עע"מ 7208/12 יוסף זועבי נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה הגלבוע

1.

המערערים הגישו לבית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים שתי עתירות בגדרן ביקשו כי ייקבע שתכנית בניין עיר ג/גל/מק/135, שהיא תכנית איחוד וחלוקה של שטח מקרקעין בכפר טמרה (להלן: התכנית ), בטלה ומחוסרת תוקף, וכי היתרי בנייה מסוימים, שהוצאו מכוחה, בטלים אף הם.

2.

בית משפט קמא דחה את העתירות, הן מכוח טענות סף של שיהוי, העדר צירוף צדדים רלבנטיים והעדר גילוי עובדות מהותיות, והן לגופן. מכאן הערעור.

3.

בגדרו של הערעור נטען מפי המשיבים 4-2, שהם רשויות מרשויות המדינה (להלן: המדינה ), כי אישור שר הפנים שניתן לתכנית בטל, כיוון שניתן בהתבסס על ההנחה כי התנאים שקבע למתן האישור מולאו, בעוד שהתברר למדינה בגדר ההליך דנא שאין הדבר כך. לפיכך, לגישת המדינה האישור בטל, אם כי אין הדבר גורר אחריו את בטלות התכנית, שהיא חיקוק אותו ניתן לבטל בדרך בו הוא נחקק או בפסק דינו של בית המשפט. לטענת המערערים, עמדה זו של המדינה, שהושמעה לראשונה בשלב הערעור , מחזקת את טענותיהם בדבר בטלות התכנית וההיתרים שניתנו על פיה. לטענת המשיבים האחרים, אין ליתן משקל לעמדתה הנ"ל של המדינה, שלא נטענה בבית משפט קמא ושלא ניתנה להם ההזדמנות להתמודד עימה, בין אם במישור העובדתי ובין אם במישור המשפטי.

4.

אנו סבורים כי עמדת המדינה, כפי שהובאה בסיכומיה בערעור ובדיון שהתקיים לפנינו, היא בגדר נתון בעל חשיבות שעל בית המשפט לשקול בגדר שיקוליו בדונו בעתירות המערערים, ככל שימצא שיש לעמדה זו בסיס עובדתי ומשפטי. יתכן, ואין אנו מביעים עמדה בעניין, שיש לנתון זה גם השלכה על השיקולים הנוגעים לטענות הסף אותן קיבל בית משפט קמא, וברי כי יש להביאו בחשבון לצורך בחינת העתירה לגופה. זאת ועוד, למשיבים (שאינם המדינה) לא ניתנה ההזדמנות להתמודד עם עמדה זו של המדינה, לא במישור העובדתי ולא במישור המשפטי, כיוון שזו הועלתה לראשונה במסגרת הערעור.

5.

שיקולים אלה הביאונו למסקנה כי מן הראוי לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא ולהחזיר אליו את הדיון על מנת שיחליט האם יש ממש בעמדת המדינה בדבר בטלות אישור שר הפנים לתוכנית, ואם אכן האישור בטל – מה ההשלכות שיש לכך על ההכרעה בעתירות. בית המשפט יקבע את סדר ואופן השלמת טיעוני הצדדים והגשת ראיות וכתבי בי דין נוספים, ככל שיידרש, ולאחר מכן יינתן פסק דין חדש.

6.

בית המשפט לעניינים מינהליים יהא רשאי להתחשב, לעניין קביעת ההוצאות בסיום ההליך, בהילוכה של המדינה, אשר העלתה את עמדתה הנוכחית רק בשלב הערעור ובכך האריכה את ההתדיינות וגרמה לכך שלא היה ניתן לסיימה בגדרו של הערעור דנא.

7.

הסעד הזמני שניתן ביום 7.2.2013 על-ידי השופט נ' סולברג יעמוד בתוקפו כל עוד לא ניתנה החלטה אחרת על-ידי בית המשפט לעניינים מינהליים.