פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"ם
648/12
לפני:
כבוד הנשיאה ד' ביניש
המערערים:
1. שמעון לזמי
2. אורלי לזמי
נ ג ד
המשיבות:
1. ועדת הערר לתכנון ובניה מחוז דרום
2. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה שדרות
3. דינה חכמון
ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים
בבאר-שבע (השופטת
ח' סלוטקי
) מיום 2.1.2012,
שלא לפסול עצמו מלדון בעת"מ 29501-10-11
בשם המערערים:
עו"ד יוסף פינחס כהן
פסק-דין
לפניי ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע (השופטת ח' סלוטקי ), מיום 2.1.2012, שלא לפסול עצמו מלדון בעניין המערערים בעת"מ 29501-10-11.
1.
המערערים הגישו עתירה נגד החלטת המשיבה 1 בנוגע לבנייה בלתי חוקית של חניה. בית המשפט קיים דיון בו הציע לבעלי הדין להגיע להסכמה. בדיון נוסף מיום 2.1.2012 נודע לבית המשפט כי המערערים הודו בעובדות כתב האישום שהוגש נגדם בגין בנייה בלתי חוקית של החנייה, אז העיר בית המשפט לבא-כוחם כי לעתירת המערערים "אין ידיים ורגליים". על יסוד הערה זו ביקש בא-כוח המערערים כי בית המשפט יפסול עצמו מלהמשיך ולדון בעתירה.
2.
בית המשפט דחה את בקשת הפסלות בקובעו כי הערתו ניתנה לאחר לימוד קפדני של כל כתבי הטענות ולאחר ניהול דיונים ממצים, כולל הדיון מיום 2.1.2012. בית המשפט הוסיף כי הערתו זו נבעה מטענתם המוצדקת של המשיבים לפיה המערערים אינם יכולים לקבל סעד מבית המשפט לעניינים מנהליים, באין מחלוקת שהחניה נבנתה ללא היתר כדין, וכן מטענתה המוצדקת של
המשיבה 1 לפיה לא המערערים הם אלה שהגישו את הערר לוועדה המחוזית אלא המשיבה 3, והמערערים לא חלקו על החלטת הוועדה המחוזית. בית המשפט הדגיש כי גם על פי החלטת הוועדה המקומית, המערערים יכולים לבנות רק חניה קטנה בכמחצית מהחניה שבנו. בנסיבות אלה, לא מצא, בית המשפט, כאמור, מקום לפסול עצמו מלדון בעתירה.
על החלטה זו הגישו המערערים את הערעור שלפניי.
3.
המערערים מתארים את השתלשלות העניינים בנוגע לבניית החנייה על ידם.
לטענתם, הם טענו בעבר לבעלות בשטח החנייה המדובר. המערערים משיגים על החלטת בית המשפט לפיה לא מצא צורך בחקירת מהנדס העירייה. כן מציינים הם את הערות בית המשפט בנוגע לעלויות הכספיות הכרוכות בעצם הגשת העתירה, שלה, לדבריו, "אין ידיים ורגליים". המערערים מדגישים שהערות בית המשפט לא היו לכאוריות, אלא מדובר, לדעתם, בקביעות נחרצות המצביעות על כך שדעתו נעולה ואינה ניתנת לשכנוע, עוד בטרם הונחה לפניו תשתית עובדתית (בהעדר תצהירים ושלילת הזכות לחקור את מהנדס המשיבה 2). המערערים מציינים כי אכן הודו בעובדות כתב האישום שהוגש נגדם בבית משפט השלום, אך בה בעת טענו טענות מקדמיות הטעונות בירור, והעשויות לגרום לזיכויים. לדבריהם, לא בכדי הקפיא בית משפט השלום את ההליכים עד למיצוי העתירה המנהלית שבבסיס ערעור זה, ולא שלל את זכותם לטענת "אכיפה בררנית".
לפיכך, מבקשים המערערים להעביר את המשך בירור העתירה למותב אחר, ולו לשם מראית פני הצדק.
4.
דין הערעור להידחות שכן לא הוכח כל חשש ממשי למשוא פנים אובייקטיבי נגד המערערים מן הסוג המקים עילה לפסילת בית המשפט מלהמשיך ולדון בעניינם. ההערה המיוחסת לבית המשפט - אשר מוטב היה שלא תאמר או עדיף היה שהייתה מנוסחת בדרך אחרת - אכן לא הייתה ראויה, אך אין בה כדי להצביע על גיבושה של דעה קדומה מצד בית המשפט ביחס לשאלה שבמחלוקת (השווה: ע"א 6758/11 איציק צרור נ' שביל החלב רשת מינימרקטים ללא הפסקה (לא פורסם, 9.10.2011)). אציין, כי התבטאות שופט, אפילו אינה מוצלחת, כשלעצמה, אין בה כדי להקים עילה לפסילת שופט. שופט ייפסל רק כאשר יוכח שיש בהתבטאותו משום גיבוש עמדה היוצרת חשש ממשי למשוא פנים באופן המייתר את המשפט לפניו. זה אינו המקרה שלפניי, בייחוד כאשר מקריאת הדברים עולה שהדיון שקדם להחלטה בבקשת הפסלות היה שלא לפרוטוקול (השווה: ע"א 4802/11 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 24.7.2011)), וכן, בהתחשב בשלב בו מצויה העתירה המנהלית (השווה: ע"א 4693/11 ידיעות תקשורת בע"מ נ' ד"ר אפרים צור (לא פורסם, 7.7.2011)).
5.
אשר להחלטת בית המשפט שלא לחקור את מהנדס העירייה – הלכה פסוקה היא כי השגות על תוכן של החלטות שנתן בית המשפט מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות, כאשר גוף ההחלטה הוא שצריך לעמוד לביקורת ולא גופו של היושב בדין (ע"א 4347/11 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 9.10.2011; יגאל מרזל דיני פסלות שופט 178-174 (2006)).
לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות. לכך אוסיף כי אין ממש בטענה שמראית פני הצדק, מצדיקה פסילת בית המשפט, הגם שאין לטענה ביסוס אובייקטיבי ממשי למשוא פנים.
הערעור נדחה ללא צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ב בשבט התשע"ב (15.2.2012).
ה נ ש י א ה