עע"מ 7122/15 יחד הפקות (י.ב) בע"מ נ. משטרת ישראל

1.לפני בקשה למתן סעד זמני במסגרת ערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 14.10.2015 (עת"ם 33861-09-15, השופט ע' גרוסקופף ).

2.המבקשת היא חברה שהתמודדה במכרז מספר 6/2015 של משטרת ישראל (להלן: המשטרה ) להספקת ציוד לאירועים (להלן: המכרז ). מלכתחילה, כלל המכרז שלושה חלקים, אך שניים מהם בוטלו בסופו של דבר, כך שהמשך הדברים נסב על החלק השלישי בלבד. תחילה החליטה ועדת המכרזים של המשטרה (להלן: ועדת המכרזים ) כי הצעתה של המשיבה 2 היא ההצעה הזוכה בו. על החלטה זו הוגשה בעבר עתירה שהתקבלה על-ידי בית המשפט המחוזי ביום 3.8.2015 (עת"ם 53749-07-15, השופט ע' גרוסקופף ) (להלן: העתירה הראשונה ). בחלק האופרטיבי של פסק דינו בעתירה הראשונה קבע השופט גרוסקופף

כדלקמן:

"במצב הדברים שנוצר, עומדות בפני ועדת המכרזים שתי אפשרויות: האחת – להודיע על ביטול חלק זה של המכרז (ויובהר כי המשיבה 1 כבר הודיעה על ביטול שני חלקיו האחרים של המכרז). השנייה – לפנות למציעים שהשתתפו בחלק ג/ של המכרז בהבהרה ביחס לפריט 64 ולבקש כי יגישו הצעות ביחס לפריט זה בהתאם להנחיות וועדת המכרזים...".

3.בעקבות פסק דין זה התכנסה ועדת המכרזים והחליטה גם על ביטול החלק השלישי הנותר של המכרז. זאת, לאחר שהובאו בפני ועדת המכרזים ראיות שמהן עלה לכאורה כי בין המבקשת לבין המשיבה 2 (שהייתה, כאמור, הזוכה המקורית במכרז) התקיימו מגעים שמטרתם תיאום פעולות ביחס למכרז.

4.גם על החלטה זו של ועדת המכרזים הגישה המבקשת עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים (להלן: העתירה השנייה ). העתירה נדחתה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 14.10.2015 (עת"ם 33861-09-15, השופט ע' גרוסקופף ), שהוא העומד ברקעה של הבקשה דנן.

5.יצוין, כי עוד בטרם ניתן פסק הדין בעתירה השנייה (אולם לאחר שזו כבר הוגשה), פרסמה המשטרה ביום 8.10.2015 מכרז חדש חלף המכרז שבוטל (מכרז 87/2015, שיכונה להלן: המכרז החדש ).

6.בית המשפט המחוזי

ביסס את דחייתה של העתירה השנייה על שלושה טעמים עיקריים, כמפורט להלן. ראשית, בית המשפט המחוזי קבע כי העתירה השנייה הוגשה בשיהוי, בשים לב לפרק הזמן שחלף – כחודש וחצי – מן המועד שבו נודע למבקשת על ביטול המכרז ועד להגשת העתירה על-ידה, וזאת למרות שידעה כי בכוונת המשטרה לצאת במכרז חדש. שנית, בית המשפט המחוזי הצביע על קיומן של ראיות שמהן עולה כי אכן התקיים תיאום בין המבקשת לבין המשיבה 2 ביחס למכרז שבוטל. בית המשפט סבר כי בכך יש כדי להעיד כי המבקשת התנהלה שלא בניקיון כפיים. שלישית, בית המשפט המחוזי סבר שלא ראוי להתערב בהחלטתה של ועדת המכרזים גם לגופם של דברים, בהתחשב בלוחות הזמנים ובראיות המנהליות שעמדו לפניה. לבסוף, בית המשפט המחוזי הצביע על כך שהאפשרות של ביטול המכרז ניתנה לוועדת המכרזים בפסק דינו בעתירה הראשונה, וממילא היא הייתה רשאית לבחור בה.

