עע"מ 7945/12 igbokwe francis chidi נ. מדינת ישראל

לפני בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופט ד"ר ק' ורדי ) בעת"מ 15921-05-12 מיום 14.10.2012, בו התקבלה בקשת המשיב לדחות על הסף את עתירת המערער ובוטל צו הביניים האוסר על הרחקת המערער מישראל.

תמצית הרקע העובדתי והליכים קודמים

1.

כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, המערער הסתנן לישראל דרך גבול מצריים ביום 15.11.2008. לאחר כניסתו לישראל הגיש המערער בקשה למקלט מדיני בישראל. ביום 24.5.2009 נערך למערער ריאיון עומק במשרדי נציבות האו"ם לפליטים. לאחר בחינת בקשתו של המערער החליט המשיב ביום 16.11.2009 לדחות את בקשתו של המערער. המערער הגיש בקשה לעיון מחדש וביום 23.4.2012 נדחתה בקשתו.

2.

כנטען בבקשה שלפני, המערער נולד בשנת 1978 בניגריה. המערער מונה על ידי קהילתו לשמש כאחראי על התקציבים הממשלתיים בפרויקט לשיפור רמת החינוך של צעירי האזור. קבוצת מורדים שהתנגדו לפרויקט החלו לרדוף את המערער. המערער אוים ונסחט. נטען כי בהמשך חלה הסלמה ומורדים חמושים פלשו לאיזור מגוריו של המערער תוך שהם נוקטים אלימות, יורים לכל עבר, שורפים בתים, תוך כדי חיפוש אחר מנהיגי הפרויקט לשם רציחתם. המערער ושני מנהיגים נוספים הצליחו להימלט. למערער נודע על הנזקים הקשים שנגרמו ועל מות אמו עקב פעולה זו כמו גם על חיפוש שערכו המורדים בבית משפחתו של המערער יום לאחר אירוע אלים זה. בבקשה לעיון מחדש שהגיש המערער הוא טען כי נודע לו ש רשויות

ניגריה ביצעו מעצרים המוניים של חברי קהילתו בשל חשש למעורבותם בפעילות חבלנית וכי שמו של המערער נמסר כאחד המבוקשים בעניין זה. עוד נטען בבקשה לעיון חוזר כי אביו של המערער נעצר ביחד עם שני אנשים נוספים בניסיון לדלות פרטים אודות מקום הימצאו של המערער. כאמור בקשתו של המערער למעמד בישראל נדחתה.

3.

לאחר הליכים משפטיים שונים נדונה עתירתו של המערער כנגד החלטת המשיב שהגיש בקשה לסלקה על הסף. במסגרת העתירה טען המערער, בין היתר, כי לאחר שהגיש בקשה לעיון מחדש היה על המשיב לזמנו לראיון נוסף. בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את הבקשה לסילוק על הסף. בית המשפט הדגיש כי עיון בראיון העומק שנערך למערער מצביע כי אין מניעה שהוא יעבור להתגורר בעיר אחרת במדינת מוצאו, כפי שאכן עשה עת התגורר במשך שלושה וחצי חודשים בעיר לאגוס לאחר האירועים הנטענים. עוד הדגיש בית המשפט המחוזי כי המערער ציין בראיון שבני משפחתו המשיכו להתגורר בכפר מושבם ללא פגע, עובדה המחזקת את המסקנה כי סכנת החיים הנטענת אינה ממשית. עוד הוסיף בית המשפט לעניינים מנהליים כי טענתו של המערער בבקשה לעיון מחדש לפיה אביו נעצר על מנת לגלות את מקום הימצאו, היא עדות מפי השמועה שאינה נתמכת בראיות ממשיות. עוד הדגיש בית המשפט לעניינים מנהליים כי המערער ציין בראיון שנערך לו שהוא אינו חושש מרשויות המדינה אלא הוא נרדף על ידי המורדים. לאור זאת קבע בית המשפט לעניינים מנהליים כי לא הובאו ראיות ולו לכאורה להיותו של המערער פליט או כי נשקפת לו סכנת חיים בארץ מוצאו. לאור זאת, התקבלה בקשת הדחייה על הסף ובוטל צו הביניים שמנע את הרחקת המערער מישראל.

כנגד פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים מכוון הערעור שהוגש לבית משפט זה ועמו בקשה למתן סעד זמני, היא הבקשה שלפני.

תמצית נימוקי הבקשה והערעור

4.

