עע"מ 6525/09 אורן הירדן בע"מ נ. הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום

1.

בפניי בקשה למתן סעד זמני המורה למשיבים 1-4 ו-7 שלא לנקוט כל פעולה לסגירתו של פארק האירועים "גני שלמה" עד להכרעה בערעור שהגישה המבקשת נגד פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע (כב' השופטת ש' דברת) בעת"מ 464/08.

2.

הרקע לבקשה הוא כדלקמן. המבקשת הינה חברה שבבעלותה פארק אירועים באזור התעשייה שבקיבוץ ברור חיל. השטח עליו ממוקם הפארק יועד בתוכנית הבניה לשימושי "תעשיה או תיירות נופש", על כן נדרש היתר לשימוש חורג לשם הפעלת הפארק. החל משנת 2002 הנפיקה המשיבה 4, הועדה המקומית לתכנון ובניה, עבור המבקשת היתר לשימוש חורג. בשנת 2005 פנתה המבקשת בבקשה לשינוי תב"ע באופן שיאפשר לה את הפעלת פארק האירועים ללא צורך בהיתר לשימוש חורג. מאותה עת, לא הגישה המבקשת בקשות להארכת ההיתר לשימוש חורג והמשיכה בהפעלת הפארק ללא ההיתר, תוך הסתמכות על הליך הסדרת התב"ע בלבד. במקביל, משנת 2002 ועד שנת 2008 הונפק עבור המבקשת מידי שנה רישיון עסק על ידי המשיבה 3, המועצה האזורית שער הנגב.

במסגרת בחינת הבקשה לשינוי התב"ע עלתה התנגדות מצד המשיב 2 (להלן: המשרד להגנת הסביבה או המשרד ) לשינוי, עקב העובדה שבסמוך לפארק האירועים פועל מפעל מזון העושה שימוש באמוניה בהתאם להיתר. לטענת המשרד, קיים סיכון לבריאותם של באי פארק האירועים במקרה שתהיה דליפת חומרים רעילים מן המפעל. לאור התנגדות המשרד להגנת הסביבה, החליטה המשיבה 1, הועדה המחוזית לתכנון ובניה, לדחות את בקשת המבקשת, ומאותה עילה חדלו הרשויות מלהנפיק רישיונות עסק עבור המבקשת.

3.

נגד ההחלטה לדחיית הבקשה לשינוי תב"ע הגישה המבקשת עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע. על אף שבית המשפט סבר כי העתירה שובת לב, קבע הוא לבסוף כי אין להתערב בהחלטתה של המשיבה 1 שהינה החלטה סבירה בהסתמך על המידע שעמד בפניה. הקושי הממשי אותו זיהה בית המשפט הינו החשש כי המפעל המצוי בסביבת פארק האירועים עשוי לסכן חיי אדם. בתום פסק הדין ציין בית המשפט כי יתכן שקיימים אמצעים בהם ניתן להבטיח את שלומם של באי פארק האירועים בעלות נמוכה יותר, באופן שיאפשר את שינוי התב"ע, וכי גם לאחר הפסיקה בעתירה ראוי שהצדדים ימשיכו בהידברות ביניהם כדי להסדיר את הסוגיה.

4.

על החלטה זו הוגש ערעור לבית משפט זה, לו מצורפת בקשה למתן סעד זמני עד להחלטה בערעור, כמפורט לעיל. במסגרת הבקשה נטען כי סיכוייו של הערעור טובים הם לאור הטענות המשפטיות והמהותיות הכלולות בהודעת הערעור. כמו כן, טוענת המבקשת כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לצידה, משום שמשמעותו של אי מתן הצו הינה סגירת פארק האירועים דבר אשר יגרום לנזק כלכלי הרה אסון למבקשת. לטענתה, אי מתן הסעד ייתר את הערעור בפועל, כיוון שלא יהיה בידי המבקשת להתאושש מהנזק הכלכלי שיגרם לה, ועל כן לא תוכל לפתוח בשנית את שערי פארק האירועים אם תזכה בערעור.

5.

הטענה המרכזית אשר הועלתה במסגרת תגובות המשיבות הינה כי מאזן הנוחות אינו מצדיק מתן סעד זמני. זאת משום שלמול האינטרס הכלכלי של המבקשת עומד סיכון ממשי לחיי אדם אשר עשוי להיגרם אם ויינתן סעד המאפשר למבקשת להמשיך ולהפעיל את פארק האירועים. מלבד זאת הועלו טענות נוספות הנוגעות לסיכוייו של הערעור ולתום ליבה של המבקשת אשר המשיכה להפעיל את פארק האירועים גם לאחר שלא חודשו ההיתרים הדרושים לכך.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות המשיבים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, אך אם זאת, יש מקום להקדים את הדיון בערעור בכדי לצמצם ככל האפשר את הנזקים הצפויים למבקשת. שני שיקולים מרכזיים נשקלים בבוא בית המשפט להכריע בבקשה למתן סעד זמני: סיכוייו של הערעור ונטייתו של מאזן הנוחות בנסיבות המקרה, כאשר התנאים למתן סעד זמני בערעור מחמירים מאלו הנדרשים בפני הערכאה הדיונית (עע"מ 8162/07 חברת הארכבירים בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 4.11.2007)).

משקילת מכלול הנתונים של המקרה דנן יוצא כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים. אכן, קיים סיכון כי המבקשת תאלץ לספוג הפסדים כלכליים שאין להקל בהם ראש אם לא יינתן הסעד הזמני עקב אי יכולתה להמשיך ולנהל את עסקיה, ואף הצורך שעשוי לעלות בביטול אירועים שהוזמנו זה מכבר. עם זאת, משקיים חשש לסיכון בבריאותם של המוזמנים לאירועים, מבלי שאלו מודעים לסיכון האורב להם, יש לנקוט בזהירות מוגברת עד אשר יתבררו לאשורם מהות הסיכון ומידתו. במקרה מסוג זה, אין להעדיף את האינטרס הכלכלי של מבקש הסעד הזמני על פני זכותו של הציבור לשלומו ובריאותו.

נוכח הקביעה החד משמעית כי מאזן הנוחות במקרה זה נוטה לטובתם של המשיבים לאור הצורך בהגנה על הציבור בנסיבות המקרה, איני נדרשת כלל לבחינת סיכוייו של הערעור.

7.

בסיכומו של דבר, קובעת אני כי החשש הקיים לסיכון חיי אדם בשלב מקדמי זה מטה את הכף לעבר דחיית הבקשה. חרף זאת, אין מניעה כי ההרכב הדן בתיק, לאחר שהוצגו בפניו מכלול הנתונים, ותובהר לו מהות הסיכון והיכולת לאיינו, ימצא לנכון לתת סעד זמני עד למתן פסק דין סופי בערעור. כמו כן, בכדי לצמצם נזקיה של המבקשת, מורה אני כי הדיון בערעור יקבע בהקדם.

הבקשה, כאמור, נדחית. בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.