עע"מ 5674/04 פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ נ. עיריית תא-יפו

בפניי בקשה לסילוק ההליך שבכותרת על הסף.

לטענת המשיבה, עיריית תל אביב יפו, יש לסלק את ההליך על הסף בשל איחור בהגשתו. פסק הדין נשוא הערעור ניתן בבית המשפט המחוזי ביום 2.5.04. המועד האחרון להגשת הליך ערעורי לבית משפט זה היה ביום 1.6.04. בפועל, הוגש הערעור ביום 16.6.04.

במענה לבקשה, ביקשו המערערות כי יוארך להן המועד להגשת ההליך. לטענתן, נתקבל אצלן נוסח מלא של פסק הדין רק ביום 5.5.04, ועל כן יש למנות את התקופה של 30 הימים להגשת ערעור לבית משפט זה רק מאותו יום. ברם, אין מחלוקת כי גם נוכח עובדה זו, הוגש ההליך שבכותרת באיחור. מן הבקשה שבפניי מתברר, כי האיחור נבע מטעות של בא כוח המערערות, אשר סבר כי התקופה להגשת ערעור לבית משפט זה היא 45 ימים. המערערות טוענות כי המדובר בטעות בתום לב, וכי מן הדין להאריך להן את המועד להגשת ההליך.

יש ממש בטענת המשיבה כי ממכתב שנשלח על ידי המערערות ביום 3.5.04, עולה כי כבר באותו יום היה בידן פסק הדין של בית המשפט המחוזי. עם זאת, אין בעניין זה כדי להכריע בבקשה שבפניי. אין מחלוקת, כי היענות לבקשה טעונה טעם מיוחד. בעצם הטעות הנדונה אין בנסיבות העניין כדי להוות טעם מיוחד כנדרש. אכן, הדין הנוגע בדבר, בו נקבע המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים בעתירה מינהלית, הינו דין מושרש, אשר נקבע לפני שנים אחדות, ומבחינה זו אין הטעות בה מדובר טעות סבירה, הנובעת מאי בהירות בדין.

עם זאת, במקרה זה הטעות מצטרפת לכך, שהמשיבה ערערה על פסק הדין בפני בית משפט זה (עע"מ 5128/04). הלכה היא, כי קיומו של הליך תלוי ועומד, ביחס לאותו פסק דין, עשוי להוות טעם מיוחד למתן ארכה. נוכח ההליך התלוי ועומד ממילא בבית משפט זה, ובהצטרף לכך הטעות בתום לב של המערערות, והעדר כל תשתית של ממש בדבר שינוי מצב לרעה של המשיבה על יסוד הנחה כי לא תוטרד בהליך ערעורי, יש עילה להארכת מועד במקרה זה (השוו, בנסיבות דומות, לעע"מ 3996/04 בן אלי נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, לא פורסם).

לא נעלמה מעיני טענת המשיבה, כי בעע"מ 5128/04 עולה שאלה שונה מזו שמבקשות המערערות להעלות בהליך שבכותרת. עובדה זו היא בעלת משקל לעניין ההלכה, לפיה קיומו של הליך תלוי ועומד באותו עניין מהווה טעם מיוחד למתן ארכה. עם זאת, כבר ניתנה ארכה בנסיבות בהן קבע בית המשפט כי "...במקרה זה הארכת המועד מאפשרת להרחיב את היריעה. ואולם, יש לזכור כי במקרה הרגיל די בהודעה על כוונה להגיש ערעור (אפילו בלא פרוטו) כדי לשלול התגבשותה של "מעין חסינות" מפני המשך ההליכים... מכאן שהגשת הערעור עצמו, מותירה את נושא פסק הדין פתוח, אפילו הערעור לא כלל את כל יסודות פסק הדין" (ע"א 550/01 עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי פ"ד נה(3) 486). בשים לב לכך, וגם לעובדה שלקיומו של הליך תלוי ועומד מצטרפת במקרה זה טעות בתום לב, ונוכח מידתו של האיחור, אשר אינה חריגה גם על פי גישת המשיבה, אני סבור כי על פי הגישה הנוהגת כיום בסוגיה זה, ניתן להאריך את המועד כמבוקש (ראו רע"א 9073/01 פרנקו סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, דינים עליון סא 32).

עם זאת, בהתחשב בכך שהמערערות גרמו במחדלן להליך שבפניי, יש להתנות את מתן הארכה המבוקשת בכך שהמערערות ישאו בהוצאות המשיבה בהליך זה בסך של 2,500 ₪. לסכום זה יש לצרף מע"מ והפרשי רבית והצמדה כחוק. המערערות ימציאו לבית המשפט אישור, תוך 10 ימים מקבלת החלטה זו, על ביצוע התשלום, ולא – יובא ההליך בפניי, לשם מחיקתו מן הרישום בשל איחור בהגשתו. במניין הימים יבואו ימי פגרה.