בבקשתו טוען המערער כי סיכויי הערעור גבוהים. המערער טוען כי לפי האמנה בדבר מעמדם של פליטים וכללי פרשנותה די להוכיח הסתברות נמוכה ל"רדיפה" וכי די במצע ראייתי חלקי לצורך הכרה באדם כפליט. המערער טוען כי הוא הניח תשתית ראייתית לכאורית להוכחת טענותיו. המערער טוען כי פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים "שותק" לעניין תחולת עקרון "אי ההרחקה" לפיו יש להימנע מהרחקה למדינה שבה נשקפת לאדם סכנת חיים והמשיב אף לא בחן התקיימותו של עקרון זה. באשר לנימוק כי המערער יכול להתגורר בעיר אחרת בארץ מוצאו כפי שעשה בעבר, טוען המערער כי הדברים היו נכונים שעה שהיה מדובר בהתקפות המורדים בלבד אך עתה הוא מבוקש גם על ידי השלטונות. עוד טוען המערער כי העובדה שבני משפחתו המשיכו להתגורר בכפר אינה מעידה על הסיכון הנשקף לחייו בהינתן העובדה שהוא עצמו מבוקש. בנוסף לכך טוען המערער כי בהתאם להנחיות נציבות הפליטים של האו"ם, טענה בדבר העתקת מגורים בתוך אותה מדינה היא אינה טענה העומדת בפני עצמה. המערער שב וטוען לפגמים שנפלו בהליך המנהלי, כמו למשל אי עריכת ראיון נוסף לאחר שהגיש בקשה לעיון חוזר.

דיון והכרעה

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובכתב הערעור, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור להידחות אף מבלי להיזקק לתשובת המשיב.

6.

כידוע, הגשת ערעור לא תעכב ביצועו של פסק הדין. השיקולים הנבחנים בעת בחינתה של בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור, גם בגדרי הערעור המנהלי, הם סיכויי הערעור ומאזן הנוחות, כאשר הנטל להוכיחם מוטל על המבקש [ראו למשל לאחרונה: החלטתו של השופט א' שהם

בעע"מ 7854/12 בויטרגו נ' משרד הפנים (לא פורסם, 20.11.2012), פסקה 11 (להלן: עניין בויטרגו )].

7.

סיכויי הערעור במקרה דנן אינם גבוהים. כפי שניתן להתרשם, עיקר הערעור מכוון כנגד קביעתו של בית המשפט לעניינים מנהליים לפיו המערער לא הניח תשתית ראייתית להוכחת טענתו בדבר סכנת חיים הצפויה לו בארץ מוצאו. מדובר בטענה המכוונת כנגד ממצאי עובדה וכנגד שיקול דעתה של הערכאה הדיונית בנוגע להערכת משקלן של הראיות ובכגון דא בית משפט זה אינו נוטה להתערב, גם בהחלטות ופסקי הדין הנוגעים לטענתם של פליטים בדבר סכנה הצפויה להם בארץ מוצאם [ראו למשל: החלטתה של השופטת ע' ארבל בעע"ם 8870/11 גונזלס נ' משרד הפנים

(לא פורסם, 23.1.2012), פסקה 6 (להלן: עניין גונזלס )]. ממצאיו של בית המשפט לעניינים מנהליים נומקו ואיני סבור כי הם סותרים את אמות המידה הראייתיות הנוהגות לגבי מבקשי מקלט מדיני בישראל.

באשר ליתר טענותיו של המערער בעניין סיכויי הערעור;

בית המשפט לעניינים מנהליים בחן את תחולתו של עקרון "אי ההרחקה" לאחר שמצא כי לא נשקפת למערער סכנת חיים בארץ מוצאו. זאת ועוד, נמצא כי המערער יכול להתגורר בעיר אחרת בארץ מוצאו. בית המשפט לעניינים מנהליים לא ראה בשיקול זה שיקול יחיד, כטענת המערער, אלא שיקול נוסף

בהתחשב בעובדה כי בני משפחתו של המערער המשיכו להתגורר בכפר לאחר האירועים הנטענים. אף אני סבור כי יש בכך להצביע במידה מה אודות רמת הסיכון הנשקפת למערער עצמו. טענתו של המערער בבקשה לעיון מחדש לפיה הוא חושש מהשלטונות בארצו אינה נתמכת בעילה לפיה ביסס את בקשתו למקלט מדיני לראשונה בישראל – חשש מהמורדים. לאחר שנמצא כי המערער לא ביסס תשתית ראייתית נדרשת כאמור, אין בפגמים הנטענים בהתייחס להליך המנהלי בעניינו של המבקש כדי להצדיק בהכרח היעתרות לבקשתו (ראו למשל: עניין גונזלס , פסקה 6).

8.

משנקבע כי לא נמצאה תשתית ראייתית התומכת בטענתו של המערער בדבר סכנה הצפויה לחייו בארץ מוצאו הרי שלא ניתן לומר כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן מובהק (ראו למשל: עניין

גונזלס , פסקה 7; עניין בויטרגו , פסקה 12). בנסיבות אלה היעתרות לבקשה עשויה לעודד הגשת "בקשות סרק" במקרים דומים בעתיד (ראו למשל: עניין גונזלס , פסקה 7), כפי שהדגיש השופט ד"ר ורדי בהתייחסו להליכים דומים שנוקטים בעלי דין שבקשותיהם למעמד בישראל נדחו (ראו: פסקה 2(א) לפסק הדין).

9.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה איני עושה צו להוצאות.