עע"מ 6121/17 בסט ייזום מגורים בע"מ נ. רשות מקרקעי ישראל - מרחב חיפה

1.

לפניי בקשה למתן סעד זמני בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים

(כב' השופטת א' אליקים – סג"נ) , בעת"מ 37172-04-17, מיום 16.7.2017, עד להכרעה בערעור.

רקע עובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

2 .

ביום 30.12.2015, פרסמה רשות מקרקעי ישראל (להלן: המשיבה 1

או רמ"י )

מכרז פומבי שמספרו 328/2015 לרכישת זכויות חכירה בשישה מתחמים בטירת הכרמל, במסלול "מחיר למשתכן" (להלן: המכרז ).

3.

ביום 30.5.2016, התכנסה ועדת המכרזים, ולאחר פתיחת ההצעות למכרז, קבעה, כי הצעתה של חברת בסט ייזום מגורים בע"מ (להלן: המבקשת ) זכתה במכרז, לגבי שני מתחמים.

4.

ביום 7.6.2016,

הודיעה מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון (להלן: המשיבה 2 או משרד הבינוי והשיכון ) למבקשת, באמצעות מכתב, כי המועד האחרון למימוש הזכייה הוא ביום 16.11.2016, וכי עליה להמציא, בין היתר, חוזה בנייה חתום; ערבות בנקאית בסכום של 992,800 ₪; ואישור כי מלוא התמורה שולמה בגין הוצאות פיתוח.

5.

בתאריכים 9.11.2016 ו-14.11.2016, פנתה המבקשת למשרד הבינוי והשיכון בבקשות לקבלת אורכה של 30 ימים לביצוע התחייבויותיה, לנוכח קשיי מימון הוצאות הפיתוח.

ביום 14.11.2016, דחה משרד הבינוי והשיכון את בקשותיה של המבקשת.

6.

בתאריכים 17.11.2016 ו-20.11.2016, פנתה המבקשת שוב למשרד הבינוי והשיכון בבקשות למתן אורכה, לצורך תשלום הוצאות הפיתוח, עד ליום 21.12.2016.

ביום 20.11.2016, הודיע משרד הבינוי והשיכון למבקשת, כי בכוונתו לפנות לועדת המכרזים של רמ"י בדרישה לביטול זכייתה במכרז.

7.

ביום 22.11.2016, פנה בא-כוחה של המבקשת לועדת המכרזים של רמ"י בבקשה להעביר את התשלום בגין הוצאות הפיתוח, תוך 72 שעות מקבלת אישור להארכת המועד לתשלום ,או לחלופין, לאפשר לה שימוע בע"פ.

8.

ביום 9.1.2017, הודיעה ועדת המכרזים של רמ"י למבקשת, כי היא לא מוצאת מקום להיעתר לבקשתה לקיום שימוע בע"פ. עם זאת, אפשרה ועדת המכרזים של רמ"י למבקשת להעלות טענותיה בכתב לעניין ביטול זכייתה במכרז, עד ליום 16.1.2017. ביום 15.1.2017, הגישה המבקשת לועדת המכרזים של רמ"י את טיעוניה בכתב, בדבר ביטול זכייתה במכרז.

9.

ביום 30.3.2017, החליטה ועדת המכרזים של רמ"י לבטל את זכייתה של המבקשת, בשל אי-עמידתה בתנאי התשלום אשר נקבעו במסמכי המכרז, תוך מתן אפשרות לטעון בכתב, לעניין חילוט הערבות הבנקאית שהומצאה לה על-ידי המבקשת.

10.

ביום 24.4.2017, הגישה המבקשת עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים נגד המשיבות, בגדרה, התבקש בית המשפט להורות על ביטול החלטת ועדת המכרזים בדבר ביטול זכייתה במכרז. נוסף על כך, התבקש בית המשפט להורות, כי רמ"י מנועה מלחלט את הערבות הבנקאית.

11.

ביום 16.7.2017, ניתן פסק הדין, מושא הבקשה שלפניי, בגדרו נדרש בית המשפט לעניינים מנהליים להכריע בשאלה, האם חרגה ועדת המכרזים של רמ"י ממתחם הסבירות בהחלטתה לבטל את זכיית המבקשת במכרז?

לאחר בחינת מכלול הנסיבות, הגיע בית משפט קמא למסקנה, כי במסגרת החלטתה לביטול זכייתה של המבקשת במכרז, לא חרגה ועדת המכרזים של רמ"י ממתחם הסבירות. נקבע, בהקשר זה, כי:

"בנסיבות אלו פעלו המשיבות בצורה סבירה וראויה, וועדת המכרזים יישמה בצורה ראויה את דיני המכרזים ודי בכך כדי להצדיק את דחיית בקשות האורכות השונות שביקשה העותרת".

