עע"מ 7917/12 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

ל פניי בקשה למתן צו ביניים עד להכרעה בערעור, אשר הגישו המבקשות על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהלים, מיום 11.10.2012 , בעת"מ 37272-06-12 (כב' השופטת י' שיצר ), בגדרו נדחתה עתירת המבקשות לביטול הרחקתן ממדינת ישראל.

רקע עובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

2.

המבקשת 1, הינה אזרחית הפיליפינים, ילידת 1965, אשר נכנסה למדינת ישראל ביום 25.12.1997, באשרת תייר מסוג ב/2, ומיום 25.3.1998, היא שוהה בארץ ללא אשרה בתוקף. המבקשת 2, היא בתה של המבקשת 1, אשר נולדה בישראל ביום 10.7.2004 (להלן: הקטינה ).

3.

ביום 8.8.2010, הגישו המבקשות בקשה לקבלת מעמד בישראל, בהתאם להחלטת ממשלה מספר 2183, שעניינה מתן מעמד לילדי שוהים שלא כחוק, הוריהם ואחיהם הנמצאים בישראל (להלן: החלטת הממשלה) .

4.

בעקבות היותו של אבי הקטינה, מר משה פורת, אזרח מדינת ישראל, ניתן, ביום 31.1.2012, פסק דין הצהרתי, לעניין אבהות, בבית המשפט לענייני משפחה, לפיו הקטינה הינה בתו של מר פורת. ביום 23.4.2012, נרשמה הקטינה כאזרחית ישראל, בלשכת רשות האוכלוסין וההגירה.

5.

ביום 23.4.2012, הודיע המשיב, באמצעות מכתב, למבקשת 1, כי החלטת הממשלה אינה חלה עליה, בהיותה של הקטינה אזרחית ישראל, השוהה כחוק במדינה, ומשכך התבקשה המבקשת 1 לצאת ממדינת ישראל תוך 30 ימים.

6.

בהמשך, ניתן פסק דין בהסכמה, בבית המשפט לענייני משפחה, לפיו משמורת הקטינה תהיה אצל אימה, המבקשת 1 בלבד, עד הגיעה של הקטינה לגיל 18.

7.

ביום 20.6.2012, הגישה המבקשת 1 לבית המשפט המחוזי עתירה נגד החלטת המשיב, ובקשה למתן צו ביניים, אשר יימנע את הרחקתה מישראל עד להכרעה בעתירה. ביום 2.9.2012, ניתן צו ביניים על-ידי בית המשפט, האוסר על הרחקת המבקשת 1, עד להכרעה בעתירה שהוגשה על-ידה.

ביום 11.10.2012, התקיים דיון בבית משפט קמא, בעניינה של המבקשת 1, במהלכו הסכימו הצדדים להצעת בית המשפט, לפיה יינתן נגד המבקשת 1 צו גירוש מישראל, שלא יבוצע לפני ה- 17.12.2012, על מנת לאפשר לה להתארגן.

בסופו של הדיון, ניתן פסק דין, בזו הלשון:

"יפה עשו הצדדים שהגיעו לכלל הבנות, כך שיתאפשר לעותרת 2 [המבקשת 1 – א.ש.] לעזוב את הארץ תוך התארגנות מתאימה, שעל כן ניתן נגד העותרת 2 צו גירוש שלא יבוצע לפני 17.12.2012, שהוא המועד האחרון לעזיבת העותרת את הארץ, וזאת כדי לאפשר לה להתארגן.

כמו כן מקובל על העותרת כי לא תגיש כל הליך נוסף או עתירה מכל סוג שהוא".

הערעור והבקשה למתן צו ביניים לתקופת הערעור

8 .

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור, ובמקביל הוגשה בקשה למתן צו ביניים, המונחת לפניי, שבגדרה התבקשתי להורות למשיב להימנע מהרחקת המבקשת מישראל או מהעברתה למשמורת עד להכרעה בערעור.

9 .

בבקשה הקצרה למתן צו ביניים נטען, כי סיכויי הערעור טובים, שכן פסק דינו של בית משפט קמא הינו בלתי סביר, ומהווה פגיעה ממשית בכבוד המבקשת 1 כהורה לקטינה, ופגיעה בזכויותיה הבסיסיות של הקטינה. אשר למאזן הנוחות, נטען על-ידי באי כוחה החדשים של המבקשת 1, כי במידה שהיא תשלח למשמורת, ולאחר מכן תורחק מן הארץ, יגרם לה ולקטינה נזק רב בלתי הפיך. שהרי, במידה שהמבקשת 1 תגורש מהארץ, תאלץ הקטינה לעמוד בפני אחת משתי האפשרויות: להצטרף אליה, בהיותה של המבקשת 1 בעלת המשמורת היחידה על הקטינה, ולחיות חיי עוני ודלות בפיליפינים; או לחילופין להישאר בארץ לבדה.

תגובת המשיב לבקשה

10.

