עע"מ 8046/12 ALBINO FERNANDES נ. משרד הפנים

1.

לפניי בקשה למתן צו ביניים עד להכרעה בערעור, אשר הגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, מיום 27.9.2012, בעת"מ 23781-07-12 (כב' השופט ד"ר ק' ורדי ), בגדרו נדחתה עתירת המבקש למניעת הרחקתו מישראל.

רקע עובדתי

2.

המבקש הינו נתין גינאה-ביסאו, יליד 1953, אשר נכנס לישראל בחודש ספטמבר 2001. כעבור שנה, בחודש ספטמבר 2002, פנה המבקש לנציבות האו"ם לפליטים בבקשה לקבלת מקלט מדיני בישראל. במהלך שנת 2003, נערכו למבקש שלושה ראיונות על ידי נציגי נציבות האו"ם לפליטים, במסגרתם טען, בין היתר, כי עזב את ארצו בגלל היותו פעיל זכויות אדם וכי נחקר על ידי המשטרה במדינתו, לאחר שפוטר ממשרתו במשרד ממשלתי. בראיון נוסף שנערך למבקש, הוא טען כי עזב את מדינת אזרחותו בגלל רדיפות פוליטיות.

3.

בחודש יוני 2006, הונפקה למבקש אשרת שהייה זמנית בישראל, מסוג ב/1, שהוארכה מעת לעת, עד ליום 1.3.2011, וממועד זה המבקש לא חידש את אשרתו.

4.

בחודש פברואר 2010, נערך למבקש ראיון נוסף על ידי יחידת המסתננים ומעברי הגבול שברשות האוכלוסין וההגירה שבמשרד הפנים (להלן: יחידת המסתננים ). במסגרת הראיון טען המבקש כי עזב את מדינתו בשל שתי סיבות. ראשית, בשנת 2001 היה חבר במפלגת האופוזיציה ( PAIGC ), אשר נרדפה על ידי השלטון. שנית, המבקש שהה בכלא בין השנים 1998-1996 והיה חלק מקבוצת מורדים שפרצו את גדרות הכלא והביאו לשחרור אסירים. לטענתו, לאחר הבחירות שנערכו בשנת 2000, סירבו השלטונות להעניק לו חנינה ובספטמבר 2001 הוחלט להחזירו לכלא.

5.

בחודש יולי 2010, נערך למבקש ראיון ביחידת הטיפול במבקשי מקלט ברשות האוכלוסין וההגירה שבמשרד הפנים (להלן: יחידת ה- RSD ), שם טען המבקש כי מפלגת השלטון במדינתו, היא היום מפלגת PAIGC ובהמשך מסר כי הוא משתייך למפלגת האופוזיציה

PRS . כמו כן, טען כי נעצר במדינתו בגלל סיבות פוליטיות ובהמשך טען כי נעצר בעקבות האשמות בגין רצח.

6.

על בסיס הערכת עניינו של המבקש על ידי יחידת ה- RSD , ביום 18.10.2010, הוחלט כי המבקש אינו עומד בקריטריונים הקבועים באמנת הפליטים ועל כן יש לדחות את בקשתו למקלט מדיני. ביום 19.1.2011, ניתנה המלצת הוועדה המייעצת לענייני פליטים במשרד הפנים (להלן: הוועדה המייעצת ), לדחות את בקשתו של המבקש למקלט. ביום 25.1.2011, קיבל מנכ"ל רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול את המלצת הוועדה המייעצת ודחה את הבקשה. ביום 6.3.2011, הודע למבקש כי בקשתו לקבלת מקלט מדיני נדחתה.

7.

ביום 16.3.2011, הגיש המבקש בקשה לעיון מחדש בהחלטה בעניינו, במסגרתה טען כי הינו חבר בליגת זכויות האדם של גינאה וכי במהלך תקופת מאסרו בבית הכלא נאנס על ידי אחד הסוהרים. טענותיו של המבקש נבחנו על ידי יחידת ה- RSD , אשר קבעה בחוות דעתה כי המבקש לא הציג שינוי של הנסיבות הרלוונטיות לעניינו ובקשתו לעיון מחדש נדחתה על הסף, ביום 10.8.2011.

8.

המבקש פנה בשנית לעיין מחדש בהחלטה לדחות את בקשתו למקלט. בקשתו נדחתה על ידי יחידת ה- RSD

במכתב מיום 9.5.2012, אשר בו נמסר למבקש, כי שהייתו בישראל אינה חוקית ועליו לצאת מגבולות המדינה לאלתר.

9.

ביום 12.7.2012, הגיש המבקש עתירה מנהלית נגד החלטת המשיב, ובקשה למתן צו ביניים, אשר ימנע את הרחקתו מישראל עד להכרעה בעתירה.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

10.

ביום 27.9.2012, ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה את עתירת המבקש על הסף, מחוסר עילה להתערבות בית המשפט, בהתאם לתקנה 7(2) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000.

