עע"מ 5140-23 עע"מ 5140-23

1.בפני בקשה לסעד זמני בגדרו של ערעור על פסק הדין שנתן בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים ביום 7.5.2023 (עת"ם 4466-04-23, השופטת ד' כהן-לקח).

2.מקורה של הבקשה בהליך שנסב על החלטת המשיב 1, משרד החינוך, להימנע מהעברת תקצוב שוטף בסך של כ-4.6 מיליון שקלים לבית הספר התיכון "אלקאסמי" שמפעילה המבקשת, עמותת חסידי חוסני אלקואסמי (להלן: בית הספר). זאת, לאחר שנמצא כי בשנת הלימודים תשפ"א גבתה המבקשת מהורי 452 תלמידים בבית הספר תשלומים עודפים בסכום של כ-5,000 שקלים לתלמיד לשנה, ובסך הכול כ-2.3 מיליון שקלים. בכך חרג בית הספר מהסכומים המרביים המותרים לגבייה על-פי הדין. להשלמת התמונה יצוין כי צד נוסף להליכים היה המשיב 2, יושב ראש נציגות ההורים בבית הספר.

3.המבקשת היא עמותה המפעילה מוסדות ומפעלי חינוך שונים, ובהם בית הספר הנמצא בעיר באקה אל-ע'רביה ומהווה אחד מבתי הספר התיכוניים המובילים בהישגיו ברמה הארצית. בשנת 2020 התקבלה במשרד החינוך תלונה מהורה של תלמיד הלומד בבית הספר שנסבה על גבייה חריגה של תשלומי הורים. על רקע זה, נערכה בדיקה מטעם משרד החינוך שבה התגלה כי המבקשת אכן גבתה תשלומים העולים על הסכומים המותרים לגבייה. בהמשך לכך, למבקשת ניתנה הזדמנות להעלות את טענותיה בעניין.

4.מבלי לפרט, יצוין כי ביום 14.11.2021 הודיע משרד החינוך למבקשת כי עליה להשיב עודפי גבייה אלה. כן צוין כי אם המבקשת לא תציג אסמכתה על ביצוע ההחזרים הנדרשים ישקול משרד החינוך את המשך צעדיו, לרבות על דרך של חסימת התקצוב השוטף שמועבר לה. בהמשך, לאחר שתי התראות שניתנו למבקשת ביום 16.1.2022 וביום 24.1.2023, הודיע ביום 26.3.2023 משרד החינוך למבקשת כי היא לא השיבה את הכספים עד למועד שנקצב לה לצורך כך, ועל כן הוחלט להטיל חסימה על תקצובה השוטף. החלטה זו היא העומדת בבסיס ההליך המשפטי בין הצדדים.

5.ביום 3.4.2023 הגישה המבקשת עתירה לבית המשפט המחוזי ובה טענה כי יש לבטל את החלטת משרד החינוך להטיל חסימה על תקצובה השוטף. בד בבד עם הגשת העתירה המבקשת הגישה בקשה דחופה למתן צו ארעי וצו ביניים שיאסור על חסימה כאמור. בבקשה זו נטען, בין היתר, כי החסימה התקציבית מקשה על המבקשת לשלם משכורות למוריה ולעמוד בהתחייבויותיה. בו ביום דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה למתן צו ארעי.

6.ביום 27.4.2023 התקיים דיון בעתירה לגופה ובו טענה המבקשת כי החלטתו של משרד החינוך נעדרת בסיס עובדתי ומשפטי. כן טענה המבקשת כי נכון לחודש אפריל 2023 חתמו מרבית ההורים על מסמך במסגרתו הודיעו כי ויתרו על השבת הכספים לכיסם. בהקשר זה נטען כי מאחר שכתבי הוויתור נחתמו מרצונם הטוב של ההורים לא קמה עילה להטיל על המבקשת סנקציות תקציביות המובילות בהכרח לפגיעה בתלמידים ובהורים. זאת ועוד, המבקשת טענה כי משרד החינוך מתנכל לה משיקולים זרים ומפלה אותה לרעה בהשוואה למוסדות חינוך אחרים. מנגד, משרד החינוך טען כי דין העתירה להידחות, וכי אין בכתבי הוויתור כדי לפטור את המבקשת מחובתה להחזיר את כספי הגבייה העודפים. משרד החינוך הוסיף וטען כי הטלת חסימה חלקית על תקצובה השוטף של המבקשת בשיעור של כ-4.6 מיליון שקלים מהווה צעד סביר ומידתי שאין להתערב בו. להשלמת התמונה יצוין כי המשיב 2 הצטרף לטענותיה של המבקשת.

7.כפי שצוין בפתח הדברים, בית המשפט המחוזי דחה את העתירה. בעיקרו של דבר, בית המשפט המחוזי קבע כי המבקשת גבתה מהורי התלמידים בבית הספר סכומים ניכרים, אשר חרגו מהתקרה המותרת. בהתאם לכך, קבע בית המשפט המחוזי כי אין עילה להתערב בעמדת משרד החינוך שראה לחייב את המבקשת להשיב את הסכומים העודפים להוריהם של 452 תלמידי בית הספר התיכון בשנת תשפ"א. לבסוף, בית המשפט המחוזי קבע כי אין בכוחם של כתבי הוויתור כדי לפטור את המבקשת מדרישתו של משרד החינוך להשיב את כספי הגביה העודפים להורים.

