בו בזמן שבבקשה נטען כי כבר ביום 21.7.2014 הגיע קרסקל לישראל במטרה לקיים חיים משותפים עם לוין. טענה זו, לדידו של המשיב, אינה מתיישבת עם השכל הישר ומביאה לכך שהחלטת גורמי המקצוע ברשות האוכלוסין לדחות את הבקשה היא החלטה סבירה אשר אינה מגלה עילה להתערבות. מכל מקום, כך נטען, יש בהסתרת עובדות אלו גם משום חוסר ניקיון כפיים של ממש המצדיק את דחיית העתירה, כפי שקבע בית המשפט המחוזי. אשר למאזן הנוחות טוען המשיב כי בהתאם לפסיקת בית משפט זה הרחקתו של נתין זר מישראל איננה מעשה בלתי הפיך, ובוודאי שלא יגרם נזק מכך שעה שלוין הוא אזרח ישראל והוא יוכל להמשיך וללוות את ההליך מישראל, לרבות באמצעות הגשת בקשה חדשה כפי שהמליץ בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

12.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושקלתי את הטענות מזה ומזה, הגעתי לכלל מסקנה כי אין בידי להעתר לבקשה.

13.

אשר לסיכויי הערעור סבורני, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, כי אלו אינם מן המשופרים. כידוע, שיקול דעתו של שר הפנים בהחלטות על-פי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, הוא רחב ביותר ובית המשפט אינו נוהג להתערב בו ( עע"ם 3919/14 בארי מרטין לורנס ברנט נ' רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 6 (18.6.2015); עע"ם 7422/07 אלכסנדרובה

נ' משרד הפנים – מנהל האוכלוסין (2.7.2008)). יודגש, כי גם לבן זוג זר של אזרח ישראלי אין זכות קנויה לקבל אזרחות, והדבר נתון לשיקול דעתו של שר הפנים (עע"ם 9102/12 קוזמינה נ' משרד הפנים רשות האוכלוסין ההגירה ומעברי הגבול , פסקה 9 וההפניות שם (26.8.2014)).

14.

עוד יש להזכיר בחינת מושכלות ראשונים, כי המשיב, ככל רשות מינהלית, הוא בעל שיקול דעת רחב בהפעלת סמכותו המקצועית ובקביעה האם אכן עומד מבקש המעמד בתנאים שנקבעו בהחלטות. כידוע, על המשיב להפעיל את שיקול דעתו כדבעי, ובית המשפט לא יטה להחליף את שיקול דעתו של המשיב בשיקול דעתו שלו. כל עוד החלטת הרשות אינה נגועה בחוסר סבירות קשה, בשיקול זר או באפליה, לא יתערב בה בית המשפט, וזאת מתוך הכרה בסמכותה ובמומחיותה המקצועית של הרשות (בג"ץ 8047/11 בנימין סובול נ' משרד הפנים (17.2.2013) פסקה י' וההפניות שם; בג"ץ 708/06 מרינה גורסקי נ' משרד הפנים (23.9.2007), פסקה 10; דפנה ברק-ארז, משפט מינהלי (2010), 620-625).

15.

לאור האמור, הנטל המוטל על המערערים הוא נטל כבד, וספק אם יעלה בידם להרימו בנסיבות העניין דנן. חלק משמעותי מהחלטת גורמי המקצוע המוסמכים מתבסס על האמון הניתן במערערים ובהצהרותיהם – אמון שנפגע משמעותית לאור ההצהרות הסותרות שניתנו מטעם המערערים. אינני מקבל את ההבחנה שמבקשים המערערים לעשות בין הצהרות סותרות שניתנו במסגרת הליך מסוים ובין כאלה שניתנו בשני הליכים נפרדים. האמת – אמת אחת היא, ומן המערערים מצופה למסור הצהרות אמת בכל דרכיהם והתנהלותם מול הרשות. מעבר לכך, המערערים כשלו באי מסירת מלוא העובדות גם במסגרת אותו ההליך עצמו, כאשר ההצהרות שניתנו במסגרת מכתביהם שתמכו בבקשת הארכת אשרת השהייה סותרים במפורש את ההצהרות במסגרת הבקשה להסדרת מעמדו של קרסקל. מעבר לכך אזכיר כי המשיב הצביע על סתירות נוספות שעלו במסגרת הראיון, וכן על משך ההיכרות הקצר ביותר – כשלושה ימים – שנדרש לכאורה למערערים כדי להחליט על חיים משותפים, בו בזמן שלכאורה מנהל לוין מערכת יחסים עם אחר. מסקנתו של המשיב מבוססת אפוא על נתונים רלבנטיים, אשר יקשה להתערב בה. יתרה מכך, שותף אני לעמדתו של בית המשפט המחוזי לפיה העתירה לקתה באי-גילוי נתונים בסיסיים ביותר, אשר לא ניתן להסביר את העדרם. כידוע, גם אי-גילוי הפרטים המלאים והמדויקים מהווה חוסר ניקיון כפיים ודי בו כדי לדחות על הסף את עתירת המערערים (בג"ץ 3917/03

עטאאללה נ' מדינת ישראל - משרד הפנים (29.3.2007); בג"ץ 9775/06 דמישב נ' משרד הפנים (9.1.2007)).

16.

גם לעניין מאזן הנוחות קבעה פסיקתו של בית משפט זה לא אחת, כי אין בהרחקת נתין זר ממדינת ישראל משום גרימת נזק בלתי הפיך, וכי לא די בכך כדי להצדיק עיכובם של הליכי אכיפה כלפי מי ששוהה בישראל שלא כדין – על אחת כמה וכמה לאחר שניתן בעניינו פסק דין של בית משפט מוסמך הדוחה את טענותיו (עע"ם 1904/12 סנז'נה נ' משרד הפנים (19.4.2012 ); עע"מ 4231/12 בוטובסקי נ' משרד הפנים , פסקה 3 (28.5.2012); עע"מ 3546/14 סקואשוילי נ' שר הפנים (19.5.2014)). מבלי להקל ראש בפגיעה הזמנית הנגרמת לקטין כאשר אחד מהוריו מורחק ממנו, הרי שלא תש כוחה של הלכה זו גם במקרים כגון דא, כאשר במידה ויתקבל הערעור יוכל ההורה לחזור לישראל ללא קושי (עע"מ 7004/11 לייבמן נ' מדינת ישראל - משרד הפנים , פסקה 4 (3.10.2011)). בענייננו לא יגרם גם קושי בהמשך ניהול ההליך, שעה שלוין יוכל להמשיך ולנהל את ההליך בשבתו מישראל, לרבות באופן של הגשת בקשה חדשה כפי שהמליץ בית המשפט המחוזי (השוו עע"מ 2218/14 ברמן נ' רשות האוכלוסין ההגירה ומעברי הגבול, פסקה 5 (29.5.2014)).

17.

אשר על כן, מכלול השיקולים מוביל לכך שדין הבקשה להידחות. המערערים ישלמו למשיב הוצאות בסך של 3,000 ₪.