בהמשך, בחן בית משפט קמא את טענת העותרת, כי אי קבלת בקשתה להארכת מועד לתשלום הוצאות הפיתוח, מהווה הפליה לעומת מציעים אחרים, ודחה אותה, בקובעו, כי: " לא הוצג על-ידי העותרת מקרה דומה בו לא היה לזוכה במכרז כסף כדי לממש זכייתו והוא למרות זאת קיבל אורכה מרמ"י כדי לנסות לגייס כספים ".

בהתייחס לבקשת המבקשת בדבר אי-חילוט הערבות הבנקאית על-ידי רמ"י, קבע בית משפט קמא, כי אין כל הצדקה למנוע את החילוט.

בהינתן האמור לעיל, דחה בית משפט קמא את עתירתה של המבקשת, תוך חיובה בתשלום הוצאות משפט למשיבות, בסכום של 15,000 ₪.

הבקשה לסעד זמני

12.

על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים הוגש ערעור על-ידי המבקשת, ובמקביל, הוגשה הבקשה המונחת לפניי, שעניינה מתן סעד זמני להקפאת הליכי המכרז, לרבות הקפאת חילוט הערבות הבנקאית, עד להכרעה בערעור.

לעמדת המבקשת, מאזן הנוחות נוטה, באופן מובהק, לטובת קבלת הבקשה למתן הסעד הזמני, שכן

" אי מתן הסעד הזמני עלול לגרום לכך שהעתירה גופה תהפוך תיאורטית או תקשה על השבת המצב לקדמותו ". המבקשת ציינה, בהקשר זה, כי מאחר שמדובר במכרז לחכירת מגרשים לשם הקמת מבני מגורים, הרי שברור כי אי מתן הסעד המבוקש " צפוי להביא לכך שהדיון בערעור יהפוך לתיאורטי ". אשר לסיכויי הערעור להתקבל, סבורה המבקשת, כי סיכויים אלו הינם טובים, שכן פסק דינו של בית משפט קמא שגוי. נטען, לעניין זה, כי בניגוד לקביעתו של בית משפט קמא, כבר ביום 17.11.2016, ביקשה המבקשת להפקיד לאלתר את יתרת התשלום, בגין הוצאות הפיתוח. המבקשת טענה בנוסף, כי בית משפט קמא שגה: עת דחה את טענותיה בסוגיית ההפליה; כאשר נמנע מלבחון את עניינה בהתאם לדיני החוזים; ובקובעו כי רמ"י רשאית לחלט את הערבות הבנקאית.

תגובת המשיבות

13.

המשיבות מתנגדות לבקשה למתן סעד זמני בערעור, ולגישתן, יש לדחותה, תוך חיוב המבקשת בהוצאות. בכל הנוגע למאזן הנוחות, סבורות המשיבות, כי הבקשה למתן סעד זמני " אינה מבססת כל נזק מיוחד שיגרם למערערת מדחייתה ". המשיבות הבהירו, כי ככל שהבקשה למתן סעד זמני תידחה, הרי שיפורסם מכרז חדש, והמבקשת תוכל להגיש הצעה חדשה גם במסגרתו. מנגד, כך נטען על-ידי המשיבות, הקפאת הליכי המכרז יעכב, באופן משמעותי, את קידום " פרויקט במסלול 'מחיר למשתכן '". יתרה מזאת, כך לטענת המשיבות, במידה שהבקשה למתן סעד זמני תידחה ובסופו של יום יתקבל הערעור, תעמוד בפני המבקשת האפשרות להגיש תובענה כספית. בהתייחס לסיכויי הערעור, גורסות המשיבות, כי בהינתן מושכלות יסוד בדיני המכרזים, לפיהן, בית המשפט " נוהג בריסון בכל הנוגע להתערבות בהחלטותיה של ועדת מכרזים ", הרי שסיכויי הערעור להתקבל קלושים. מעבר לכך, נטען, כי המבקשת לא הצביעה על פגם המצדיק התערבות ב" קביעות משפטיות-עובדתיות " שנעשו על-ידי בית משפט קמא.

דיון והכרעה

14.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה ובצרופותיהן, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה למתן סעד זמני להידחות.

15.

