עע"מ 7744/10 המוסד לביטוח לאומי נ. עו"ד יפית מנגל

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופטת ר' רונן ) בעת"ם 2648/09 מיום 13.9.2010, בו התקבלה באופן חלקי עתירתה של המשיבה לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק חופש המידע ), ונקבע במסגרתו, בין היתר, כי על המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל ) להעביר למשיבה רשימת מעסיקים שהצטרפו להסדר הקבוע ב תקנה 22 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד-1954 (להלן: תקנה 22 ), ואשר אינם מתנגדים להעברת

פרטיהם למשיבה .

רקע עובדתי

1.

לפי סעיף 92 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, עובד שנפגע בתאונת עבודה זכאי לקבל מהמל"ל "דמי פגיעה" בעד פרק הזמן שבו הוא אינו מסוגל לעבוד. כמו כן, לפי תקנה 22, מעסיקים המעוניינים בכך רשאים לשלם את "דמי הפגיעה" לעובדיהם בעצמם ובשלב מאוחר יותר המבקש משפה אותם בגין סכום זה. ואולם, בדיעבד הסתבר כי המל"ל גבה תשלום יתר מחלק מהמעסיקים שהצטרפו להסדר על פי תקנה 22. כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, המל"ל לא חלק על כך שגבה תשלום יתר מחלק מהמעסיקים שהצטרפו להסדר על פי תקנה 22, אולם טען כי הוא שוקד על גיבושה של מערכת ממוחשבת שנועדה להשיב את הכספים שנגבו ביתר. המשיבה, עורכת דין בהכשרתה, הגישה לבית המשפט המחוזי עתירה לפי חוק חופש המידע. המשיבה עתרה, בין היתר, לחייב את המל"ל למסור לה את רשימת המעסיקים שהצטרפו להסדר על פי תקנה 22. כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי המשיבה הדגישה כי היא זקוקה לרשימת המעסיקים הנ"ל כדי לפנות אליהם ולהביא לידיעתם באופן יעיל פרטים על הפגיעה הצפויה להם כתוצאה מהליקויים הקיימים במערכת הממוחשבת שהמל"ל שוקד על הכנתה.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

2.

בית המשפט המחוזי קבע כי מצד אחד עומדת זכותם של המעסיקים לפרטיות וכן זכותם להימנע מקבלת דברי דואר או פניות אחרות מהמשיבה, אולם מהצד השני עומד אינטרס אפשרי אחר של המעסיקים לקבל מידע מהמשיבה כדי לאפשר להם להגן על זכויותיהם. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי שהמל"ל יחויב למסור למשיבה רק את פרטיהם של המעסיקים שיעדיפו לקבל את המידע מהמשיבה ויסכימו שפרטיהם יימסרו לה. לכן קבע בית המשפט המחוזי כי אם המשיבה מוכנה לשאת בעלות הדיוור של פניית המל"ל בכתב אל המעסיקים לשם בירור השאלה האם הם מסכימים כי שמם יימסר למשיבה, כי אז המל"ל יפנה למעסיקים כאמור. כן יציין המל"ל בפנייה בכתב אל המעסיקים כי הם רשאים להתנגד למסירת המידע. המעסיקים יהיו רשאים להתנגד להעברת פרטיהם למשיבה תוך 21 ימים, כך שלמשיבה ימסרו פרטיהם של המעסיקים שלא התנגדו למסירת פרטיהם בתום התקופה האמורה. כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור לבית משפט זה ועמו גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור, היא הבקשה שלפניי.

תמצית נימוקי הבקשה

3.

המל"ל טוען כי בנסיבות העניין מתקיימים המבחנים לשם עיכוב ביצוע פסק דינה של הערכאה הדיונית. כך, טוען המל"ל כי סיכויי הערער טובים, בין היתר, משום שלפי הפסיקה תכלית הגילוי העומדת בבסיס חוק חופש המידע היא חשיפת מידע לשם פיקוח ובקרה על פעולות הרשות, אולם בנסיבות העניין אין צורך בפיקוח שכזה היות שהמל"ל הודה בכך שגבה תשלומים ביתר וכי הוא שוקד על השבתם למעסיקים הזכאים לכך, ואילו מטרתה של המשיבה היא "לגבש לעצמה רשימת לקוחות פוטנציאליים", שכן המשיבה מוכרת כעורכת דין הפונה ללקוחות פוטנציאליים לשם הגשת תביעות בשמם כנגד המל"ל. עוד טוען המל"ל כי החלטתו שלא להעביר את רשימת המעסיקים למשיבה סבירה ועולה בקנה אחד עם הסייגים לגילוי ועיון שנקבעו בחוק חופש המידע, שכן בנסיבות העניין העברת המידע למשיבה פוגעת בזכותם של המעסיקים לפרטיות ואין היא מוצדקת שכן אין בה תועלת ציבורית. כמו כן טוען המל"ל כי שגה בית המשפט המחוזי משלא קבע כי הסכמת המעסיקים צריכה להיות אקטיבית.

4.