במסגרת פסק דינו, קבע בית המשפט המחוזי כי המבקש לא הוכיח, בנסיבות העניין, כי נשקפת לו סכנת חיים בארץ מוצאו. נקבע, כי מסקנה זו מבוססת על הראיון שנערך למבקש על- ידי יחידת ה- RSD , ממנו עולה כי גרסתו של המבקש אינה עקבית ואינה מתיישבת עם העובדות. בית המשפט המחוזי ציין כי המבקש טען כי היה כלוא בין השנים 1998-1996, אך חותמות בדרכונו מצביעות דווקא על תנועות במעברי הגבול, במהלך שנת 1996.

עוד נקבע בפסק הדין, כי חששו של המבקש ממעצר במולדתו, אינו מתיישב עם העובדה כי לאחר שחרורו של המבקש מהכלא בשנת 1998, הוא המשיך לשהות במדינתו במשך כשנתיים ואף לעבוד במשרד ממשלתי במשך כשנה.

בית המשפט המחוזי אף קבע כי המפלגה השולטת כיום בארצו של המבקש, היא המפלגה אליה טען המבקש שהשתייך, ולפיכך נחלשת כיום טענתו לרדיפה פוליטית.

נוסף על כך, נקבע כי טענתו של המבקש בבקשתו לעיון מחדש, לפיה עבר התעללות מינית בבית הסוהר, הינה טענה חדשה, שלא נטענה קודם לכן. ואולם, נקבע כי אף אם היתה טענה זו מוכחת, אין בה כדי להוכיח את טענתו של המבקש בדבר סכנת חיים או פליטות.

בסופו של יום, קבע בית המשפט המחוזי כי לא הובאו ראיות, ולו לכאורה, להיותו של המבקש פליט ולהיותו נתון בסכנת חיים, ומשכך דחה בית המשפט את העתירה על הסף.

הערעור והבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור

11.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור, ובמקביל הוגשה הבקשה למתן צו ביניים, המונחת לפניי, שלפיה מבוקש להורות למשיב לעכב כל הליך הרחקה כנגד המבקש עד להכרעה בערעור.

12.

במסגרת הערעור, משיג המבקש על קביעותיו של בית משפט קמא. לגירסתו, דחיית עתירתו על הסף מנעה ממנו את זכותו ליומו בבית המשפט. עוד טוען המבקש בערעורו, כי בחינת בית המשפט המחוזי את טענותיו בדבר פליטות וסכנת חיים, היתה בלתי נכונה ובלתי ממצה. לטענתו, שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי המבקש לא הצליח להוכיח סכנת חיים, בשל סתירות שעלו לכאורה בטענותיו לפליטות.

13.

בבקשה למתן צו ביניים נטען כי המבקש היה פעיל פוליטי במולדתו במשך שנים ארוכות ועבר התנכלויות שונות מצד מפלגת PAIGC , אשר שיאן היה בהפללתו של המבקש ברצח, כליאתו בבית הסוהר והתמודדות עם עינויים קשים ואונס אכזרי.

לטענת המבקש, הסכנה לחייו כיום, הינה ממשית ומוחשית והוא עומד בפני שלילת חירותו שלא כדין, במידה שישוב לארצו. לדבריו, הוטלו טרור ופחד על בני משפחתו ומכריו וזאת על מנת לאתרו. המבקש גורס בבקשתו כי אי מתן צו הביניים בעניינו, יוביל להשבתו למדינתו ובכך יתייתר ערעורו. לטענתו, הנזק בדחיית בקשתו יהיה חמור יותר מהנזק אשר ייגרם למשיב ולפיכך מאזן הנוחות נוטה לטובתו. כמו כן, נטען כי סיכויי ערעורו טובים.

תגובת המשיב לבקשה

14.

לטענת המשיב, סיכויי הערעור קלושים ביותר, שכן בית המשפט המחוזי בחן את עניינו של המבקש ודחה את עתירתו על הסף, בהחלטה מנומקת ומפורטת. המבקש לא הביא כל ראיה, ולו לכאורה, להיותו פליט או לכך שיהיה נתון בסכנת חיים במידה שישוב לארצו. בנוסף, המבקש סיפק גרסאות סותרות לעניין מעצריו השונים והעלה עובדות סותרות במהלך ראיונותיו הרבים. סתירות אלה הובילו לקביעתו של בית המשפט המחוזי כי גרסתו של המבקש אינה עקבית ומעלה תמיהות בנוגע לאמינותה.

נוסף על כך, טוען המשיב, כי מאזן הנוחות אינו נוטה באופן מובהק לכיוונו של המבקש. בהקשר זה יש לקחת בחשבון את האינטרס הציבורי שבהרחקת שוהים בלתי חוקיים מישראל, אשר מתקיים בענייננו, שעה שהן בקשתו של המבקש למקלט בישראל והן בקשתו לעיון חוזר נדחו זה מכבר, כאשר בחלק מן הזמן שהה המבקש באופן בלתי חוקי בארץ.