8.בית המשפט המחוזי אף דחה את טענותיה של המבקשת לפיהן החסימה התקציבית מקשה עליה לשלם משכורות למוריה ועלולה להוביל לקריסתה הכלכלית תוך שציין כי טענה זו הועלתה ללא תיעוד ואסמכתאות. בית המשפט המחוזי הדגיש כי החסימה התקציבית אינה צעד ענישתי, אלא אכיפתי וכי ככל שהמבקשת תשיב את כספי הגבייה העודפים היא תוסר. לצד זאת, ובשים לב לכך שהחסימה התקציבית עלולה לפגוע בתלמידים, הציע בית המשפט המחוזי לצדדים מתווה שיוביל להסרה הדרגתית של החסימה התקציבית, בהתאם לקצב ההתקדמות של השבת הכספים להורים. בית המשפט המחוזי ציין בפסק דינו כי בא-כוחה של המבקשת התנגד להצעה זו. עם זאת, בית המשפט המחוזי הוסיף כי אם תשנה המבקשת מעמדתה זו טוב יעשה משרד החינוך אם ישקול לאפשר הסרה הדרגתית מעין זו.

9.ביום 5.7.2023 הגישה המבקשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לבית משפט זה. בערעור נטען, בתמצית, כי החלטת משרד החינוך להורות על החסימה התקציבית היא החלטה שרירותית וחסרת תום לב ועל כן אינה יכולה לעמוד. בד בבד עם הגשת הערעור הגישה המבקשת בקשה לסעד זמני לפיו תבוטל החסימה התקציבית שהטיל משרד החינוך עד להכרעה בערעור. לטענת המבקשת המשך החסימה התקציבית עלול לחרוץ את גורלה, ואילו למשרד החינוך לא ייגרם כל נזק מהיענות לבקשה. כן נטען כי סיכויי הערעור גבוהים מאוד.

10.בו ביום הוריתי למשיבים להגיש תגובה לבקשה. כמו כן, הוריתי למשיבים להתייחס, בין היתר, למתווה שהוצע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

11.בתגובתו מיום 10.7.2023 ציין המשיב 2 כי הוא תומך בבקשה לסעד זמני. בעיקרו של דבר, אף הוא טוען כי החלטתו של משרד החינוך להימנע מהעברת התקציב השוטף המלא למבקשת עלולה לפגוע בהמשך תפקודו של בית הספר ואף להביא לסגירתו.

12.בתגובתו מיום 16.7.2023 התנגד משרד החינוך לבקשה לסעד זמני, בעמדו על כך שזו חופפת לסעד המבוקש בערעור. משרד החינוך סבור כי סיכויי הערעור נמוכים במיוחד, בהתחשב בכך שהסעד של חסימה תקציבית הוא הסעד המתאים והמידתי בנסיבות העניין. באשר למאזן הנוחות, נטען כי אף הוא לא נוטה לטובת המבקשת. לגישתו של משרד החינוך טענות המבקשת באשר לקריסתה הכלכלית הצפויה הועלו בעלמא וללא ביסוס, ולפי הנתונים המצויים בידיו מצבה הכספי הוא יציב. כמו כן, משרד החינוך מציין כי הוא נכון ליישם את המתווה שהוצע על-ידי בית המשפט המחוזי, כך שבהתאם לשיעור השבת הכספים תוסר החסימה התקציבית.

13.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, השיקולים החלים במקרים מסוג זה הם סיכויי הערעור להתקבל ומאזן הנוחות, במסגרתו נבחן אם מתן הסעד הזמני במועד זה דרוש על מנת למנוע נזק בלתי הפיך (ראו: עע"ם 4560/19 אורוז שירותים בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 11 (12.9.2019); עע"ם 420/23 עובייד נ' ראש המינהל האזרחי, פסקה 9 (27.4.2023)). כן נקבע כי במסגרת בחינת מאזן הנוחות על בית המשפט להידרש אף לשיקול של פגיעה באינטרס הציבורי (ראו: עע"ם 3553/17 אפקון בקרה ואוטומציה בע"מ נ' עיריית אשדוד, פסקה 11 (11.5.2017); עע"ם 5408/21 עודה נ' משרד האוצר - הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון, פסקה 12 (30.8.2021)). במקרה דנן, ומבלי להידרש לשאלה של סיכויי הערעור להתקבל, מצאתי כי מאזן הנוחות נוטה לעבר דחיית הבקשה, בכפוף למתווה שקבע בית המשפט המחוזי. במכלול הנסיבות, ולאחר שנתתי דעתי להבהרות של משרד החינוך, לא התרשמתי כי עלה בידה של מבקשת להוכיח שאכן צפוי להיגרם לה נזק בלתי הפיך אם תידחה בקשתה. למעשה, אציין כי המתווה שקבע בית המשפט המחוזי שקול כנגד עיכוב ביצוע חלקי של הצו האופרטיבי שניתן להשבת הכספים, והכל בכפוף לכך שהמבקשת תחל בהשבתם.

14.עוד ראיתי להוסיף, כי אין אחיזה לטענותיה של המבקשת לפיהן לא ייגרם כל נזק מעיכוב ביצועו של פסק הדין במתכונת המבוקשת על-ידה. בהקשר זה אעיר כי לא מצאתי שניתן להסתפק בוויתור הנטען מצד חלק מהוריהם של תלמידי בית הספר. פתרון מסוג זה שקול לכאורה לגבייה בפועל של תשלומים מההורים מחוץ למסגרת שהותרה בדין.

15.לצד האמור, בשים לב לכך שהערעור נסב על פסק דין שלו השלכה מעשית על תקצובה של המבקשת המפעילה מוסדות חינוך, מצאתי להורות על קביעת הדיון בערעור לא יאוחר מיום 15.11.2023.

16.סוף דבר: הבקשה נדחית, בכפוף למתווה שקבע בית המשפט המחוזי בפסקה 44 לפסק דינו. במכלול הנסיבות, בהתחשב במצבה של המבקשת ובטיב העניין, אין צו להוצאות.