כידוע, בקשה למתן סעד זמני או לעיכוב ביצועו של פסק דין עד להכרעה בערעור על עתירה מנהלית תבחן על פי הכללים שנקבעו לעניין זה במשפט האזרחי, ובראשם הכלל לפיו הגשת הערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה עליה מערערים ( תקנה 42 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: תקנות סדר הדין לענינים מינהליים ); עע"מ 2709/14

רמי חסון בע"מ נ' עיריית חדרה (13.4.2014); עע"מ 5860/13

ע.ר. אציל בע"מ נ' מרדכי (30.8.2013)). בית המשפט ייעתר לבקשה למתן סעד זמני במקרים חריגים בלבד, ורק כאשר הראה המבקש כי מתקיימים, בעניינו, שני תנאים מצטברים – האחד, כי סיכויי ערעורו טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו, במובן זה, שאם פסק הדין יבוצע, ובסופו של יום יתקבל ערעורו, הוא ייתקל בקושי ניכר להשיב את המצב לקדמותו (תקנה 43 לתקנות סדר הדין לענינים מינהליים; עע"מ 5835/14 ג.ב.ע.ם. לוי נכסים והשקעות בע"מ נ' עיריית קריית ים

(10.9.2014); עע"מ 2835/14 שגיב נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון (10.9.2014)).

16.

יחסי הגומלין בין השיקול הנוגע לסיכויי הצלחת הערעור, לבין השיקול בדבר מאזן הנוחות, מוכרים בפסיקה כמבחן משולב, המכונה " מקבילית הכוחות ". לפי מבחן זה, ככל שסיכויי הערעור גבוהים יותר, כך ניתן למעט בדרישת מאזן הנוחות ולהיפך ( עע"מ 4013/14

שירז תעשיות פלסטיק בע"מ נ' משרד התעשייה והמסחר (13.8.2014); עע"מ 4886/14

הנתיב המהיר בע"מ נ' כביש חוצה ישראל בע"מ

(11.8.2014)). ואולם, השיקול שעניינו מאזן הנוחות,

מהווה את אבן הבוחן המרכזית להכרעה בבקשה למתן סעד זמני בתקופת הערעור ( עע"מ 4977/14

גדות תעשיות ביוכימיה בע"מ נ' הממונה כהגדרתו

בחוק אוויר נקי - המשרד להגנת הסביבה (18.8.2014); עע"מ 68/10

אדרי נ' שר הבינוי והשיכון (31.1.2010)).

17.

אפתח בנושא מאזן הנוחות, ואומר, כי לא השתכנעתי, כי זה מטה את הכף לטובת המבקשת, עד כדי מתן סעד זמני המעכב את המשך הליכי המכרז, וחילוט הערבות הבנקאית. סבורני, כי המבקשת לא עמדה בנטל להציג תשתית ראייתית הולמת לתמיכה בטענתה, כי ככל שהבקשה למתן סעד זמני תידחה, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו . יש לציין, כי משמעות הבקשה שלפניי היא, עיכוב שיווקם של שני המתחמים בהם זכתה המבקשת במסגרת המכרז, והבנייה עליהם – דבר שעלול להימשך זמן רב, ואף לפגוע באינטרס הציבורי, בעיקר, לנוכח העובדה כי מדובר במתחמים במסלול " מחיר למשתכן ". עוד יש להדגיש, בהקשר זה, כי ככל שבסופו של יום, יתקבל הערעור, הרי שהנזק שייגרם למבקשת, אינו בלתי הפיך, והיא תוכל " לרפא את נזקה באמצעות פיצוי כספי " (ראו: עע"מ 2628/11 אפקון בקרה ואוטומציה בע"מ נ' מדינת ישראל - הרשות הממשלתית למים ולביוב, אלקו התקנות ושירותים (1973) בע"מ ואח' (11.5.2011); ועע"מ 4966/16 ברוך מקל בע"מ נ' תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ (12.7.2016)). מעבר לכך, הבהירו המשיבות, בנידון דידן, כי ככל שהבקשה למתן סעד זמני תידחה, תפרסם רמ"י מכרז חדש לגבי שני המתחמים מושא ענייננו, שבמסגרתו תוכל המבקשת להגיש הצעה חדשה.

18.

לפיכך, ומבלי לנקוט עמדה לגבי סיכויי הערעור, נראה כי מאזן הנוחות נוטה לעבר דחיית הבקשה למתן סעד זמני, והמשך הליכי המכרז בנוגע לשני המתחמים מושא ענייננו.

19.

אשר על כן, הבקשה למתן סעד זמני נדחית.

הסעד הארעי שניתן על-ידי, ביום 30.7.2017, מבוטל בזאת.

המבקשת תישא בהוצאות, במסגרת בקשה זו, בסכום של 750 ₪ לכל אחת מן המשיבות.