עע"מ 7680/15 עיריית תל אביב יפו - אגף רישוי עסקים נ. אריאל רומנו ואח'

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא ד"ר ע' מודריק ) מיום 30.9.2015 בעת"מ 30310-01-14 בו התקבלה באופן חלקי תביעת המשיבים 11-1 להסרת מטרדים הנגרמים על ידי המשיבות 12-16.

1.

המשיבות 15-13 הן מסעדות בבעלות המשיבות 17-16 שעורפן פונה לרחוב בו מתגוררים המשיבים 1-11 (להלן יכונו המשיבות 17-13: המסעדות , ואילו המשיבים 11-1: המשיבים ). המשיבים הגישו עתירה מנהלית נגד המסעדות והמבקשות (להלן: העירייה ) בה עתרו להורות על הפסקת פעילותן של המסעדות ולחלופין על הסרת המטרדים הנובעים מפעילות זו. לאחר ששמע את טענות הצדדים וקיים סיור בשטח המסעדות קיבל בית המשפט קמא באופן חלקי את העתירה. בפסק דינו, קבע בית המשפט קמא כי לא הוכח שהבנייה במבנה בו שוכנות המסעדות היא בלתי חוקית או כי נאסר לנהל בו עסקי הסעדה, ומכאן שלא ניתן להורות על ביטול רישיונות העסק שניתנו למסעדות. עם זאת, קבע בית המשפט קמא כי הפעלת המסעדות יוצרת מטרדים ומפגעים קשים הפוגעים באיכות חייהם של המשיבים ולא טופלו כראוי על ידי העירייה במשך שנים. לפיכך, הורה בית המשפט קמא לעירייה ולמסעדות לנקוט צעדים שונים להפחתת המטרדים והמפגעים הנגרמים כתוצאה מהפעלת המסעדות, ובכללם משלוח פקחים מטעם העירייה למסעדות בתדירות של פעמיים בשבוע לכל הפחות במטרה לוודא כי צדן הפונה לרחוב בו מתגוררים המשיבים אינו מזוהם כתוצאה משטיפתן. בית המשפט קמא הוסיף וקבע כי במידה והצעדים עליהם הורה לא יבוצעו תוך תקופה שהגדיר תנקוט העירייה הליכים לביטול רישיון העסק של המסעדות.

2.

העירייה הגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא בו היא עותרת לביטול ההוראה שנתן בדבר משלוח הפקחים למסעדות, ובד בבד הוגשה על ידה בקשה לעכב את ביצועה של הוראה זו. לטענת העירייה סיכויי הערעור טובים, שכן פסק דינו של בית המשפט קמא מתערב ברגל גסה וללא הגבלת זמן בשיקול דעתה בנוגע לדרכי האכיפה והפיקוח שינקטו לשם מניעת מפגעים ומטרדים מהמסעדות ואינו מתיישב עם ההלכה לפיה בית המשפט לא ימיר את שיקול דעתו בשיקול דעתה של הרשות בכל הנוגע לדרך בה עליה לבצע את תפקידה. עוד טוענת העירייה כי במתן ההוראה לשלוח פקחים למסעדות פעמיים בשבוע לכל הפחות התעלם בית המשפט קמא מעומס העבודה המוטל על אגף הפיקוח בעירייה ומכך שמשלוח פקחים למסעדות בתדירות כה גבוהה תפגע בהכרח ביכולתה להעניק שירותי פיקוח הולמים ליתר תושבי העיר. בנוסף, טוענת העירייה כי הוראתו האמורה של בית המשפט קמא מפלה לטובה את תושבי הרחוב בו גרים המשיבים ביחס לשאר תושבי העיר שאינם זוכים לקבל שירותי פיקוח בתדירות כה גבוהה ומביאה לחלוקה בלתי שוויונית של משאבי העירייה. כן טוענת העירייה כי ההוראה בדבר משלוח הפקחים יוצרת אכיפה בלתי שוויונית שכן היא מביאה לכך שהפיקוח על המסעדות יהיה הדוק בהרבה מהפיקוח על עסקים אחרים בעיר. אשר למאזן הנוחות טוענת העירייה כי ביצוע פסק הדין יחייב אותה להקצות משאבים רבים לשם ארגון מחדש של הסדרי האכיפה והפיקוח בעיר באופן שיפגע ברווחת התושבים.