7.המבקשת הגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים לבית משפט זה. בערעורה טוענת המבקשת כי יש להתערב בהחלטתה של ועדת המכרזים לבטל את המכרז. לטענתה, לא נפל שיהוי בהגשת העתירה השנייה בשים לב לכך שהיא הוגשה במועד שנקצב לכך בדין. כמו כן, לטענתה, היא הבהירה למשטרה מן הרגע הראשון את כוונתה להגיש עתירה נגד ההחלטה לבטל את המכרז. אשר לטענה בדבר תיאומים בין המבקשת לבין המשיבה 2 – המבקשת אינה מכחישה כי התקיימו שיחות טלפון בין המשיבה 2 לבין המבקשת, אולם לטענתה השיחות היו ביוזמתה של המשיבה 2, ומכל מקום אין לראות בכך משום שיתוף פעולה ביניהן, ולא כל שכן "שיתוף פעולה אסור".

8.בהמשך להגשת הערעור, המבקשת הגישה ביום 29.10.2015 בקשה שהוגדרה על-ידה כ"דחופה" למתן סעד זמני שיורה למשטרה לעכב את הליכיו של המכרז החדש. מהבקשה לסעד זמני עולה כי יום 27.10.2015 היה המועד האחרון לשאלות הבהרה במסגרת המכרז החדש, וכי יום 3.11.2015 הוא המועד הסופי להגשת ההצעות במסגרת מכרז זה.

9.המבקשת סבורה שהן מאזן הנוחות והן סיכויי הערעור נוטים לטובתה. אשר למאזן הנוחות, המבקשת טוענת כי עיכובם של הליכי המכרז החדש חיוניים על מנת למנוע מצב של "מעשה עשוי" מבחינה זו שכבר תתקבל החלטה במסגרת המכרז החדש. עוד היא טוענת כי עיכוב המכרז החדש בשלב זה לא יוביל לפגיעה חמורה במשטרה או במתמודדים אחרים במכרז האמור. אשר לסיכויי הערעור, המבקשת שבה ומפנה לטענותיה בערעור ומוסיפה כי לא ניתנה לה האפשרות לטעון ביחס להחלטה לבטל את המכרז הקודם בטרם קבלתה.

10.לאחר שעיינתי בבקשה, אני סבורה שדינה להידחות. המבקשת רשאית להשתתף במכרז החדש. לכל הפחות, לא נטען על-ידה אחרת. משכך, מאזן הנוחות אינו נוטה בבירור לטובתה. בשולי הדברים אעיר גם כי ניתן להניח שהמשטרה תיידע את המשתתפים הפוטנציאליים במכרז החדש באשר להליך שיזמה המבקשת. לנוכח האמור, והיות שעסקינן במכרז למתן שירותים, אשר תחילת ביצועו אינה מסכלת את האפשרות לשנות את זהותו של מבצע העבודות, קידום המכרז אינו צפוי לגרום נזק בלתי הפיך שלא ניתן יהיה לתקנו (ראו והשוו: עע"ם 49/15 דרך ארץ בטחון בע"מ נ' איילת השחר ביטחון 1993 בע"מ , פסקה 10 (1.3.2015); עע"ם 4857/15 כשרות פתח לתקווה – כ.פ.ל בע"מ נ' דנאל (אדיר יהושע) בע"מ , פסקה 16 (24.7.2015)). אשר לסיכויי הערעור, אציין – בזהירות המתבקשת – שלא ניתן לכאורה להגדירם כגבוהים. המבקשת תוקפת בערעור את החלטתה של ועדת המכרזים לבטל את המכרז. הלכה פסוקה היא כי בית המשפט לא ימהר להתערב בשיקול דעתה של ועדת המכרזים, כל עוד החלטתה אינה שרירותית או בלתי צודקת בעליל (ע"א 334/01 מדינת ישראל נ' אבו שינדי , פ"ד נז(1) 883, 895 (2003); עע"ם 6823/10 מתן שירותי בריאות בע"מ נ' משרד הבריאות , פסקה 26 (28.2.2011)). דברים אלה מקבלים משנה תוקף בענייננו לנוכח העובדה שביטול המכרז היה אחת האפשרויות שהועמדו בפני ועדת המכרזים בפסק הדין שניתן בעתירה הראשונה.

11.אם כן, בשקלול מכלול הנסיבות האמור, דומה שאין הצדקה לתת סעד זמני למבקשת בענייננו. זאת, אף מבלי להתייחס לנימוקים נוספים שעמדו בבסיס פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

12.סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.