עע"מ 7365/12 Stanley Chinelo נ. משרד הפנים

1.

מונחת לפני בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור אשר הגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו מיום 6.9.2012 בעת"מ

20318-07-12 (כב' השופט ק' ורדי ), בגדרו נדחתה על הסף עתירת המבקש נגד סירוב המדינה להכיר בו כפליט וליתן לו מקלט בישראל.

2.

המבקש הינו נתין מדינת ניגריה, ונכנס לישראל ביום 16.9.2010 באשרת תייר התקפה לשלושה חודשים. ביום 18.11.2010 פנה המבקש ליחידת הרישום והזיהוי במשרד הפנים בבקשה לקבלת מקלט מדיני בישראל. לטענת המבקש, הוא נרדף במדינת מוצאו על ידי כנופיה מקומית, וזאת בשל השתייכותו לאנשי הכפר " Isieke ". בתצהיר שהגיש לתמיכה בעתירתו, הצהיר המבקש כי אביו ושני אחיו נרצחו על ידי אותה כנופיה, כחלק מתוכניתה של הכנופיה להשתלט על קרקעותיו של כפר מגורי המבקש. האחרון אף הצהיר כי הכנופיה איימה שתרצח אותו. על כן ביקש להכיר בו כפליט, וליתן לו מקלט בישראל. ביום 3.7.2012 הודיע המשיב למבקש כי בקשתו נדחתה על הסף. צוין כי לא הוכח כי פחד מבוסס היטב מרדיפה על בסיס הקריטריונים שנקבעו באמנת הפליטים. עוד צוין כי המבקש לא דיווח למשטרה על אירועי הרצח של משפחתו וכי המשיך להתגורר במקום במשך ארבעה חודשים לאחר קרות האירועים.

עתירה שהגיש המבקש נגד ההחלטה נדחתה על הסף בהיעדר עילה להתערבות. נקבע כי על פי טענותיו של המבקש, אין הוא עונה להגדרה "פליט" כקבוע באמנת הפליטים. עוד נקבע כי לא הוכח שנשקפת למבקש סכנת חיים בארץ מוצאו. על פסק הדין הדוחה העתירה הגיש המבקש ערעור, ובמקביל הגיש בקשה למתן סעד זמני בערעור – היא הבקשה שלפני.

3.

לטענת המבקש, דו"ח הראיון שנערך עימו אינו משקף נאמנה את הראיון. צוין כי המבקש לא נחקר על תצהירו שניתן לתמיכה בטענותיו בבית משפט קמא, כי המדינה לא תמכה טענותיה בתצהיר, ובשל כך לא היה מקום לדחות את העתירה על הסף. לטענתו, הנסיבות המתוארות בעתירה ובתצהיריו מגלות כי זכאי הוא לקבלת מעמד של פליט. עוד ציין כי אם תדחה בקשתו לסעד זמני צפויה סכנה ממשית לחייו, ואם יגורש לא יהא ניתן להשיב את המצב לקדמותו.

לגישת המשיב, דין הבקשה להידחות. הכרעת בית המשפט המחוזי נדרשה לנסיבותיו של המבקש ומצאה כי אין הוא עומד בקריטריונים לקבלת מעמד פליט. בשל כך טוען המשיב כי סיכוייו של הערעור אינם מצדיקים היעתרות לבקשה. עוד נטען כי המבקש לא ביסס קיומה של סכנת חיים אם ישוב לניגריה, ועל כן אין לומר כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו.

4.

ככלל, ניתן לומר כי השיקולים במתן סעד זמני בערעור על פסק דין בעתירה מינהלית דומים לשיקולים הנשקלים במסגרת מתן עיכוב ביצוע במסגרת ערעור אזרחי – סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. עוד דומים ההליכים בכך שככלל – אין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצוע פסק הדין עליו מערערים.

באשר לסיכויי הערעור, בחינתם בשלב זה אינה מגלה כי גבוהים הם במידה המטה את הכף לטובת מתן הסעד. למקרא ערעורו של המבקש עולה כי הטענה המרכזית בערעור נעוצה בכך שהמבקש לא נחקר על תצהירו, וכי טענות המדינה לא נתמכו בתצהיר. ואולם, השאלה שצריכה להישאל הינה האם "שגגה" זו הובילה לטעות בהכרעת בית משפט קמא, אשר היה צריך לקבוע כי על המבקש חלות ההוראות הרלוונטיות באמנת הפליטים. מבלי להביע עמדה, ובלא מסמרות נטועים, נראה כי התשובה במסגרת בקשה זו היא בשלילה. טענותיו של המבקש לא נתמכו בתיעוד עובדתי, ואף העובדה כי שהה המבקש בניגריה תקופה משמעותית לאחר רציחת בני משפחתו, יש בה כדי להאיר באור אחר את שאלת הפחד המבוסס. נכון לענייננו הנפסק בעע"מ 7945/12 Chidi

נ' מדינת ישראל (22.11.2012), מפי השופט י' דנציגר :

"סיכויי הערעור במקרה דנן אינם גבוהים. כפי שניתן להתרשם, עיקר הערעור מכוון כנגד קביעתו של בית המשפט לעניינים מנהליים לפיו המערער לא הניח תשתית ראייתית להוכחת טענתו בדבר סכנת חיים הצפויה לו בארץ מוצאו. מדובר בטענה המכוונת כנגד ממצאי עובדה וכנגד שיקול דעתה של הערכאה הדיונית בנוגע להערכת משקלן של הראיות ובכגון דא בית משפט זה אינו נוטה להתערב, גם בהחלטות ופסקי הדין הנוגעים לטענתם של פליטים בדבר סכנה הצפויה להם בארץ מוצאם [ראו למשל: החלטתה של השופטת ע' ארבל

בעע"ם 8870/11 גונזלס נ' משרד הפנים

(לא פורסם, 23.1.2012), פסקה 6 (להלן: עניין גונזלס )]".

משעה שסיכוייו של הערעור הינם כאלה, נדמה כי אין במאזן הנוחות כדי להביא לקבלת הבקשה, גם בשל הקשר העובדתי שבין שני המבחנים. דהיינו – קיומה של תשתית לבסס את המסקנה כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת המבקש.

5.

הבקשה נדחית.