לטענת המשיב, סיכויי הערעור קלושים, שהרי פסק דינו של בית משפט קמא נתן תוקף להסכמת הצדדים, ואף הוסכם במסגרתו כי המבקשת 1 לא תגיש כל הליך נוסף או עתירה מכל סוג שהוא. עוד נטען, כי מידת ההתערבות של ערכאת הערעור בפסק דין שניתן בהסכמה הינה מצומצמת ביותר. בנוסף, כך לגישת המשיב, המבקשות לא הרימו את הנטל להראות, כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתן, וכי הימנעות ממתן הסעד הזמני, תסב למבקשת 1 נזק בלתי הפיך.

דיון והכרעה

11.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בערעור ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי ניתן, בדוחק רב, להיענות לבקשה למתן צו ביניים האוסר את הרחקתה של המבקשת 1 מישראל, עד להכרעה בערעור שהוגש על-ידה.

12.

השיקולים במתן סעד זמני בערעור על פסק דין בעתירה מנהלית דומים לשיקולים הנשקלים במסגרת מתן סעד זמני בערעור אזרחי, שלפיהם הכלל הרחב הוא כי הגשת הערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין עליו מערערים. בית המשפט ייעתר לבקשה למתן סעד זמני רק במקרים בהם הוכיח המבקש כי סיכויי הערעור גבוהים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שאם יזכה בערעור יהיה קושי ממשי להשיב את המצב לקדמותו (ראו החלטותיי בעע"מ 7854/12

סרנה בויטרגו נ' משרד הפנים (לא פורסם, 20.11.2012; עע"מ 7975/12 פלוני נ' משרד הפנים (לא פורסם, 26/11/2012))

כמו כן, בין השיקול של סיכויי הערעור לבין השיקול של מאזן הנוחות קיימים יחסי גומלין המכונים " מקבילית הכוחות ", ולפיהם, ככל שסיכויי הערעור נמוכים כך שיקול מאזן הנוחות מקבל משקל גבוה יותר (ראו:

עע"מ 5643/11

אלקו התקנות ושירותים 1973 בע"מ נ' המועצה האזורית עמק הירדן (לא פורסם, 4.9.2011)).

13.

בענייננו, בכל הנוגע לסיכויי הערעור, נראה על פני הדברים, כי אלו אינם מבטיחים, בלשון המעטה, והתוצאה המתבקשת, היא לכאורה, דחיית הבקשה. זאת, שכן פסק דינו של בית משפט קמא ניתן בהסכמת הצדדים, ואף צוין בו במפורש, כי " ההסכם הוסבר ע"י ב"כ עו"ד דיפריס וכן על-ידי בית המשפט (בשפה האנגלית) והיא אישרה שהיא הבינה" . ומשכך, התערבותה של ערכאת הערעור בפסק דין מסוג זה מוגבלת למקרים חריגים בלבד (ראו: ע"א 7399/10 בני חלפון נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 8.11.2010).

14.

עם זאת, במקרה זה, לפנים משורת הדין, ובכפוף לקביעת הדיון בערעור בהקדם האפשרי, סבורני, כי ניתן לקבל את הבקשה, בהתחשב במאזן הנוחות שבין הצדדים, אשר נראה כי הוא נוטה במובהק לטובת המבקשות.

סביר להניח, בענייננו, כי,

ככל שהבקשה למתן סעד זמני תידחה, תאלץ הקטינה, בת השמונה, שהיא אזרחית ישראל, לעזוב ביחד עם אמה, המבקשת 1, את ישראל, סביבת מגוריה הטבעית, לפיליפינים. זאת, בהינתן העובדה כי הקטינה נתונה תחת משמורתה וטיפולה הבלעדיים של אמה. סבורני, כי השיקול העיקרי, אשר מטה את הכף לטובת המבקשות נעוץ ב מרחק הגיאוגרפי של הפיליפינים מישראל, וההוצאות הכרוכות בנסיעה לפיליפינים ובחזרה ארצה, במידה שהבקשה לסעד זמני תדחה, ובסופו של יום יתקבל הערעור (ראו: פסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס בעע"מ 9548/10 אוולין בטיסטה נ' שר הפנים (לא פורסם, 16.10.2011). לפיכך, עלול להיווצר בנסיבות דנן, מצב בלתי הפיך עבור המבקשות, אשר יורחקו מן הארץ לפיליפינים טרם שישמע הערעור. זאת, בשונה, ממקרים בהם מדובר במדינות אשר נמצאות בקרבת מקום יחסית למדינת ישראל, כשאז ניתן ביתר קלות להשיב את המצב לקדמותו (ראו והשוו: לפסק דינו של השופט י' דנציגר בעע"מ 775/12 פלוני נ' שר הפנים (לא פורסם, 27.1.2012), שם ארץ מוצאה של המבקשת בפולין).

15.

אשר על כן,

הנני רואה לקבל את הבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור, ומורה על עיכוב הרחקתה של המבקשת 1 מישראל, עד להכרעה בערעור.

אני מורה, כאמור, למזכירות לקבוע את הדיון בערעור, בהקדם האפשרי.