עע"מ 7099/20 עיריית טירה נ. עבד אלפתאח נאסר

1.

בפניי בקשה שניה שהגישו המערערות לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופט ע' ניר-נאוי ) בעת"ם 20186-04-19 מיום 5.8.2020 עד להכרעה בערעור.

2.

עובדות פסק הדין, אשר קיבל את עתירת המשיב נגד המבקשות וחייבן בתשלום פיצויים על-פי שומה שנקבעה בידי שמאי מוסכם, וכן נימוקי הבקשה הראשונה פורטו בהחלטתו של בית משפט זה (השופט ע' פוגלמן ) מיום 10.11.2020, אשר דחה את הבקשה. נקבע בהחלטה כי אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור, העוסק בשאלת זכאות המשיב לפיצויים בקשר לפגיעה בזכויותיו במקרקעין, בנסיבות העניין מטה מאזן הנוחות את הכף לעבר דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע:

"הסכום שעל המבקשות לשלם לפי פסק הדין אינו מבוטל אמנם, אולם לא מצאתי כי שיעורו – כשלעצמו – מספיק כדי להורות על עיכוב הביצוע המבוקש, אף לא בחלקו [...]. לכך אוסיף כי המבקשות לא הניחו ראשית ראיה לקושי להיפרע מהמשיב ובני משפחתו אם הערעור יתקבל בסופו של יום (וכאמור אף לא טענו לכך, ראו והשוו עע"ם 6735/20 עיריית נתניה נ' עמותת מועדון כדורגל בנות נתניה , פסקה 9 (4.11.2020)). משאלה הם פני הדברים המבקשות לא הרימו את הנטל הנדרש לקבלת בקשתן לעיכוב ביצוע והיא נדחית" (שם, בפסקה 6).

3.

ביום 7.2.2021 הגישו המערערות "בקשה שניה לעיכוב ביצוע", היא הבקשה שלפניי. נטען בבקשה כי במדידה שביצעה העירייה לאחרונה התגלו ממצאים אשר מלמדים כי "הנתונים שעל בסיסם ניתן פסק הדין חסרי בסיס", ומעלים כי המשיב ובני משפחתו אינם זכאים לפיצויים.

4.

דין הבקשה להידחות. טענותיהן של המערערות בקשר לעיכוב ביצוע פסק הדין נבחנו על-ידי בית משפט זה בהחלטה מנומקת ומפורטת שניתנה אך לפני כשלושה חודשים. בשלב זה, כלל הטענות העולות מהבקשה נגד עצם זכאות המשיב לפיצויים – מקומן בהליך העיקרי, ודאי שלא בבקשה שניה למתן סעד זמני. בנסיבות אלו, אין מקום להידרש לבקשה שלפניי, שהינה בבחינת ניסיון עקיפה של החלטת בית משפט זה באותו עניין.

5.

הבקשה נדחית אפוא. לפנים משורת הדין לא יהא צו להוצאות.