עוד טוען המשיב כי בשים לב לכך שהמבקש מיוצג בהליך דנן, אין כל מקום לאפשר את המשך שהותו בישראל שלא לצורך, ואין ביציאתו מישראל כדי למנוע את המשך ניהול הערעור בעניינו. לפיכך, טוען המשיב, כי צירוף מאזן הנוחות לסיכויי הערעור הנמוכים, מורים כי דין הבקשה להידחות.

דיון והכרעה

15.

לאחר שעיינתי בבקשה, בערעור, ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

16.

העקרונות הנוהגים לעניין מתן סעד זמני בערעור על פסק דין בעתירה מינהלית דומים לשיקולים הנשקלים במסגרת מתן עיכוב ביצוע במסגרת ערעור אזרחי. לפיהם, הכלל הרחב הינו כי הגשת הערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין עליו מערערים. בית המשפט ייעתר לבקשה למתן סעד זמני רק במקרים בהם הוכיח המבקש כי סיכויי הערעור מבטיחים וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו, במובן זה שאם יזכה בערעור יהיה קושי ממשי להשיב את המצב לקדמותו (ראו למשל: עע"מ 8759/06

רג'א נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה – גבעת אלוני (לא פורסם, 13.11.2006); עע"מ 2914/09 אגודת מגן דוד אדום בישראל נ' מדינת ישראל – משרד החינוך (לא פורסם, 1.4.2009); עע"מ 7854/12 סרנה בויטרגו נ' משרד הפנים (לא פורסם, 20.11.2012); עע"מ 7975/12 פלוני נ' משרד הפנים – יחידת הטיפול במבקשי מקלט (לא פורסם, 26.11.2012); עע"מ 7917/12 פלונית נ' משרד הפנים (לא פורסם, 13.12.2012)).

כמו כן, בין השיקול של סיכויי הערעור לבין השיקול של מאזן הנוחות, מתקיימת מערכת יחסי גומלין המכונה " מקבילית הכוחות ", ולפיה, ככל שסיכויי הערעור נמוכים, כך השיקול בדבר מאזן הנוחות מקבל משקל גבוה יותר (ראו: עע"מ 5643/11 אלקו התקנות ושירותים 1973 בע"מ נ' המועצה האזורית עמק הירדן (לא פורסם, 4.9.2011); עע"מ 7961/12 הדים מכונים אודיולוגים בע"מ נ' שרותי בריאות כללית (לא פורסם, 2.12.2012)).

17.

בענייננו, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, לא שוכנעתי כי סיכויי הערעור מצדיקים את קבלת הבקשה. זאת, מאחר שנראה לכאורה כי לא נפל כל פגם במסקנותיו המנומקות של בית משפט קמא, לעניין דחיית בקשתו של המבקש לקבלת מעמד של פליט. זאת, על סמך הסתירות המהותיות שהתגלו בגרסתו, חוסר אמינותו ומשום כך שלא הצליח לעמוד בנטל להוכיח עילה, שיש בה כדי לבסס בקשה למקלט מדיני.

עיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מגלה, כי הוא מבוסס ומעוגן היטב בממצאים העובדתיים הרלוונטים, לרבות בראיונות הרבים שנערכו למבקש, הצלבת טענותיו והסתמכות על ניתוחי ההערכות של יחידת ה- RSD .

לצד זה אוסיף, כי רק לאחר ששהה המבקש כשנה בישראל, הוא פנה לנציבות האו"ם לפליטים בבקשה לקבלת מקלט מדיני. מאז ועד לסופו של ההליך, נדחו, הן בקשתו למקלט והן בקשתו לעיון מחדש בבקשתו, על ידי יחידות שונות במשרד הפנים, תוך שהחלטות הרשות מבוססות על חוות דעת והמלצות מנומקות.

18.

עם זאת, סבורני כי במקרה דנן, ניתן להכריע בבקשה מבלי לנקוט עמדה חד-משמעית בשאלת סיכויי הערעור, שכן לא מצאתי כי מאזן הנוחות שבין הצדדים נוטה באופן מובהק לטובתו של המבקש, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

המבקש לא הניח תשתית ראייתית מספקת, לטענה כי נשקפת סכנה לחייו במדינת מוצאו, כפי שקבע בית משפט קמא. כמו כן, לא עלה בידי המבקש לשכנעני, כי הימנעות ממתן הסעד הזמני תסב לו נזק בלתי הפיך, באופן המצדיק את מתן הסעד המבוקש עוד בטרם הוכרע ערעורו (ראו למשל: עע"מ 4848/11 שרסטא נ' משרד הפנים (לא פורסם, 10.7.2011); עע"מ 6473/11 Elcin נ' משרד הפנים (לא פורסם, 19.9.2011); עע"מ 7537/12 פלונית

נ' בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין (לא פורסם, 20.11.2012)).

19.

אשר על כן, הבקשה נדחית. החלטתי מיום 7.11.2012, בעניין הצו הארעי, מבוטלת בזאת.