עע"מ 6461/19 עינת ווילמוט נ. מועצה מקומית מטה יהודה

ההליך שבכותרת הוגש ביום 2.10.2019. בהחלטתי מיום 27.11.2019 דחיתי בקשה שהגישה המערערת למתן פטור מתשלום אגרה והעמדתי את העירבון בהליך על סך מתון של 6,000 ש"ח. כן הוריתי כי האגרה תשולם והעירבון יופקד עד ליום 9.12.2019, אחרת יימחק ההליך או יירשם לדחייה. משלא שולמה האגרה (ולא הופקד העירבון), הוריתי על מחיקת ההליך בפסק דין מיום 27.1.2020 (להלן: פסק הדין ). ערעור על פסק דין זה נדחה בפסק דינו של כבוד השופט ד' מינץ מיום 12.3.2020 בבש"ם 1773/20. כעת מונחת לפניי בקשה לביטול פסק הדין.

בנסיבות העניין לא ראיתי להיעתר לבקשה וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן.

הבקשה – אשר אינה נתמכת בתצהיר – הוגשה למעלה מחודש לאחר מתן פסק הדין. זאת למרות שלטענת המערערת (אשר כאמור לא גובתה בתצהיר) היא ידעה על פסק הדין שבוע לאחר נתינתו. המערערת לא הציגה כל הסבר להגשת הבקשה בחלוף זמן כה משמעותי מאז ניתן פסק הדין.

כמו כן, המערערת לא הניחה טעם לאי תשלום האגרה במועד. המערערת אשר הגיש בקשה למתן פטור, הייתה מודעת לחובותיה לשלם אגרה ולהפקיד עירבון כתנאי לבירור ההליך. משכך, היה עליה לפעול באופן אקטיבי לשם בירור ההכרעה בבקשת הפטור שהגישה (השוו: רע"א 8809/16 גבריאל הכרמלי נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון (5.4.2017); ע"א 5346/16 פלוני נ' קוטלר (30.1.2017)). ואולם, חרף חלוף הזמן מאז ניתנה החלטתי מיום 27.11.2019, ולמרות שלטענת המערערת היא ידעה על ההחלטה עוד ביום 13.1.2020 (היינו לפני מתן פסק הדין), המערערת לא שילמה את האגרה במועד ואף לא הגישה בקשה מתאימה להארכת מועד.

זאת ועוד, גם הפעם הבקשה שבכותרת אינה מניחה תשתית עובדתית באשר למצבה הכלכלי של המערערת ואין בה פירוט של החוסרים עליהם הצבעתי בהחלטתי מיום 27.11.2019. בנסיבות אלה, ומשעולה מטענות המערערת כי אין בכוונתה לשלם את האגרה ולהפקיד את העירבון, לא ברור מה התוחלת ב"החייאת" ההליך.

לא למותר להוסיף ולציין, כי עיינתי שוב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ועם כל הזהירות הנדרשת לעניין, אני סבורה כי סיכויי ההליך נמוכים מאד וגם הם מטים את הכף לדחיית הבקשה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין, ובמידה מסוימת לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.