עע"מ 6569/20 מחמוד עלי עבד אלרחמאן נג'ארה נ. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

1.

בקשה למתן סעד זמני שיאסור על המשיבים או מי מטעמם להרוס את המבנים השייכים למבקש ולבני משפחתו, עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק דינו מיום 15.7.2020 של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כבוד השופט ע' שחם , עת"מ 57082-12-19) (להלן: הבקשה ו- פסק הדין ).

2.

במוקד הבקשה, מבנים שעל פי הנטען משמשים את המבקש ובני משפחתו למגורים ולמחיה, הממוקמים באדמות יטא שבנפת חברון (להלן: המבנים ). המשיבים אינם חולקים על כך שמרבית המבנים משמשים למגורים, ואולם לטענתם אחד מהם הוא דיר עיזים. בתמצית ייאמר כי בשנים 2013 ו-2014 המבנים סווגו כמבנים שנבנו שלא כדין והוצאו להם צווי הריסה (בב"ח ח' 26/13, ח' 169/13, ח' 280/14; להלן: צווי ההריסה ).

במהלך השנים המבקש פעל בניסיון להכשיר את המבנים בדרכים שונות, ובשלב זה על הפרק תוכנית מפורטת מספר 1703/51/17 להסדרת מעמדם התכנוני שהוגשה ביום 7.8.2019 לוועדת המשנה לתכנון ולרישוי של המשיבה 2 (להלן: התוכנית ו- הוועדה ). ויצוין כי התוכנית הוגשה בהתאם להסכמה שהושגה בין המבקש למשיבים במסגרת בג"ץ 6275/18. לאחר שקיימה דיון בנושא, הוועדה החליטה ביום 15.9.2019 לדחות את התוכנית (להלן: החלטת הוועדה ). החלטה זו נסמכה על מספר נימוקים ובהם העובדה שהמבקש לא הוכיח זיקה לתא השטח שלגביו הוגשה התוכנית; היות התוכנית ממוקמת בתחום אתר ארכיאולוגי בלא שהתקבל אישור מאת הגורם המקצועי הנדרש; וריחוקה של התוכנית מריכוזי בינוי מוסדרים מבלי שעומדת הצדקה תכנונית להקמת "ישות תכנונית חדשה". כן נקבע שמאחר שהתוכנית עתידה לחול על מקרקעין המצויים בשטח צבאי סגור (שטח 918) (להלן: שטח האש ), אין למוסדות התכנון סמכות לאשרה ללא היתר מפורש שניתן לכך על ידי המפקד הצבאי – והיתר כאמור לא הוצג. הוועדה הוסיפה כי אין מקום לבחון את התוכנית ברמה תכנונית-מקצועית במצב שבו נראה כי בכל מקרה לא ניתן יהיה לממשה, ולמעלה מן הצורך צוין כי ממילא הוועדה לא שוכנעה שיש הצדקה תכנונית להיעתר לבקשה להפקדת התוכנית.

3.

המבקש מיאן להשלים עם החלטת הוועדה והגיש עתירה מינהלית בנדון (עת"מ 57082-12-19 ), ובד בבד עתר למתן צו ביניים שיאסור על הריסת המבנים שבתוכנית – וזה אמנם ניתן. לאחר שקיים דיון בעתירה, בית המשפט המחוזי הורה על דחייתה בפסק דין מנומק מיום 15.7.2020. נקבע כי בנסיבות העניין אין היבטים חריגים המצדיקים לסטות מן הכלל שלפיו בית משפט ינקוט בריסון כלפי החלטות מקצועיות של גורמי התכנון. בית המשפט המחוזי אימץ כל אחד מהנימוקים שפורטו בהחלטת הוועדה (למעט הנימוק הנוגע להוכחת זיקה מסוג בעלות), וקבע כי המבקש לא הציג צידוק מספק לשנות מהם; ובהקשר זה צוין כי המבקש כלל לא הבהיר כיצד לשיטתו ניתן לאשר את התוכנית המצויה בתוך שטח האש, זאת בין היתר לנוכח הדרישה לאישור מטעם המפקד הצבאי המוסמך (קביעה זו נסמכה על פסק דין שניתן ב-בג"ץ 7590/19 דבאסה נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית , פסקה 7 (17.11.2019), להלן: עניין דבאסה ). בתוך כך נדחו טענות המבקש לאכיפה סלקטיבית, ונקבע כי מדובר בטענות כוללניות שלא הונחה תשתית כלשהי לבירורן. סופו של דבר, העתירה נדחתה והמבקש חויב בהוצאות בסך 5,000 ש"ח; ואולם כדי לאפשר למבקש ולמשפחתו תקופת התארגנות, נקבע שצו הביניים יפוג ביום 15.10.2020 (היום).

מכאן הערעור והבקשה שלצידו.

4.