המסעדות, אשר הגישו אף הן ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא (עע"מ 7902/15), מצטרפות לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שהגישה העירייה. בתגובתן לבקשה טוענות המסעדות כי בית המשפט קמא התנה את רישיון העסק שלהן בביצוע הצעדים עליהם הורה בפסק דינו תוך שהקציב לכך זמן בלתי סביר, ובנסיבות אלו יגרם להן ולעובדיהן נזק כבד במידה ותידחה הבקשה לעיכוב ביצוע.

3.

המשיבים הגישו אף הם ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא (עע"מ 7668/15) ובכל הנוגע לבקשה לעיכוב ביצוע הם טוענים כי נוכח טיפולה הלקוי של העירייה במפגעים ובמטרדים שיוצרות המסעדות והעובדה שנמנעה במשך שנים מלאכוף עליהן את החוקים הרלבנטיים, לא נותרה לבית המשפט קמא כל ברירה אלא לקבוע הוראות מפורשות לעניין הסדרי האכיפה והפיקוח על המסעדות. בנסיבות אלו, כך טוענים המשיבים, מתיישב פסק דינו של בית המשפט קמא עם ההלכה לפיה מקום שבו רשות מתנערת מחובתה לאכוף חקיקה מסוימת יש ליתן לה הוראות מתאימות בעניין. המשיבים דוחים את טענת העירייה לפיה פסק דינו של בית המשפט קמא מפלה אותם לטובה ביחס לשאר תושבי העיר ומביא לאכיפה סלקטיבית של הדין על המסעדות ולטענתם, פסק הדין רק מתקן את העוול שנעשה עמם עד היום בכל הנוגע לקבלת שירותי פיקוח מהעירייה. מטעמים אלו סבורים המשיבים כי סיכויי הערעור אינם טובים. אשר למאזן הנוחות טוענים המשיבים כי העירייה לא הביאה כל ראיה לכך שיגרם לה וליתר תושבי העיר נזק במידה ופסק הדין לא יעוכב, ונוכח העובדה שניתן לשלב את הפיקוח על המסעדות במשימות פיקוח אחרות באותו האזור טענתה לפיה יגרם לה נזק כבד במידה ותידחה בקשתה לעיכוב ביצוע אינה ברורה.

4.

כידוע, בבואו להכריע בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין על בית המשפט לתת דעתו לסיכויי הערעור ולמאזן הנוחות בין הצדדים (ראו: עע"ם 9158/09 המועצה הארצית לתכנון ובניה נ' השמורה בע"מ , בפסקה 5 (18.2.2010)). במקרה דנן, נוכח ההלכה לפיה רק במקרים נדירים וחריגים יתערב בית המשפט בשיקול דעתה של רשות לקבוע לעצמה מדיניות אכיפה וככלל ימנע מלהכתיב לה סדרי עדיפויות באכיפת החוק (ראו והשוו: בג"ץ 551/99 שקם בע"מ נ' מנהל המכס ומע"מ , פ''ד נד(1) 112, 126-125 (2000); עע"ם 2219/10 יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה אבו בסמה נ' עמותת רגבים , בפסקה 17 (26.05.2013) ), דומה כי סיכויי הערעור אינם מן הנמוכים. כמו כן, נוכח העובדה שהעירייה מבקשת לעכב את ביצועה של פעולה אחת בלבד מתוך שורה של פעולות עליהן הורה בית המשפט קמא לשם הקטנת המפגעים והמטרדים הנובעים מהפעלת המסעדות, נראה כי לא יגרם למשיבים נזק רב אם תתקבל הבקשה לעיכוב ביצוע. מטעמים אלו הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע במובן זה שעד להכרעה בערעור, העירייה לא תהא מחויבת לשלוח פקחים למסעדות בתדירות עליה הורה בית המשפט קמא, אלא בתדירות שהיא סבורה כי יש בה לאכוף באופן יעיל את פסק דינו של בית המשפט, ובשים לב לשיקולי אכיפה נוספים עליהם היא נדרשת לתת את הדעת.

5.

בשולי הדברים אעיר כי מתגובת המסעדות לבקשה לעיכוב ביצוע משתמע כי לדעתן יש לעכב את כלל הפעולות עליהן הורה בית המשפט קמא בפסק דינו. לכך לא ראיתי מקום להתייחס בהיעדר כל בקשה בעניין זה.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת כאמור בפסקה 4 לעיל.

אין צו להוצאות.