עע"מ 7445/11 רס"ר רפאת נג'ם נ. נציב שירות בתי הסוהר

מונחת לפניי בקשה לפטור מהפקדת עירבון, או לחלופין – להפחתתו.

המערער הגיש עתירה מנהלית כנגד פיטוריו משירות בתי הסוהר. עתירתו נדחתה. על כך הגיש את הערעור שבכותרת, ובגדרו ביקש פטור מהפקדת עירבון. לאחר עיון בטענות הצדדים לא מצאתי לנכון ליתן פטור כמבוקש. ראשית אציין כי המערער שילם את מלוא האגרה בגין הערעור שבכותרת (בסך 2,817 ₪), ולא ביקש פטור מתשלומה (משמע, נמצאו לו מקורות למימון האגרה). המערער אף שילם אגרות בהליכים קודמים, וכן שילם שכר-טרחה לעורך-דינו (ראו סעיף 10 לבקשה). לא הוכח כדבעי כי אין באפשרותו של המערער לגייס סכום הולם אף להבטחת הוצאותיו של המשיב (ככל שתיפסקנה למשיב הוצאות).

זאת ועוד: המערער מתייחס בבקשה להכנסותיו, אך אינו מציג פירוט מלא ומדויק, בצירוף אסמכתאות, לגבי כלל הנתונים הרלוונטיים בבקשה מסוג זה, כגון הכנסות בת-הזוג, נכסי המשפחה, והאפשרות להסתייע בקרובים ובידידים לצורך העמדת עירבון (ראו בש"א 9998/09 ונדר נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (טרם פורסם, 17.12.2009) ). מן הראוי להדגיש כי המערער לא צירף תיעוד מלא לבקשתו, ואף לא הגיש דפי חשבון בנק. ברור שבמצב דברים זה לא ניתן לומר כי עמד בנטל להוכיח חוסר יכולת כלכלית להפקדת עירבון.

לאור האמור, אף מבלי להידרש לסיכויי ההליך – דין הבקשה להידחות. סבורני כי סכום העירבון שנקבע (20,000 ₪) הוא סביר בנסיבות העניין, ואין לשנותו (בהקשר זה מקובלת עליי טענת המשיב, כי אין להפחית את העירבון לאור התעריף המינימאלי המומלץ לפי כללי לשכת עורכי-הדין). אני מאפשר עם זאת למערער פרק זמן נוסף של 21 ימים להפקדת העירבון. בהיעדר הפקדה יירשם ההליך לדחייה. בנסיבות העניין, אמנע מעשיית צו להוצאות בגין הבקשה שלפניי.