פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"ם
6526/12
לפני:
כבוד השופט ח' מלצר
המבקשים:
1. ויקטור צמח
2. ע.ל.א.צ בע''מ
נ ג ד
המשיבות:
1. עיריית רמת השרון
2. שרונים מפעלי מים וביוב בע''מ
בקשת המערער מתאריך 20.10.2013 לצו-ביניים בערעור
המבקשים:
באמצעות המבקש 1
בשם המשיבה 1 :
בשם המשיבה 2:
עו"ד ברוך חייקין; עו"ד רועי מסורי
עו"ד גידי פרישטיק; עו"ד יפעת אילוק
החלטה
1.
לפני בקשה למתן סעד זמני בערעור שבמסגרתה עתר המבקש לחיבורם מחדש של "שעוני-מים", אשר פורקו מגלריה בה המבקש 1 מתגורר, המצויה בתחומי חנויות שבבעלות המבקש 1, ואשר קיימת מחלוקת בין הצדדים לגבי השאלה האם השליטה בהן מצויה בידי כונס נכסים שמונה לצורך גביית חובות של המבקשים למשיבה 1. כן מתבקש סעד של חידוש זרם המים לגלריה.
2.
פסק-הדין, מושא הערעור שבמסגרתו הוגשה הבקשה שלפני, ניתן בעתירה שהגיש המבקש כנגד החלטת המשיבות שלא לחבר את החנויות הנ"ל לזרם המים (בין היתר באמצעות התקנת שעוני מים לאותן חנויות) – לצורך תפעול החנויות, נוכח העובדה שנצברו חובות של המבקשים כלפי המשיבות. באותה עתירה התבקש גם סעד של מתן רשיון עסק לצורך ניהול החנויות.
3.
מטרתו של סעד זמני בערעור על עתירה מינהלית דומה למטרה של צו-ביניים בעתירה המינהלית (ראו: תקנה 43(ג) ל תקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000
(להלן: התקנות ), המכפיפה את מוסד הסעד הזמני בערעור עתירה מינהלית להוראות תקנה 9 ל תקנות (המסדירה את צוי-הביניים בעתירה מינהלית)). נוכח הוראות דין אלו – המטרה של סעד זמני היא לשמר את המצב הקיים עד להכרעה בערעור (ראו: אליעד שרגא ורועי שחר המשפט המינהלי: סדרי הדין והראיות בבתי המשפט לעניינים מינהליים 218 (2011); ועיינו גם בהלכה ב-בג"ץ 345/61 אל-כאזן נ' מנהל רשות השידור, ירושלים , פ"ד טו(3) 2364 (1961), שעסק בצו-ביניים בבג"ץ, אשר מיועד להשיג תכליות דומות).
4.
יישום העקרונות הנ"ל על המקרה שלפני מלמד שהסעדים המתבקשים אינם כאלה שנועדו רק "להקפיא" מצב קיים, אלא שמדובר בסעדים "חיוביים", הקרובים במהותם לסעדים העיקריים שהתבקשו בעתירה ובערעור. במצב כזה אין בידי להיעתר לבקשה.
זאת ועוד – אחרת. הבקשה שלפני נומקה, בין היתר, בבעייתיות הקיימת בניתוק מקור המים מהמבקש, המתגורר בגלריה. מבלי להביע עמדה בדבר צדקתן של טענות אלה, אציין כי מדובר בעילה נפרדת לחידוש זרם המים לחנויות ולגלריה, אשר לא נטענה כלל במסגרת העתירה, מושא הערעור. למעשה, במסגרת אותה עתירה – המבקש 1 כלל לא היה בין העותרים (אלא צורף כמשיב לעתירה) ולא נזכר בה כי המבקש מתגורר בגלריה. כמובן שאין באפשרותי להעניק למבקש סעד זמני המבוסס על עילה שלא נטענה במסגרת העתירה, מושא הערעור – לא כל שכן במסגרת הנורמטיבית בה אנו מצויים בהליך זה.
5.
לפני סיום אוסיף כי מאחר שהבקשה העלתה חששות בדבר רווחתו של המבקש שציין כי הוא ניצול שואה – מצאתי לנכון (בהחלטתי מתאריך 28.11.2013) לבקש מהמבקש 1 ומהמשיבה 1 להתייחס לאפשרויות לסייע למבקש 1 באיתור דיור חלופי (וזאת גם בעקבות הליכים קודמים שנוהלו בעניינו, ראו: פיסקה 7 ל-בג"ץ 9157/12 צמח נ' ראש ההוצל"פ בת"א-יפו
(27.02.2013)). המבקש 1 הגיב להחלטתי כדלקמן: "המבקש לא ביקש דיור חילופי – וגם אינו מעוניין בדיור חילופי". אף מתגובת המשיבה 1 עלה כי המבקש 1 איננו מעוניין בסיוע בכל הנוגע לדיור חלופי, או בעזרה אחרת (אף שנערכו נסיונות מטעם גורמי הרווחה במשיבה 1 ליצור קשר עם המבקש 1 בהקשר זה). נוכח עמדתו של המבקש 1 בכל הנוגע לדיור חלופי – אין באפשרותי, לצערי, לסייע לו בשלב זה גם במישור זה.
6.
סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל – דין הבקשה להידחות .
ניתנה היום, כ' בטבת התשע"ד (23.12.2013).
ש ו פ ט