עע"מ 7004/11גבריאל לייבמן נ. מדינת ישראל - משרד הפנים

בקשה לסעד זמני במסגרת ערעור על פסק-דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופטת נ' בן-אור ), שדחה על הסף את עתירת המבקש, והורה על אימו לעזוב את ישראל לא יאוחר מיום 2.10.2011.

1.

אימו של המבקש (יליד 2006) ילידת רוסיה, נכנסה לישראל לראשונה בשנת 2001 מכוח נישואיה לאזרח ישראלי. בשנת 2006 הופסק ההליך ההתאזרחות שבו החלה על רקע גירושיה מבן זוגה הישראלי. בתוך כך, הכירה האם את אביו של המבקש, אף הוא אזרח ישראלי, והשניים החלו לחיות יחד כזוג. ביוני 2006, לאחר לידת בנם – המבקש, נישאו השניים ברוסיה. בחודש יוני 2007, החלה האם – בגדר הסדרת מעמדה – בהליך מדורג, שבמהלכו נבדקת כנות קשר הנישואין. בחודש ספטמבר 2008, החליט משרד הפנים להפסיק את ההליך המדורג, לאחר שנמצא כי האם עוסקת בזנות והתעורר חשש ביחס לכנות הקשר בינה לבין אביו של המבקש. בית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת (כב' השופטת נ' מוניץ ) דחה את עתירת האם, וקבע כי אין מקום להתערב בהחלטת משרד הפנים (להלן: פסק הדין הראשון ). האם לא עזבה את הארץ, ופנתה – בחלוף יותר משנה – למשרד הפנים, בטענה כי יש בעניינה נסיבות חדשות. המשיב ערך שימוע נוסף להורי המבקש, וקבע כי אין נסיבות חדשות המצדיקות שינוי בהחלטה. עתירה שהגישו הורי המבקש על החלטה זו נדחתה בפסק-דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה (כב' השופט ר' שפירא ), הן בשל חוסר ניקיון כפיים – שכן האם המשיכה לשהות בישראל שלא כדין, גם לאחר שבית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת דחה את עתירתה הראשונה, הן לגופם של דברים – נקבע כי אין נסיבות חדשות המצדיקות התערבות בהחלטת המשיב (להלן: פסק הדין השני ). עתירה נוספת שהוגשה בעניין זה, הפעם לבית משפט זה בשבתו כבג"ץ, נדחתה על הסף נוכח קיומם של פסקי-דין חלוטים של בית המשפט לעניינים מינהליים בעניינה של האם (בג"ץ 4163/11 לייבמן נ' משרד הפנים (לא פורסם, 12.6.2011)).

2.

הורי המבקש לא אמרו נואש, ופנו בעתירה חדשה לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים, הפעם בשמו של המבקש בן ה-5. בית המשפט (כב' השופטת נ' בן אור ) דחה את העתירה על הסף, בקובעו כי מדובר בחזרה על העתירות הקודמות, שנדחו בפסקי-דין שהפכו חלוטים. בית המשפט הוסיף וקבע כי הטענות בדבר פגיעה בזכויותיו של המבקש לחיי משפחה תקינים, עמדו במוקד הדיון בעתירות הקודמות, ואין מקום לדון בהן בשלישית. בית המשפט הורה לאם לצאת את ישראל לא יאוחר מיום 2.10.2011 (להלן: פסק הדין נושא הערעור ).

3.

הוריו של המבקש מערערים בשמו על פסק-דין זה, בטענה שהחלטת המשיב על הפסקת ההליך המדורג של אימו פוגעת בזכותו החוקתית לחיי המשפחה וזכותו לגדול בחיק שני הוריו גם יחד. נטען כי המבקש לא היה צד לעתירות הקודמות שהוגשו על-ידי הוריו, וטענתו לפגיעה בזכויותיו לא נידונה על-ידי בית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת במסגרת פסק הדין הראשון, ולא זכתה להתייחסות מספיקה במסגרת פסק הדין השני. בד בבד, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין נושא הערעור, כך שהאם לא תגורש מהארץ עד להכרעה בערעור. המשיב מתנגד לבקשה, וטוען כי סיכויי הערעור נמוכים ביותר, על רקע קיומם של שני פסקי דין חלוטים המאשרים את ההחלטה להפסיק את ההליך המדורג לאם. אשר למאזן הנוחות, נטען כי גם אם יוחלט לקבל את הערעור בסופו של יום, תוכל האם לשוב לישראל ללא כל קושי. המשיב טוען כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע וחיוב המבקש בהוצאות, על רקע החשש שהורי המבקש עושים שימוש שאינו ראוי בהליכי בית משפט. בהחלטתי מיום 27.9.2011 דחיתי את הבקשה לעכב את ביצוע פסק הדין במעמד צד אחד.

4.

ככלל, סעד זמני לתקופת הערעור יינתן רק אם בית המשפט שוכנע שסיכויי הערעור גבוהים, ושמאזן הנוחות נוטה לטובתו של המבקש (ראו למשל עע"ם 7894/06 אבו רחמה נ' מדינת ישראל – משרד הפנים (לא פורסם, 31.10.2006)). בבקשה שלפנינו לא נתקיימו שני התנאים. באשר לסיכויי הערעור, טענות האם נדחו בשני פסקי-דין חלוטים של בית המשפט לעניינים מינהליים. עניינו של המבקש היה חלק בלתי נפרד מהדיון בעתירות הללו, ובהליכים המינהליים שהועמדו לביקורת במסגרתן. המבקש אף היה אחד מהעותרים במסגרת העתירה לבית משפט זה שנדחתה אף היא. בנסיבות אלה, אין בידי לקבוע כי סיכויי הערעור גבוהים. גם בשיקולי מאזן הנוחות אין כדי להצדיק היעתרות לבקשה, בהינתן מסקנתנו בדבר סיכויי הערעור ושיקולי "מקבילית הכוחות". כבר נפסק כי אין בהחזרת אדם למדינתו משום אי נוחות יתרה או נזק בלתי הפיך, המצדיקים הישארותו בארץ, שכן ככל שיתקבל הערעור, תוכל אימו של המבקש לשוב לישראל ללא קושי (השוו: עע"ם 1586/10 אוזגור נ' רשות ההגירה (לא פורסם, 8.3.2010); עע"ם 5014/04 פובאדורה נ' שר הפנים (לא פורסם 29.7.2004)).

נוכח האמור, הבקשה נדחית. הוצאות הליך זה יילקחו בחשבון במסגרת הדיון בערעור.