עע"מ 5930/14 חיים ליבוביץ נ. עיריית תל אביב

לפניי בקשה להארכת תוקף עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים (השופט צ' קאפח ) בעת"מ 63879-10-13 מיום 25.6.2014, במסגרתו נדחתה עתירתו של המבקש ונפסק כי הוא יישא בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין כולל מע"מ בסך של 10,000 ש"ח.

רקע והליכים

1.

המבקש הגיש לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב יפו עתירה שעניינה חיוב עיזבון המנוחה רחל ליבוביץ ז"ל בחיובים שונים ובהם חיובים בגין ארנונה מים ואגרות אכיפה. המבקש, אשר בגין חיובים אלה נפתח תיק הוצאה לפועל שהוא חייב בו, טען כי קיימת התיישנות לגבי מקצת מהחיובים, וכי החיובים כוללים באופן שרירותי וללא כל בסיס חוקי, אגרות אכיפה או אגרות משפטיות, ועל כן ביקש לבטל את כל החיובים שלא כדין בגין ארנונה, מים ואגרות.

2.

המשיבה, לעומת זאת, טענה כי יש לדחות את העתירה על הסף לפי שהוגשה בחוסר סמכות עניינית, שיהוי רב, חוסר ניקיון כפיים ותום לב. לשיטתה, העתירה אינה אלא ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל, וכי המבקש לא מיצה את ההליכים הקבועים בחוק בציר הזמן הרלוונטי. לטענתה, המבקש הגיע למשרדי העירייה כבר בשנת 2003 וביקש אורכה להסדרת החוב. המשיבה הוסיפה והלינה על חוסר ניקיון הכפיים של המבקש אשר לא גילה פרטים מהותיים.

3.

בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים דחה את העתירה וקבע כי כבר החל משנת 2003, עת נפגש עם נציגי המשיבה, ידע המבקש כי המשיבה דורשת מאמו המנוחה תשלום חוב נטען בגין חיובי הארנונה. עוד מצא בית המשפט המחוזי כי המבקש העלים פרטים מהותיים בכתב העתירה המקורי, כמו למשל מועד הגילוי על החוב ועל קיומו של תיק ההוצאה לפועל, וכן כי המבקש לא מיצה את ההליכים במועד, לא הגיש השגות וממילא גם לא הגיש ערר בהשגה. נקבע כי מקומן של הטענות בנוגע לפתיחת תיק ההוצאה לפועל ובנוגע לחיובים השונים הוא בפני ראש ההוצאה לפועל ולא בפני בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים. על כן, נדחתה העתירה.

4.

ביום 9.7.2014 הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד לסיום הליכי הערעור לבית משפט זה, אשר התקבלה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 22.7.2014 וביצוע פסק הדין עוכב עד ליום 1.9.2014.

5.

על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה, כשבמסגרתו הגיש בקשה להארכת תוקף עיכוב ביצוע פסק הדין. היא הבקשה שבפניי. את בקשתו סומך המבקש על שתיים: ראשית, טוען הוא, כי סיכויו להצליח בערעור טובים, הואיל ולשיטתו, פסק הדין ניתן שלא כדין מבלי שהתקיים דיון בעתירה המנהלית שהגיש. שנית, לטענתו, אם הבקשה לעיכוב ביצוע תידחה, ייגרם לו עיוות דין משווע ואף נזק בלתי הפיך ופגיעה אנושה בזכות הקניין שלו. לעמדתו, אין מדובר בפסק דין כספי אלא בפסק דין הכרוך במכירת מקרקעין ולכן אין לקביעה בדבר "האיתנות הכלכלית" של המשיבה רלוונטיות כלשהי לעניין השיקולים המצדיקים את עיכובו של פסק הדין.

6.

המשיבה, לעומת זאת, סבורה כי יש לדחות את הבקשה. עמדתה היא כי התנאים המצדיקים מתן סעד זמני לתקופת הערעור אינם מתקיימים. לשיטתה, סיכויי הערעור קלושים הן משום שהמבקש לא הצביע על כל טעות שנפלה בפסק הדין בקביעת בית המשפט המחוזי כי הדיון במרבית הטענות אינו בסמכותו, והן משום שהמבקש לא מיצה את ההליכים במועד. עוד טוענת המשיבה כי המבקש לא נימק מדוע יהיה זה בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו, במיוחד לנוכח מצבה הכלכלי האיתן של המשיבה. לעניין ההוצאות ושכר הטרחה שנפסקו לטובתה, המדובר, לדידה, בהחלטה שעניינה נסב סביב פסק דין כספי, ולכן אין לעכב את ביצוע פסק הדין.

דיון והכרעה

7.

לאחר עיון בבקשה ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

8.

הכלל הרחב קובע, כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים" ורק במקרים חריגים יעוכב ביצועו של פסק הדין. כך, למשל, יינתן עיכוב ביצוע כאשר המבקש מצליח להראות כי אם לא יעוכב פסק-הדין, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה וערעורו יתקבל. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש (ראו: ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו , פ"ד נ (1) 668, 672 (1996); ע"א 6626/96 בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה , פ"ד נ (5) 403 (1997)).

9.

כידוע, כלל הוא, כי פסק דין לתשלום כסף אינו מסווג בגדר אותם עניינים חריגים, אשר לגביהם נוטה בית-המשפט להיענות לבקשת עיכוב ביצוע, שהרי מימוש פסק דין לתשלום כסף הינו בדרך-כלל הפיך על דרך ההשבה (ראו ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל שיווק מוצרים והפצתם בע"מ , פ"ד נו (4) 178, 181 (2002)). כדי לזכות בעיכוב ביצוע של פסק דין כספי, מוטל על המבקש להראות שאם יזכה בערעור לא יוכל לגבות בחזרה מן התובע את כספו. טענה בדבר מצבו הכלכלי של הזוכה וחוסר יכולתו של זה להשיב את אשר זכה בו אם יפסיד בערעור, אינה יכולה להיטען בעלמא וצריכה להיות מבוססת (ראו: ב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ נ' מלובנציק , פ"ד לח (4) 5 (1984)).

10.

באשר לעניינו של המבקש – אני סבור כי מדובר בפסק דין כספי. גם מכירת מקרקעין היא במהותה עסקה כספית בעלת ערך כספי אשר ניתנת לפיצוי או להשבת המצב לקדמותו באמצעות תמורה כספית. וכן, מבחינת ביצועו המיידי של פסק הדין, עניין לנו בתשלום ההוצאות ושכר הטרחה של המשיבה, אשר בנוגע להיבט זה אין חולק כי מדובר בפסק דין כספי. לגופו של עניין, אני מוצא את סיכויי הערעור נמוכים שכן דומה כי עתירה מנהלית לא היתה הדרך בה היה על המבקש לנקוט ומכל מקום נראה כי פעל בשיהוי ניכר. אשר למאזן הנוחות, אני סבור, כי הוא נוטה לטובת המשיבה, שכן המבקש לא הוכיח כי ייגרם לו נזק בלתי הפיך מביצועו המיידי של פסק הדין. אציין, כי גם על מכירת המקרקעין ניתן לפצות בתמורה כספית, אם יתקבל הערעור. מטעמים אלה כולם, לא מצאתי עילה המצדיקה עיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן פסק דין בערעור.

אשר על כן, הבקשה נדחית.