עע"מ 6831/14 רפאל אדרי נ. ועדת ערר לתכנון ובניה מחוז צפון

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת א' הלמן ), ב-עת"מ 34337-05-12, עד להכרעה בערעור.

2.

בפסק הדין, מושא הערעור, נדחתה עתירה שהגיש המבקש כנגד החלטתה של המשיבה 1, אשר הורתה על ביטול היתר בנייה שניתן על ידי המשיבה 2, שעניינו הקמת אגף ממ"דים בטור ניצב בן 3 קומות, הצמוד לדופן מבנה של המבקש, המצוי ביקנעם עילית – מול דופן ביתם של המשיבים 5-3.

בית המשפט קמא הנכבד אישר את קביעתה של ועדת הערר (המשיבה 1) לפיה נפל פגם בהוצאת ההיתר לבניית "מגדל הממ"דים", תוך מתן הקלה, מבלי שהדבר הודע למשיבים 5-3 על ידי הועדה המקומית (המשיבה 2), כנדרש על פי הוראת סעיף 149(א)(2א) ל חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 . עוד קבע בית המשפט קמא הנכבד כי הבניה שביצע העותר חרגה למגרשם של המשיבים 5-3. כן נפסק כי אין מקום להתערבות בקביעתה של ועדת הערר, שלפיה בניית שתי הקומות העליונות של מגדל הממ"דים, בסמוך מאוד לדירותיהם של המשיבים 5-3 – יוצרת מפגע ממשי.

3.

לטענת המבקש, המשמעות האופרטיבית של החלטת בית המשפט קמא הנכבד הינה הריסתן של שתי הקומות העליונות של "מגדל הממ"דים", אשר נבנה, לטענתו, בתום לב, על פי היתר תקף שהמשיבה 2 נתנה לו (לאחר שהתנגדותם של המשיבים 5-3 – נדחתה), על יסוד תכנית נקודתית שאושרה, ובהתאם להנחיות פיקוד העורף – כאשר לאחר ביצוע ההריסה יהיה עליו לבנותם מחדש במיקום אחר שאיננו מתאים לכך. לגישתו, ביצועו של פסק הדין (בעלות מוערכת של כ-600,000 ש"ח) עובר להכרעה בערעור – ייתר את הערעור וימנע את ביצועו של פסק דינו של בית משפט זה, היה והערעור יתקבל. מאידך גיסא, למשיבים לא יגרם כל נזק בשל עיכוב הביצוע לתקופת הערעור. יתרה מכך – לטענת המבקש, בפני בית המשפט קמא הנכבד הונחה חוות דעת מקצועית, של מהנדס אזרחי, שלפיה הפתרון התכנוני שיזמה המשיבה 1, אשר החלטתה אושרה על ידי בית המשפט קמא הנכבד – איננו ישים מבחינה הנדסית, וחוות דעת זו לא נסתרה.

4.

לאחר עיון בבקשה ובחומר שצורף אליה, וכן בתגובותיהם של המשיבים לבקשה – הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות .

5.

מקובלת עלי טענתן של המשיבה 1 ושל המשיבים 5-3 שלפיה אין בהחלטתה של ועדת הערר ובפסק דינו של בית המשפט קמא הנכבד, שאישר אותה, הוראה אופרטיבית המחייבת את המבקש להרוס כבר בשלב זה את שתי הקומות העליונות ב"מגדל הממ"דים". בנסיבות אלה – אין בפסק דינו של בית המשפט קמא הנכבד קביעה המצדיקה מתן סעד של עיכוב ביצוע. אכן, המשמעות של ביטול היתר הבניה הינה כי בידי הועדה המקומית נתון הכוח לנקוט בהליכי אכיפה כנגד המבקש. יחד עם זאת, בשים לב להודעתה של הועדה המקומית, כי: "במקרה זה עדיין מתנהלים הליכים משפטיים בקשר להיתר כולו ולאישורו, ובנסיבות אלה ממילא לא ננקטו אף הליכי העמדה לדין, ולא ניתן צר הריסה שיפוטי", ולנוכח עמדתה שלפיה: "לוועדה המקומית אין התנגדות לעיכוב הביצוע עד למיצוי ההליכים" (ראו: סעיפים 3 ו-4 לתגובת המשיבה 2) – אין, לעת הזו, מקום להענקת הסעד הנעתר. סעד זה מכוון, למעשה, לעיכוב ביצועו של צו, שטרם ניתן , בגדרי ההליך דנא ולא ראוי לעשות כן (השוו: החלטה ב-עע"מ 1630/08 נוריאל נ' ועדת הערר לתכנון ובניה תל אביב (11.3.2008)).

6.

למען הסר ספק מובהר בזאת כי טענותיו של המבקש לעניין עיכוב ביצוע ההריסה שמורות לו והוא יוכל להעלותן בגדרי הליכי האכיפה, היה והליכים שכאלה אכן יינקטו כלפיו בעוד ערעור זה תלוי ועומד (ראו בהקשר זה גם: סעיף 5 לתגובתה של המשיבה 1 לבקשה).

7.

אשר על כן – הבקשה נדחית . הצו הארעי לעיכוב ביצוע פסק הדין – מבוטל, בכפוף לאמור בפיסקה 6 שלעיל. בנסיבות העניין לא ראיתי מקום ליתן צו להוצאות.