לטענת המבקש, הריסת המבנים תסב לו ולבני משפחתו נזקים כבדים ובלתי הפיכים – והדבר יותיר אותם ללא קורת גג, ועלול להעמיד את חייהם בפני סכנה ממשית; בעוד מנגד, היעתרות לבקשה לא תפגע כלל במשיבים. כן נטען כי פסק הדין מבוסס על נימוקים שגויים ואינו לוקח בחשבון את העובדה שההכרזה עצמה על שטח האש נגועה באי חוקיות וממילא אין לה תחולה על תושבי קבע המתגוררים באזור שטח האש עוד לפני ההכרזה עליו ככזה – ומכאן שלא היה מקום להתבסס על שיקול זה כעילה לדחיית התוכנית על הסף. בהקשר זה נטען כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שהסתמך על אמירות אגביות שנאמרו בעניין דבאסה , שאינן בגדר הלכה מחייבת. המבקש מוסיף וטוען כי אף יתר הנימוקים שפורטו בהחלטת הוועדה אינם מצדיקים את דחיית התוכנית ולכן היה על בית המשפט להתערב בהם; ולדבריו שגה בית המשפט המחוזי בכך שאישר אותם, וכן בעובדה שלא התייחס לסעדים הנוספים שנתבקשו בעתירה.

המשיבים מצידם עומדים על דחיית הבקשה. לדבריהם, אין חולק כי התוכנית מצויה בתחומי שטח צבאי סגור וכי המבנים נבנו ללא היתר בניגוד לדין – ומכאן שסיכויי הערעור הם קלושים ביותר, בהינתן ההלכה שנקבעה בעניין דבאסה שלפיה נדרש היתר מאת המפקד הצבאי על מנת לאשר תוכנית בשטח אש. כך גם בהינתן שטענות המבקש לעניין חוקיות ההכרזה על שטח האש ותחולת ההכרזה כלפיו, ממתינות להכרעה בעתירה שהוא נמנה עם העותרים בה (בג"ץ 1039/13, שהדיון בה אוחד עם בג"ץ 413/13). כן נטען כי אין הצדקה להתערב בשיקולים התכנוניים שעמדו ביסוד החלטת הוועדה, ולכן בצדק נקבע בפסק הדין שאין עילה להתערב בשיקול הדעת המקצועי-תכנוני המסור לוועדה. במישור מאזן הנוחות, נטען כי אל מול אינטרס המבקש להוסיף לעשות שימוש במבנים, שלדברי המשיבים לפחות בחלקם אינם משמשים למגורים, ניצב האינטרס הציבורי של אכיפת החוק – במיוחד בנסיבות שבהן ניכר כי המבקש עושה דין לעצמו ואף בנה בשנת 2018 מבנה בלתי חוקי נוסף שהוצא צו להריסתו (בב"ח ח' 158/18). לדברים נודע משנה חשיבות, לשיטת המשיבים, בהינתן שהמבנים ממוקמים בשטח אש 918 – שלנוכח ריבוי הבנייה הבלתי חוקית בשטח זה לאורך השנים, נפגעה היכולת לעשות בו שימוש מלא.

5.

לאחר עיון בבקשה למתן סעד זמני ובתגובה לה, על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין יש להיעתר לצו המבוקש.

בענייננו מאזן הנוחות מכריע את הכף באופן מובהק לעבר קבלת הבקשה, ולכן אינני נדרשת לסיכויי הערעור. דחיית הבקשה עלולה להוביל להריסת המבנים, באופן שיסב למבקש ולבני משפחתו נזק בלתי הפיך ואף ייתר את הדיון בערעור; ויודגש כי אין חולק כי מרבית המבנים משמשים למגורים. בלא להמעיט מהאינטרס הציבורי באכיפת צווי הריסה שניתנו לגבי בנייה בלתי חוקית, וודאי כשמדובר במבנים בשטח צבאי סגור, דומני כי בנסיבות העניין יש לאפשר למבקש למצות את הליכי ההשגה בעניין התוכנית – זאת בהינתן טענתו בדבר חיוניות המבנים לקיומם הבסיסי של המבקש ומשפחתו, והעובדה שלא הוצג צורך דחוף להריסת המבנים דווקא עכשיו לאחר שנים שבהם עוכבו הליכי האכיפה ביחס אליהם (ראו: עע"מ 2645/18 מועצת הכפר וולג'יה ו-39 אח' נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים , פסקה 15 (29.10.2018); וכן עע"מ 2580/20 חמאמדה נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית , פסקה 7 (25.5.2020); עע"ם 2348/20 חמאד נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית , פסקה 3 (30.4.2020); עע"ם 2347/20 אבו סבחה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית , פסקה 5 (30.4.2020);; שעסקו בנסיבות דומות מאוד לענייננו). יוער אגב כך, כי לא נעלמה מעיניי טענת המשיבים שלפיה המבקש עשה דין לעצמו והקים מבנה בלתי חוקי נוסף בשנת 2018, ואולם אין בכך כשלעצמו כדי לחרוץ את גורל הבקשה. עוד ייאמר, כי העובדה שב-בג"ץ 1039/13 ניתן צו ביניים שאוסר על העברה בכפייה של העותרים שם ובני משפחותיהם (לרבות המבקש) מבתיהם בכפרים שבשטח האש (החלטה מיום 14.3.2013) – איננה מייתרת על פניו את הצורך במתן סעד זמני שימנע את הריסת המבנים.

6.

התוצאה היא שהבקשה מתקבלת, וניתן צו מניעה זמני האוסר על הריסת המבנים נושא הערעור עד להכרעה בערעור; צו זה מותנה בכך שהמצב הקיים בשטח יוקפא, לרבות מבחינת בנייה ואכלוס המבנים. הצו לא יחול על הריסה שאיננה הריסה תכנונית; קרי, אם ההריסה נדרשת עקב צרכי לחימה דחופים או מטעמי ביטחון מובהקים.

אין צו להוצאות.