עע"מ 8169/09 סלאח אלדין אלטורק נ. משרד הפנים

לפניי בקשה לצו ביניים שבמסגרתה עותר המבקש להורות למשיבים להימנע מגירושו מישראל עד להכרעה בערעור שהגיש על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת מ' אגמון-גונן) בעת"מ 3062/08 מיום 6.9.2009.

1.

המבקש הוא אזרח ירדן הנשוי לאזרחית ישראלית מאז שנת 1999. לאחר נישואיהם פנו בני הזוג והחלו בהליך המדורג לקבלת אזרחות עבור המבקש. במסגרת ההליך המדורג קיבל המבקש אשרת שהייה בישראל שהתחדשה מעת לעת. בשנת 2006 פנתה אשתו של המבקש (להלן: האישה ) למשרד הפנים וביקשה להפסיק את ההליך המדורג נוכח התעללות של המבקש בה. ההליך המדורג חודש לאחר שבני הזוג פנו וטענו כי התלונה הייתה תלונת שווא על רקע לחץ שהפעילה עליה משפחת האישה. בשנת 2008 פנתה שוב האישה למשרד הפנים וביקשה להפסיק את ההליך המדורג בשל מסכת התעללות שחוותה, על פי הנטען, מצד המבקש. כמו כן הגישה האישה תלונה במשטרה ולבקשתה הוצא צו הגנה נגד המבקש בבית המשפט לענייני משפחה. בעקבות תלונה זו הפסיקו המשיבים את ההליך המדורג והורו למבקש לצאת את הארץ.

2.

בעקבות זאת, הגיש המבקש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים לביטול החלטת משרד הפנים על הפסקת ההליך המדורג. טענתו המרכזית של המבקש הייתה כי מעולם לא התעלל באשתו וכי התלונות הוגשו בלחץ משפחתה של האישה. המבקש הגיש לבית המשפט מכתב משירותי הרווחה שממנו עולה כי שירותי הרווחה סייעו למשפחה המורחבת ליישר את ההדורים.

3.

בית המשפט לעניינים מנהליים קבע כי החלטתו של משרד הפנים היא סבירה ויתרה מכך, יפה עשתה המשיבה כשקיבלה החלטה מיידית להפסיק את ההליך המדורג ולהורות למבקש לעזוב את הארץ באופן מיידי, נוכח המעשים המיוחסים לו שעניינם אלימות במשפחה. עוד הוסיף בית המשפט לעניינים מנהליים כי העובדה שהאישה אינה עותרת בעתירה ולא צירפה תצהיר מטעמה, מעידה על כך שאין מדובר ברצונה היא. סופו של דבר, דחה בית המשפט לעניינים מנהליים את העתירה וקבע כי על המבקש לעזוב את הארץ בתוך 30 ימים.

4.

המבקש הגיש ערעור לבית משפט זה ובד בבד הגיש את הבקשה לצו ביניים שלפניי. ביום 14.10.2009 הוריתי על מתן צו ארעי האוסר על גירוש המבקש מישראל, עד להחלטה אחרת וכן הוריתי למשיבים להגיב לבקשה לצו ביניים. יצויין עוד כי בד בבד עם הגשת הערעור הוגשה בקשה לצירוף האישה כמערערת נוספת בהליך. מאחר שבקשה זו טרם הוכרעה, לא התייחסתי לאישה כמבקשת נוספת בבקשה שלפניי, הגם שראיתי לנכון להתייחס לעמדתה כפי שפורטה בבקשתה.

5.

בבקשה שלפניי טוען המבקש כי לבני הזוג חמישה ילדים קטינים ומרכז חייה של המשפחה הוא בישראל. בנוסף, טוען המבקש כי מעולם לא ננקט נגדו הליך פלילי כלשהו המייחס לו עבירות אלימות במשפחה וכל הראיות נגדו הן ראיות מנהליות גרידא. האישה ביטלה את התלונה שהגישה במשטרה ואף צו ההגנה בוטל. לדברי המבקש, לא ייתכן שברגע שקיימת תלונה על אלימות במשפחה ייפסק לאלתר ההליך המדורג ובן הזוג יגורש, אף מבלי שהועמד לדין. לפיכך, עותר המבקש כי יינתן צו ביניים אשר ימנע את הפרדת התא המשפחתי.

6.

המשיבים סבורים כי דין הבקשה לצו ביניים להידחות. לטענתם, סיכויי הערעור להתקבל נמוכים, שכן החלטת משרד הפנים להפסיק את ההליך המדורג היא סבירה נוכח התשתית העובדתית שעמדה בבסיסה (קרי, תלונות האישה בדבר אלימות שהמבקש נוהג בה). אין מקום להתערבותו של בית המשפט בהחלטה זו. אשר למאזן הנוחות, טוענים המשיבים כי נוכח הבעת הרצון מצד האישה להפסיק את ההליך המדורג בשל מעשי אלימות כלפיה לכאורה, אין הצדקה ליתן צו ביניים. המשיבים מוסיפים כי לכתב הערעור צורף תצהיר של המבקשת, שכעת מבקשת להצטרף להליך ואשר כולל טענות חדשות שלא היו לפני בית המשפט לעניינים מינהליים אולם אין בבקשת ההצטרפות כדי להטות את הכף לטובת מתן צו ביניים. לבסוף טוענים המשיבים כי גם אם יוחלט לקבל את הערעור יוכל המבקש לשוב לישראל ללא קושי.

7.

לאחר התלבטות לא קלה החלטתי להיעתר לבקשה לצו ביניים. אכן, נראה כי על פניו סיכויי הערעור אינם מן הגבוהים, שכן נוכח הראיות שעמדו לפני משרד הפנים - וביניהן תלונותיה של האישה על אלימות כלפיה ובקשותיה להפסיק את ההליך המדורג - נראה לכאורה כי אין מקום להתערב בהחלטת המשיב ובהחלטתו של בית המשפט קמא. יחד עם זאת, אין להתעלם מעמדתה הנוכחית של האישה, כפי שבאה לידי ביטוי בבקשה להצטרף כצד להליך ובתצהיר שצורף לערעור, וזאת מבלי לקבוע דבר בשאלת סיכויי בקשתה להצטרף. כמו כן הנחני הרצון שלא להפריד בין בני המשפחה בטרם קבלת החלטה סופית בעניינם.

לפיכך, כאמור, ניתן בזאת צו ביניים האוסר על גירוש המבקש 1 מישראל, עד להכרעה בערעור או עד להחלטה אחרת, לפי המוקדם.

הבקשה לצירוף המבקשת 2 כצד לערעור תוכרע על ידי ההרכב שידון בתיק.