עע"מ 7164-22 עע"מ 7164-22

בקשה לעיכוב ביצוע חלקי, של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (סגן הנשיא, כבוד השופט

א'

סוקול

),

בת"צ

39065-08-17

וב

-ת"צ 39152-08-17 מיום 13.09.2022. במסגרתו התקבלו תביעות, שאושר לנהל אותן כייצוגיות בהחלטה מיום 29.03.2020, נגד המבקשות (הוועדה המקומית לתכנון ולבניה מעלה נפתלי והוועדה המקומית לתכנון ולבניה אלונים), ונקבע כי עליהן להשיב פיקדונות שנגבו אגב בקשות להיתר בנייה, מחברי הקבוצה, לשם הבטחת תשלום אגרות בנייה.

בפסקה 49 לפסק הדין נקבע כך:

"המתווה הראוי להשבה הוא כדלקמן:

(א)

בתוך 60 יום ישיבו הרשויות את הפיקדונות לכל מי שבקשתו סורבה והפיקדון טרם

הושב.

(ב)

בתוך 60 יום ישלחו הוועדות הודעות לכל מי שבקשתו אושרה בתנאים או בשינויים ואלו טרם קוימו, שבה נדרש להודיע 60 יום לאחר מכן האם הוא מבקש להמשיך בהליכי הבקשה להיתר או להפסיקם. בהודעתן יבהירו הנתבעות שככל שתתבקש הפסקה של ההליך, האגרה ששולמה תוחזר להם. ככל שמבקשי ההיתר יבקשו להפסיק את הליכי הבקשה יושב להם הפיקדון בתוך 30 יום לאחר מכן.

(ג)

לגבי בקשות שהמועד להשלמת התנאים שנקבעו בהחלטה חלף, או לגבי בקשות שבהן לא התקבל מענה בהתאם לאמור בסעיף (ב) לעיל, יושבו הפיקדונות למבקש בתוך 30 יום מהמועד האחרון שנקבע להשלמת התנאים.

(ד)

הצדדים יפרסמו הודעה לציבור בה יודיעו לכל חברי הקבוצה שבקשתם אושרה בתנאים ושאינם כלולים ברשימות שצורפו על ידי הוועדות ואלו לא קוימו על זכותם לפנות ולבקש החזר הפיקדון. ככל שיוגשו בקשות להחזר, יפעלו הוועדות להשבת הפיקדון על פי המועדים כאמור בסעיף (ב) לעיל".

על פסק הדין הוגש ערעור, ולצדו הבקשה שלפניי. בגדרה התבקש לעכב, באופן חלקי, את ביצוע פסק הדין, קרי למעט בנוגע לשכר טרחת עורכי הדין, הגמול לתובעים הייצוגיים והשבת פיקדונות בגין בקשות להיתרים

שסורבו

על-ידי המבקשות, כאמור בסעיף א לעיל. זאת מכיוון שלטענת המבקשות, הן "אינן חולקות על כך ולכן, אינן מבקשות לעכב ביצוע חלק זה של פסק הדין". לחילופין התבקש, ככל שהבקשה תדחה, "להורות על הוספת סעיף [בהודעה שנדרש לפרסם לציבור – ח' כ'] לפיו הוגש ערעור לבית המשפט העליון על פסק הדין [במסגרת ההליך שבכותרת – ח' כ'], ושעודנו תלוי ועומד". כל זאת, בעיקרו של דבר, משום שמאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתן "נוכח אופיו וטיבו המיוחד של ההליך הייצוגי ושקבלת תביעה במסגרתו מחייבת השבה של סכומים נכבדים לרבים ולא לאדם בודד, כאשר הפיצוי שמקבל כל אחד נמוך יחסית, הרי [ש]אי עיכוב ביצוע פסק הדין עלול לגרום לנזק בלתי הפיך למבקשות"; וכן לאור פסיקת בית משפט זה, בכל הנוגע לעיכוב ביצוע חיובים כספיים בתובענות ייצוגיות – תוך שהן תולות יהבן בעיקר באמור בהחלטת השופטת

ד' ברק-ארז

בע"א 7100/19

קימברלי - קלארק ישראל שיווק בע"מ נ' מיה גד -

מסטיי

(02.12.2019) (להלן:

עניין קימברלי

); וכן משום שהמבקשות סבורות כי ישנו סיכוי לא מבוטל להצלחת הערעור.

