עע"מ 6464/03 לשכת שמאי המקרקעין בישראל נ. משרד המשפטים - אגף שומת מקרקעין

1.במסגרת הערעור שהגישה המבקשת על פסק-דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' סגנית-הנשיא מ' ארד) מיום 6.7.03, הוגשה הבקשה הנוכחית למתן סעד זמני בערעור, אשר ימנע כל פעולה שיש בה כדי להכריז על זוכי המכרז "מכרז פומבי" מספר 1/5/2002 - מכרז שמאים לביצוע עבודות בתחום שמאות מקרקעין עבור משרדי הממשלה (להלן: המכרז) וכן ימנע העסקתם של זוכים כאמור על-ידי רשויות המדינה.

2.ענייננו במכרז לקבלת הצעות לביצוע עבודות בתחום שמאות המקרקעין, אשר פורסם ביום 11.12.02 על-ידי אגף שומת המקרקעין במשרד המשפטים (להלן: המשיב 1) ומשרד האוצר (להלן: המשיב 2).

3.ביום 26.1.99 החליטה הממשלה, כי כל שירותי שומות המקרקעין עבור משרדי הממשלה יבוצעו על-ידי השמאי הממשלתי או שמאי מטעמו. עוד הוחלט, כי אגף שומת המקרקעין יפעל כיחידת מטה מקצועית, מפקחת ומנחה. שומות בעלות חשיבות או מורכבות מיוחדת יבוצעו באגף, בעוד שאת מרבית שירותי השומה יבצעו שמאים פרטיים, אשר יכללו במאגר שיוקם אצל השמאי הממשלתי הראשי ויפעלו לפי ההנחיות המקצועיות של השמאי הממשלתי הראשי ובפיקוחו. מכוח החלטת הממשלה, הקים השמאי הממשלתי מאגר של שמאים.

4.ביום 11.12.02 פורסם מכרז על-ידי המשיבים, ובו הזמנה לקבלת הצעות לביצוע עבודות בתחום השמאות עבור משרדי הממשלה. מטרת המכרז הייתה יצירת מאגר שיימנה 225 שמאים, ממנו יוזמנו, על-פי חלוקה גיאוגרפית, עבודות שמאות עבור משרדי הממשלה השונים.

5.המבקשת הגישה עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים, לפיה נתבקש בית המשפט לבטל את המכרז. המבקשת סמכה עתירתה על שלוש טענות עיקריות. האחת, בדבר הגבלת מספר המשתתפים במכרז, אשר מהווה, לטענתה, פגיעה בעקרון השוויון; השנייה, כי יש במכרז כדי ליצור הסדר כובל, המתבטא במסגרת המחיר אותה מציבה המדינה כתנאי בלעדיו אין; והשלישית, כי קביעה מראש באשר לשעת העבודה הנדרשת, עלולה לגרום לפגיעה באיכות העבודה ובהפעלת שיקול-הדעת המקצועי של השמאי.

6.בית המשפט לעניינים מינהליים דחה את העתירה בקובעו, בין היתר, כי המבקשת לא הניחה כל תשתית עובדתית לטענתה, וכן לא הוכיחה סכנה לפגיעה בפרנסת השמאים המאוגדים בה כתוצאה מהמכרז.

7.על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים, הוגש ערעור לבית משפט זה, ועיקר הטענות שבו מתמקדות בתקיפת המכרז ובפגמים, אשר לטענת המבקשת, דבקו בו. בד בבד, עם הגשת הערעור, הגישה המבקשת בקשה למתן סעד זמני, אשר יימנע כל פעולה שיהיה בה כדי להכריז על זוכי המכרז וכן יימנע את העסקתם של הזוכים על-ידי רשויות המדינה. את עיקר טענותיה בבקשה לסעד זמני סומכת המבקשת על שתיים: ראשית, טוענת המבקשת, כי יש ליתן סעד זמני כבקשתה, לאור הסיכויים הטובים של הערעור. עוד טוענת המבקשת, כי למשיבים לא ייגרם כל נזק מעיכוב הליכי המכרז, בעוד שהמשך הליכי המכרז עשוי לסכל את ביצוע פסק הדין בערעור או להקשות עליו.

8.לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבים, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

9.כידוע, בית משפט שלערעור רשאי לתת סעד זמני לתקופת הערעור "מטעמים מיוחדים שיירשמו" (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, התשנ"ה), בעמ' 865-867). לעניין זה נאמר "כי צריך טעם מיוחד שבית משפט לערעורים ימנע ממי שזכה בדין ליהנות מפרי הזכייה. לכן הגשת ערעור כשהיא לעצמה אינה מונעת מבעד זוכה להוציא לפועל את פסק הדין או לפעול לפי פסק הדין בכל דרך אחרת. מי שמבקש שבית המשפט לערעורים ימנע מבעד הזוכה לפעול לפי פסק-הדין ולו רק באופן זמני, נושא בנטל ואין זה קל, לתמוך את הבקשה בטעם טוב" (ראו בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב , פ"ד מ (1) 668; עע"ם 9177/01 אחים שרבט נ'

עיריית תל-אביב , פ"ד נו (2) 163; ע"א 6089/97 תפנית אדריכלות בע"מ נ' משרד הפנים ואח' (טרם פורסם)).

10.מקובל, כי אין נותנים צו מניעה זמני או צו ביניים בערעור אם סיכויי הערעור קלושים וכן אם מתן הצו עלול לגרום לזוכה נזק העולה או אף השווה לנזק שישא בו המבקש אם יזכה בערעור.

11.באשר לעניינה של המבקשת ומבלי לנקוט עמדה לגבי סיכויי הערעור, הגעתי למסקנה, כי באיזון בין הנזק העלול להיגרם למבקשת בהמשך הליכי המכרז, אם לא יינתן הסעד הזמני, לבין הנזק שייגרם לצדדים אחרים, אם יימנעו המשיבים לבחור את הזוכים במכרז ואף יימנעו מהעסקתם עד למתן פסק הדין בערעורה של המבקשת, ידם של המשיבים על העליונה, שכן אם תזכה המבקשת בערעור תוכל להיפרע מן המשיבים בגין כל נזק כספי שייגרם לה, אם ייגרם.

אשר-על-כן, הבקשה למתן סעד זמני נדחית.