כמו כן טוען המל"ל כי אף מאזן הנוחות נוטה לטובתו שכן אם לא יעוכב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא יאלץ למסור למשיבה את פרטי המעסיקים ובכך יהפוך הערעור לתיאורטי ויתייתר. לביסוס טענתו זו מפנה המל"ל, בין היתר, לדבריה של השופטת א' חיות

בעע"ם 11470/04 שר הבינוי והשיכון נ' חניט (לא פורסם, 12.1.2005) (להלן: עניין חניט ), שם בין היתר הדגישה השופטת חיות כי:

"כלל הוא כי בעל הדין שזכה רשאי לממש פסק דין שניתן לטובתו לאלתר. אולם, יתכנו מקרים שבהם ראוי לסטות מן הכלל ולהורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין עד להכרעה בערעור. אחד המקרים המובהקים בהם ייטה בית המשפט לעכב את הביצוע הוא המקרה שבו שוכנע כי ביצוע פסק הדין עלול ליצור מצב דברים בלתי הפיך אשר יסכל וייתר את ההכרעה בערעור. במקרה כזה, נוהג בית המשפט לייחס משקל מכריע לתוצאה הבלתי הפיכה גם אם סיכויי הערעור אינם גבוהים" .

תמצית תגובת המשיבה

5.

ביום 21.10.2010 הוריתי למשיבה להגיש תגובתה לבקשה. בתגובתה מיום 1.12.2010 טוענת המשיבה כי סיכויי הערעור אינם טובים נוכח העובדה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה בקנה אחד עם פסיקתו של בית משפט זה וכי אין הצדקה לחיסוי המידע המבוקש בנסיבות העניין. מעבר לכך טוענת המשיבה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכיל שני שלבים: הראשון, פניית המל"ל למעסיקים לשם בירור השאלה האם יהיו מוכנים כי המל"ל יעביר את פרטיהם למשיבה; והשני, העברת פרטי המעסיקים שנתנו הסכמתם לכך על ידי המל"ל למשיבה. לטענת המשיבה, ביצוע השלב הראשון על ידי המל"ל לא יצור נזק בלתי הפיך שכן בסיומו המידע עדיין יישאר בידי המל"ל. עוד מוסיפה המשיבה כי גם אם יימסרו לה פרטי המעסיקים, דהיינו יבוצע השלב השני בפסק הדין, היא מתחייבת שלא לעשות שימוש במידע עד להכרעה בערעור ומשכך מתייתר חששו של המל"ל מפני הפיכתו של הערעור לתיאורטי.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה על כל נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה באופן חלקי כמפורט להלן.

7.

כידוע, כלל הוא כי בעל דין אשר ניתן פסק דין לטובתו זכאי לממש את פירות זכייתו באופן מיידי. הגשת ערעור על פסק הדין אין בה, כשלעצמה, כדי לעכב את ביצועו. לפיכך, על העותר לעיכוב ביצוע להראות כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו [ראו למשל: החלטתה של השופטת א' חיות בעע"ם 1672/09 מודיעין אזרחי בע"מ נ' השמירה בע"מ (לא פורסם, 31.3.2009); כן ראו: החלטתי ב עע"ם 7626/10 איגוד העובדים האפריקנים נ' שר הפנים (לא פורסם, 19.10.2010)].

8.

בנסיבות העניין סיכויי הערעור אינם נוטים באופן מובהק לטובתו של מי מהצדדים שכן עסקינן בשאלה של פרשנות דין – חוק חופש המידע. משכך, הטעם שיכריע בשאלה העומדת על הפרק הוא מאזן הנוחות. יוער כי איני סבור שהפיכת הערעור לתיאורטי הוא שיקול אשר כשלעצמו עשוי להוות טעם לעיכוב ביצוע פסק דין של הערכאה הדיונית, לאור העיקרון המושרש לפיו הגשת הערעור אינה מצדיקה כשלעצמה עיכוב ביצוע פסק הדין. סבורני כי החשש בדבר הפיכת הערעור לתיאורטי עשוי להצדיק עיכוב ביצוע פסק הדין במקרים בהם סיכויי הערעור טובים ו/או כאשר כפותיו של מאזן הנוחות מעוינות [ראו: החלטתי בעע"ם 7236/10 ועדת הערר לתכנון ובניה מחוז חיפה נ' רולידר בע"מ

(לא פורסם, 5.12.2010), סעיף 11]. במקרה דנן, אכן כפותיו של מאזן הנוחות מעוינות, שכן למשיבה לא צפוי נזק משמעותי כתוצאה מעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי. משכך, סבורני כי בנסיבות העניין יש ליתן משקל משמעותי יותר לחשש מפני התייתרות הדיון בערעור אם ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי לא יעוכב [ראו והשוו: החלטתו של השופט א' גרוניס בעע"ם 8689/03 הממונה על העמדת מידע לציבור במשרד הבריאות נ' העמותה למען מדע מוסרי , פ"ד נז(6) 953, 960 (2003)].

9.

ברם, אף לגישתה של השופטת חיות בעניין חניט , החשש בדבר הפיכתו של הערעור לתיאורטי מקבל משקל כאשר עלול להיווצר מצב בלתי הפיך שיסכל את שמיעת הערעור. ואולם, סבורני כי המשיבה צודקת בטענתה כי ביצוע השלב הראשון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי לא יצור מצב בלתי הפיך, וכי אין ביישומו כדי לייתר את הדיון בערעור ולהופכו לעניין תיאורטי. לפיכך, הנני דוחה את בקשתו של המל"ל לעיכוב ביצוע השלב הראשון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. ואולם, הנני נעתר לבקשתו של המל"ל ככל שהדבר נוגע לביצוע השלב השני בפסק הדין. דהיינו, המל"ל לא יחויב להעביר את רשימת המעסיקים למשיבה עד להכרעה בערעור.

10.

אשר על כן, הבקשה התקבלה באופן חלקי כמפורט לעיל. בנסיבות העניין לא ראיתי מקום לעשות צו להוצאות.