באופן קונקרטי טענו המבקשות כי הן תאלצנה, אם תדחה הבקשה ויתקבל ערעורן, להגיש תביעות להשבה נגד עשרות של יחידים, תוך השקעה של משאבים וכספים בלתי מבוטלים; וכי בשלב זה לא ניתן לדעת מהו מצבם הכספי של חברי הקבוצה, באופן שמֵעִיב על סיכויי תביעות ההשבה. עוד נטען כי לא קיימת דחיפות

מיידית

בהשבת הכספים, שכן מדובר בסכומים קטנים יחסית, וממילא אף אחד מחברי הקבוצה לא דרש השבה של מקדמות עד כה. בקשר לסיכויי הערעור הוסבר כי המבקשות, ולשיטתן כל יתר הוועדות המקומיות לתכנון ולבניה, פועלות בהתאם לפרשנות המקובלת של החוק והתקנות, פרשנות שמקובלת גם על מנהל התכנון.

בתגובתו לבקשה

מינהל

התכנון הותיר את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט. בצד זאת, הוער כי לשיטתו סיכויי הערעור גבוהים; שכן, פסק הדין שגוי לאור הפרשנות שניתנה בו לסעיף 1.00.13 לתוספת

השניה

לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל-1970. וזאת משום שסעיף קטן (ג) נותן תשובה ברורה לשאלה שבמחלוקת

–

בקבעו כי החלטה על מתן היתר, בשינויים או תוך קביעת תנאי להיתר, לא תיחשב כסירוב.

בתגובה לבקשה טענו

משיבים

2-1

כי דינה להידחות. בפתח הדברים הובהר, בין היתר, כי על אף שהמבקשות טענו כי הן "אינן מתנגדות" לקיום חלקו של פסק הדין המורה על השבת הפיקדון לכל מי שבקשתו סורבה, בפועל הן לא פעלו בנדון, באופן העולה כדי חוסר תום לב והיעדר ניקיון כפיים. לא זו אף זו, הן אף לא שלחו לחברי קבוצה כאמור כל הודעה בעניין. אשר לאמות המידה שלאורן נבחנת בקשה לעיכוב ביצוע הוטעם, כי

סיכויי הערעור להתקבל

נמוכים

, משלא נפל כל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי המצדיק את התערבות ערכאת הערעור, וכי מאזן הנוחות נוטה לדחיית הבקשה.

בתוך כך הובהר כי בענייננו, בשונה מהליכים ייצוגיים שגרתיים, אין מדובר בקבוצה גדולה שזהות חבריה אינה ידועה, ואין מדובר בסכומי כסף משמעותיים. בואר כי ביחס למבקשת 1 מדובר, בהפחתת מבקש היתרים שבקשתם נדחתה, ב-28 חברי קבוצה שסכום ההשבה בעניינם עומד על 36,689 ש"ח; ואילו ביחס למבקשת 2 מדובר, ב-114 חברי קבוצה שסכום ההשבה בעניינם עומד על 241,744 ש"ח. לסיום נטען כי לא ייגרם למי מהמבקשות נזק בלתי הפיך אם פיקדונות כאומר יושבו, טרם הכרעה בערעור.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

כידוע,

בעל דין זכאי ליהנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק הדין, ונקודת המוצא היא שאין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצוע ההחלטה עליה מערערים (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018

, החלה גם בעניינן של תובענות ייצוגיות מכוח תקנה 19(א) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010

;

עע"מ

8129/15

עיריית מודיעין-מכבים-רעות נ' ניר שדה

פסקה 7 (14.01.2016)

(להלן:

עניין

עיריית מודיעין

)).

בצד זאת, בית המשפט רשאי, במקרים חריגים, להורות על עיכוב ביצוע ההחלטה. זאת ועוד נפסק, כי על המבקש לעכב ביצוע של פסק דין להוכיח התקיימותן

של שתי אמות מידה מרכזיות – כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו

(

עע"מ

2748/15

מי אביבים 2010 בע"מ נ' עדי ליבוביץ

פסקה 9 (10.05.2015)

(להלן:

עניין

מי אביבים

)).

בין שני שיקולים אלו מתקיים יחס של מקבילית הכוחות, כאשר נהוג לראות בשיקול של מאזן הנוחות כשיקול העיקרי (עניין

מי אביבים

, שם

).

במקרה שלפניי המבקשות לא עמדו בנטל להוכיח את קיומן של אמות המיד

ה הנדרשות לעיכוב ביצוע פסק הדין

; וזאת אף מבלי להידרש

ל

עובי הקורה בכל הנוגע ל

סיכויי הערעור

,

ש

על פני הדברים ומבלי לקבוע מסמרות

בשלב

זה, אציין רק כי

ההכרעה בו אינה פשוטה כלל ועיקר

.

