עע"מ 6495/18 דב ספיר נ. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה הוד השרון

1.

בקשה לעיכוב ביצוע, שבמהותה היא בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ז' בוסתן ) בעת"מ 51561-03-16, בגדרו נדחתה עתירת המבקשים נגד החלטת המשיבה 1 (להלן: הוועדה המקומית ) לדחות תכנית שהגישו.

2.

המבקשים הם בעלי זכויות במקרקעין בהוד השרון, אשר חלקם מיועדים להפקעה. התכנית שהגישו, עניינה בביטול ההפקעה; החלטת הוועדה המקומית לדחות את התכנית, משמעה למעשה הותרת ההפקעה על כנה. בית המשפט לעניינים מינהליים

דחה את העתירה, ובכך הותיר אף הוא את ההפקעה על כנה. יחד עם זאת, במסגרת דיונו בטענת המבקשים בדבר זניחת מטרת ההפקעה, קבע בית המשפט כי בנסיבות העניין מוטל על המשיבות לפעול בזריזות למימוש המטרה לשמה הופקעו המקרקעין, ועל כן קבע כי אם לא ינקטו צעדים למימוש ההפקעה תוך פרק זמן קצר, שלא יעלה על שנה, המסקנה תהיה שאין צורך בהפקעה – וההפקעה תבוטל.

3.

המבקשים ערערו על פסק דין זה, ולערעור כרכו בקשה לעיכוב ביצוע הליכי ההפקעה עד למתן פסק הדין בערעור. הם ציינו כי פסק הדין, הגם שנועד להיטיב עמם בהקצותו שנה אחת בלבד למימוש ההפקעה, גרם בכך לזירוז המשיבות להפקיע את הקרקע, על אף שלטענתם היא איננה נחוצה. הם סבורים כי סיכוייהם בערעור טובים; וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, באשר יש חשש שאת ההפקעה לא ניתן יהיה להשיב לאחור אם יזכו בערעור. השטח המיועד להפקעה הוא בחצרות בתיהם, אותם הם מטפחים למעלה משלושים שנה, וההפקעה תוביל להרס חצר הבית. מאידך גיסא, המשיבות נמנעו שנים רבות מלממש את ההפקעה, אשר איננה מיועדת לצורך אקוטי ודחוף, כך שלא יגרם נזק מהמתנה נוספת זו. על כן, לשיטתם, יש להורות על שימור המצב הקיים עד להכרעה בערעור.

4.

המשיבות מבקשות לדחות את הבקשה. בתשובתן הן מפרטות בהרחבה מדוע סיכויי הערעור קלושים; לגבי מאזן הנוחות נטען רק זאת: "מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבות וכלל הציבור תושבי העיר, שנזקיהם הולכים וגדלים".

5.

דין הבקשה להתקבל. במצבים כגון דא, כאשר לא ניתן לעמוד מהתבוננות לכאורית על כך שהערעור חסר סיכוי לחלוטין, יש לייחס את מרבית המשקל למאזן הנוחות. בענייננו סבורני כי די בכך שבית המשפט הגיע לתוצאת ביניים – התליית פסק דינו בהאצת הליכי מימוש ההפקעה – על מנת להיווכח שבית המשפט עצמו מצא פנים לכאן ולכאן. על כן, על מאזן הנוחות להכריע. אלא, שהמשיבות לא טענו דבר באשר לכך מעבר לאמירתם הכללית בדבר נזקים הולכים וגדלים. מאידך גיסא, יש טעם בדברי המבקשים שההפקעה עשויה לגרום להם לנזקים בלתי הפיכים, בעוד שהמתנה עם ההפקעה – שלא מומשה במשך שנים – אינה גורמת לציבור נזק שאינו יכול לעמוד בו. די בכך שהמשיבות לא התייחסו באופן ענייני לטענה זו, בכדי להוביל לקבלת הטענה, ולהורות על השארת המצב הקיים על כנו עד להכרעה בערעור.

6.

הבקשה מתקבלת אפוא. המשיבות אינן רשאיות לממש את ההפקעה עד למתן פסק הדין בערעור.

המשיבות תישאנה בהוצאות המבקשים בסך של 5,000 ₪.