פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
עע"ם
65/13 - ג'
לפני:
כבוד הרשם גיא שני
המערערת:
הוועדה המחוזית לתכנון ובניה חיפה
נ ג ד
המשיבות:
1. נאות מזרחי בע"מ
2. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חיפה
בקשה לצירוף צד
החלטה
לפניי בקשה להצטרפות להליך.
המשיבה 1 הגישה עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה, ובה הלינה על החלטתה של המערערת – הוועדה המחוזית לתכנון ובניה – לדחות תוכנית שיזמה המשיבה 1 בקשר לפרויקט בניה. יצוין כי החלטת הועדה נבעה מכך שבטרם אישור התכנית החלה המשיבה 1 בביצוע בנייה בהתאם לתכנית, זאת תוך חריגה מן ההיתר שהיה בידה באותה עת. בית המשפט קמא ביטל את החלטתה של המערערת נוכח פגמים שנפלו בה, והורה להחזיר את הדיון לוועדה לצורך דיון נוסף ושקילת מכלול השיקולים הרלוונטיים.
על פסק-הדין נסב הערעור שבכותרת. ביום 12.2.2013 ניתן צו סיכומים, והתיק נקבע לדיון לפני הרכב ביום 17.7.2013. ביום 11.3.2013 פנו הגב' הניה לרנר ומר עודד לרנר (להלן: לרנר ) – רוכשי דירה בפרויקט – בבקשה להקדמת מועד הדיון. דא עקא, שלרנר אינם בעלי-דין בתיק, ולכן הוסבר להם על-ידי המזכירות כי אינם רשאים לבקש הקדמת מועד הדיון. על רקע זה פנו לרנר בבקשה לצרפם להליך.
המערערת והמשיבה 1 הותירו את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט, ואילו המשיבה 2 מסרה כי היא מתנגדת לצירופם של לרנר.
המערערים אינם מיוצגים, ובקשתם אינה כוללת התייחסות להוראות החוק ולאמות המידה הרלוונטיות לבקשה לצירוף צד. יובהר, כי סמכותו של בית המשפט העליון להורות על צירוף משיב לערעור על פסק-דין של בית המשפט לעניינים מנהליים מעוגנת בפרק ל לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אשר חל מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. לפי תקנה 424, המשיב בערעור יהיה כל מי שהיה בעל-דין בערכאה הקודמת ואינו מערער, ותקנה 425 קובעת כי ניתן להורות על צירוף משיב שלא היה בעל-דין בערכאה הקודמת (ראו עע"ם 7926/06 אדרי-אל ישראל בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה גליל עליון ( 24.06.2009)) .
על-פי פסיקה מוש רשת,
בבחינת השאלה אם לאפשר את צירופו של משיב להליך הערעור מכוח תקנה 425 הנ"ל, יש לבדוק את אמות המידה הבאות: האם הגורם שצירופו מתבקש עלול להיפגע ישירות אם לא יצורף לערעור; האם ראוי שפסק הדין יכבול כמעשה בית דין את אותו גורם; והאם שיקולי יעילות תומכים בהצטרפות (ראו בש"א 3973/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים , פ"ד מה (5) 457, 463 (1991)). הנטל להוכיח את התקיימותם של התנאים האלה מוטל על מבקש הצירוף (ראו עניין אדרי-אל ישראל הנ"ל).
בענייננו, אין למצוא בבקשה תשתית מספקת המצדיקה את צירופם של לרנר להליך בהתאם לאמות המידה שצוינו, אך כפי שיובהר להלן, נראה כי הצירוף ממילא מתייתר. כאמור, בקשתם של לרנר להצטרף לערעור נובעת מרצונם לבקש את הקדמת הדיון, זאת לאורן של "עובדות והתפתחויות חדשות" בקשר לפרויקט, המצויינות בפניותיהם לבית-משפט זה. לרנר משתייכים, כפי שעולה ממכתביהם, לקבוצה שרכשה דירות בחלק של הבניין שנבנה כדין, והם מקווים כי הקדמת הדיון בערעור תביא במהרה להסרת עננה של אי-הוודאות בנוגע לפרויקט – אי-ודאות היוצרת קשיים כאלה ואחרים.
בנסיבות המקרה, מצאתי לנכון לבחון לגוף העניין את האפשרות להקדים את מועד הדיון. לאחר הבחינה, ובשים לב לכך שקיים עיכוב ביצוע בתיק, החלטתי להורות על הקדמת מועד הדיון ליום 20.6.2013. בהתאם יוקדמו מועדי הסיכומים, כדלהלן: סיכומי המערערת יוגשו עד ליום 1.5.2013; סיכומי המשיבות – עד ליום 28.5.2013; וסיכומי התשובה – עד ליום 13.6.2013. יתר הוראותיו של צו הסיכומים עומדות בעינן.
לאור החלטתי להקדים את הדיון, נראה כי מתייתרת הבקשה לצירופם הפורמאלי של לרנר לערעור, ומכל מקום לא מצאתי טעם מספק להיעתר לבקשה זו, מה גם שקיימים מן הסתם עוד רוכשי דירות רבים שלא היו – ואינם כעת – צד להליך.
סוף דבר, לא ראיתי להורות על צירופם של לרנר כבעלי-דין, אך הדיון בערעור יוקדם כאמור לעיל.
ניתנה היום, ח' באייר תשע"ג (18.4.2013).
גיא שני
ר ש ם