אשר למאזן הנוחות

,

על אף שמדובר בהשבה לחברי קבוצה בתובענה ייצוגית,

הוא נוטה לטובת דחיית הבקשה. כידוע, הלכה היא

כי כאשר מדובר

בחיוב כספי

, הנטל על המערער לשכנע כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו – הוא משמעותי. זאת מאחר, שככלל, במצב דברים זה, ניתן להחזיר את המצב לקדמותו היה ויתקבל הערעור (

עע"מ

478/19

אבו

אלזלף

נ' אסד

, פסקה 15 (17.02.2019)). בצד זאת נקבע, בשורת החלטות, כי כאשר מדובר בעיכוב ביצוע

פסק דין שעניינו השבת כספים לחברי קבוצה בתובענה ייצוגית, נקודת האיזון שונה (עניין

קימברלי

; עניין

עיריית מודיעין

; עניין

מי אביבים

). וכך נקבע בעניין

קימברלי

:

"יש מקום לתת משקל למאפיינים המיוחדים של פסיקת פיצוי לקבוצה גדולה של ניזוקים שההשבה לכל אחד מהם צריכה להיעשות באופן פרטני והנזק שעלול להיגרם למבקשת כתוצאה מקשיים בכך צפוי להיות גבוה [...]. כאשר עסקינן בסכום נמוך של פיצוי שנפסק לכל אחד מחברי הקבוצה, לעומת סכום נכבד ביותר שהוטל על המבקשת, העולה על 15,000,000 שקלים, נראה כי מאזן הנוחות נוטה לעבר עיכוב ביצוע תשלום הפיצויים [...], וזאת אף בלא להידרש לשאלת סיכויי הערעור".

וכך בואר בעניין

מי אביבים

:

"

המבקשות הן אלו הנדרשות לפתוח בהליך השבה כפי

המצויין

בפסק הדין, המחייב תשומות לא מעטות, וזאת על מנת להשיב סכום כסף בשיעור לא

גדול

לכל אחד מחברי הקבוצה. הנזק למבקשות עלול להיות רב, במידה ויזכו בערעוריהן, שכן הן עלולות להיתקל בקשיים להשבת הכספים מאת החייבים [...]. בהתחשב בעלות גביית הכספים עצמה, יתכן גם חשש לפיו תעמודנה המבקשות לפני מצב בו "אֵין הַצָּר

שֹׁוֶה

בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ" (

אסתר

ז, ד). מנגד, קשה לקבל את הטענה כי יגרם לכל אחד מחברי הקבוצה נזק גדול מפאת דחיית התשלום עד להכרעה הסופית בערעור [...]).

יודגש, כי ההכרעה זו

היא לנסיבות העניין דנן, ובהחלט יתכנו מקרים אחרים בהם לא יהיה מקום לעיכוב ביצוע פסק דין בתובענה

יצוגית

, גם כאשר מדובר בסכום כסף בשיעור גבוה, וזאת כאשר המבקש לא הוכיח את עמידתו בתנאים הרגילים של סיכויי הערעור ומאזן הנוחות

(ראו למשל [

ע"א 7716/14

הוועדה המקומית לתכנון ובניה הרצליה נ' יהודה

(

19

.1.2015)

] פסקה 8)" (הדגשות בקו תחתון הוספו – ח' כ').

ואולם, בענייננו, כפי שצי

ינו המבקשות בעצמן, וכפי הבהירו

משיבים

2-1

, מדובר בקבוצה קטנה של כמה עשרות חברי קבוצה, שזהותם ידועה וברורה; ומדובר בסכום של כ-288,000

ש"ח

בלבד, סכום נמוך ביחס לעולם התובענות הייצוגיות וביחס למקרים אחרים, מהם התבקש ללמוד על ענייננו. אשר על כן, סבורני כי מקרה זה לא בא בקהל המקרים המצדיקים עיכוב ביצוע חיוב כספי, בשל מאפייני ההליך הייצוגי.

עוד יובהר, כי ראיתי טעם לפגם בהתנהלות המבקשות, העולה כדי היעדר ניקיון כפיים, בכל הנוגע לכך שחרף דבריה בפני בית משפט קמא ובבקשה שלפניי – עד היום לא

השיבו כספים שעניינם פיקדונות בגין בקשות להיתרים

שסורבו

על ידן. זאת נאמר, מבלי שנעלם מעיני האמור בסעיף 9 לתגובת מבקשת 1 מיום 25.11.2022, ובסעיפים ה-ו לתגובה והבקשה שהגישה המבקשת 2, ביום 27.11.2022; בבית משפט קמא.

לסיום אעיר, כי בקשה לעיכוב ביצוע המוגשת לערכאת הערעור, אינה האכסניה המתאימה לדון בנוסח ההודעה שתפורסם לציבור. לא זו אף זו, מעיון בתיק בית המשפט המחוזי עולה כי הוא אישר בקשה כאמור, בהחלטתו מיום 02.11.2022.

הבקשה נדח

ית אפוא. המבקשות יישאו בהוצאות

משיבים

2-1

בסך כולל של 5,000 ש"ח.