עע"מ 5778/20 משה ג'יבלי נ. ועדת ערר מחוזית למחוז תל אביב

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ל' ביבי ) בעת״מ 70495-01-20 מיום 29.6.2020 עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק הדין על ידי המערער. בפסק הדין דחה בית המשפט את עתירת המערער נגד החלטת ועדת הערר המחוזית תל אביב (להלן: ועדת הערר ) מיום 3.12.19, במסגרתה נדחה ערר שהגיש נגד החלטת הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב מיום 10.7.19, שנתנה תוקף לתכנית איחוד וחלוקה מספר 507-0530329 תא/מק/1/4130 (להלן: תכנית האיחוד וחלוקה ), בתחום התכנית תא/4130 "בין השדרות" (להלן: התכנית הראשית ), ותוך שהיא דוחה את התנגדותו של המערער והתנגדויות אחרות שהוגשו לתכנית.

2.

המתחם מושא ענייננו שוכן בין רחובות לה גוורדיה, עמק איילון והגיבור האלמוני בתל אביב, וידוע גם כחלקות 472-565 בגוש 6133. שטחו מתפרס על פני 11,000 מ"ר והבעלות בו היא של רשות מקרקעי ישראל. כמו כן הוא הוכרז כמתחם פינוי ובינוי. למערער זכות קניינית בחלקה 466 במתחם.

3.

ביום 22.6.2015 החליטה הוועדה המחוזית על הפקדתה של התכנית הראשית וקבעה כי היחס בין שטח המגרש לבין שטחי הבנייה המותרים בו יהא 1:4. התכנית הראשית פורסמה למתן תוקף ביום 15.12.2016 ובין מטרותיה צוינו פינוי 406 יחידות דיור ממבנים טוריים, השוכנות על-גבי שמונה חלקות ובמקומן לבנות 12-6 מבנים בני עד 8 קומות כל אחד ומבנה אחד בן 15 קומות, תוך תחימת שטחים פתוחים לטובת הדיירים ותושבי השכונה; קביעת זכויות בניה והוראות בינוי; קביעת הוראות איחוד וחלוקה בתכנית עתידית בסמכות מקומית; קביעת הוראות לחזית מסחרית ושביל אופניים.

4.

בהמשך לאישור התכנית הראשית הוכנה על ידי הוועדה המקומית תכנית איחוד וחלוקה ללא הסכמת בעלים, שהזכויות בה הן בהתאם לתכנית הראשית, למעט מספר שינויים ובכללם הסגת הבינוי בחזית רחוב לה גוורדיה ב- 2 מטרים, תוך תוספת קומה אחת וכן ארבעה מטרים גובה ברוטו, בכדי לאפשר מימוש זכויות הבנייה הנגרעות כתוצאה מהסגת קו הבניין. כן נקבע כי במידה ולא ניתן יהיה לאשר את תוספת הקומה כאמור, יוותרו קו הבניין הקדמי לכיוון רחוב לה גוורדיה ומיקום החזית המסחרית כפי שנקבעו בתכנית הראשית.

5.

ביום 10.7.2019 החליטה הוועדה המקומית לדחות כאמור את ההתנגדות שהגיש המערער והתנגדויות אחרות שהוגשו לתכנית האיחוד וחלוקה, ולתת תוקף לתכנית. ערר שהגיש המערער לוועדת הערר המחוזית על דחיית התנגדותו, נדחה על ידי ועדת הערר. כך עלה גם בגורל עתירתו נגד החלטת ועדת הערר, שנדחתה על-ידי בית המשפט קמא בפסק דין מפורט ומנומק שהתייחס למלוא טענות המערער.

6.

על פסק דין זה הוגש ערעור על ידי המערער, ולצדו הבקשה שלפניי לעיכוב ביצוע פסק הדין. בבקשה, המחזיקה פחות משני עמודים, טוען המערער, שאינו מיוצג, כי יש ליתן סעד זמני לשמירה על המצב הקיים נוכח סיכויי הערעור שהם, לשיטתו, "גבוהים ביותר". עוד נטען כי יש להיעתר לבקשה בכדי למנוע מצב בו יעמוד בפני מעשה עשוי וזכויותיו יפגעו. לסיום נטען כי קבלת הבקשה לא תסב למשיבים נזק רב ומכל מקום הנזק שייתכן ויגרם להם אינו שקול לפגיעה בקניינו.

7.

לאחר עיון הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

8.

כידוע, הכלל הוא שאין בהגשת ערעור כדי לעכב את ההחלטה עליה מערערים (תקנה 42 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000), וכי על המבקש סעד זמני בערעור להוכיח התקיימותן של שתי אמות מידה מרכזיות - כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (עע"מ 1957/20 שיא שי עד בע"מ נ' המפקח על השירותים הפיננסים , פסקה 10 (7.4.2020)). כן נקבע כי כאשר עסקינן בבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור, התנאים להיעתרות לה מחמירים מאלה החלים בערכאה הדיונית, שכן דחיית עתירה משנה את נקודת האיזון בין האינטרסים המנוגדים של בעלי הדין (עע"מ 2391/07 מילאנו נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז , פסקה 7 (14.5.2007)).

9.

במקרה דנן לא עמד המערער בנטל להוכיח את קיומן של אמות המידה אלו. באשר לסיכויי הערעור - על פניו ומבלי לקבוע מסמרות בשלב זה, אציין רק כי סיכויי הערעור אינם נחזים להיות גבוהים; באשר למאזן הנוחות - אף הוא נוטה לטובת דחיית הבקשה, שעה שהמערער לא טרח להבהיר כיצד יפגעו זכויותיו הקנייניות בעת הזו מעצם אישור התכנית, באופן המחייב את הקפאת המצב הקיים, ומה ההשלכות על כלל הציבור מהקפאת התכנית כמבוקש. יוער, כי כלל לא ברור האם זכויותיו הקנייניות של המערער אכן יפגעו, בשים לב להסדר שנקבע בתכנית, כמפורט בפסקה 4 לעיל .

10.

אשר על כן הבקשה נדחית. המערער יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,000 ₪.