עע"מ 8281/18 לשכת עורכי הדין בישראל נ. משה פומס

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ת' בזק-רפפורט ) מיום 14.11.2018 בעת"מ

29720-08-18; בעת"מ 39356-08-18; בעת"מ 43463-08-18; בעת"מ

62316-08-18; בעת"מ 8459-09-18; ובעת"מ 10887-09-18, עד למתן החלטה בערעור שהגישו המבקשות.

1.

ביום 24.6.2018 התקיימה בחינת הסמכה למקצוע עריכת דין (להלן: הבחינה ) מכוח תקנה 18 לתקנות לשכת עורכי הדין (סדרי בחינות בדיני מדינת ישראל, באתיקה מקצועית החלה על עורכי דין זרים ובבחינת ההסמכה לעריכת דין) התשכ"ג-1962 (להלן: התקנות ). בחינה זו נערכה בפעם השנייה על פי מתכונת חדשה, לפיה מורכבת הבחינה משלושה חלקים: פרק שאלות רב ברירה בסדרי דין; פרק שאלות רב ברירה בדין המהותי; מטלת כתיבה המהווה 15% מהציון הכולל של הבחינה. הציון הניתן למטלת הכתיבה מתייחס לשלושה היבטים: תוכן, ארגון ולשון. ביום 15.7.2018 התקבלו תוצאות הבחינה מהן התברר למבקשת 2, ועדת הבחינות של לשכת עורכי הדין (להלן: הוועדה הבוחנת ), כי תוצאת אחוז המעבר בבחינה הינו נמוך במיוחד. בשים לב לכך, נעשתה בדיקה חוזרת של השאלות בבחינה. לנוכח ממצאי הבדיקה נתקבלה ההחלטה לפסול שש מן השאלות שנכללו בבחינה ובחמש שאלות נוספות נמצא כי יש להוסיף חלופה נוספת כתשובה נכונה לשאלה. בהמשך לכך, הוגשו עררים בהתאם לתקנה 18ה לתקנות נגד חלק הארי של השאלות – 4,732 עררים נגד 70 שאלות מתוך 78 שאלות שנותרו בבחינה. בנוסף, הוגשו 709 עררים

על מטלת הכתיבה. עררים אלה הובילו להחלטת הוועדה לפסול שתי שאלות נוספות. בסיכומו של עניין עמד שיעור ההצלחה בבחינה על 38%. בעקבות תוצאות הבחינה הוגשו שש עתירות בעניין הבחינה לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבתי משפט לעניינים מנהליים. עתירות אלה עסקו בשלושה נושאים: טענות פרטניות בנוגע לשבע עשרה מהשאלות המופיעות בחלקים רבי-הברירה; טענות בדבר אופן עריכת הבחינות והזיקה בין מבקשת 1 – הלשכה (להלן: הלשכה ) ובין הוועדה הבוחנת; השגות על מטלת הכתיבה, על פרסום חלקי של מחוון המשמש כלי עזר עבור חבר הבוחנים (להלן: המחוון ) והיעדר הנמקה מספקת לציון אשר ניתן בה.

2.

ביום 14.11.2018 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בתמצית, ומבלי לדון בכל קביעותיו, נקבע כי יש מקום ליתן סעדים הנוגעים למטלת הכתיבה בלבד. בית המשפט עמד על חשיבותה של מטלת הכתיבה ומשקלה הלא מבוטל מהציון הכולל בבחינה. עוד צוין, כי בשונה מהחלקים רבי-הברירה, פתרון מטלת כתיבה הינו אישי ומופעל בו שיקול דעת פרטני כלפי כל נבחן ונבחן. לאור האור, נקבע כי על חבר הבוחנים הבודקים את מטלת הכתיבה ליתן הנמקה פרטנית לציון הניתן על ידם וזאת בניגוד לעמדת המבקשות לפיה אין מוטלת עליהן החובה ליתן הנמקה פרטנית ודי בפרסום חלקי של המחוון. עוד נקבע כי על הוועדה הבוחנת לפרסם את המחוון בשלמותו, לרבות פתרון לדוגמה המצורף לו. משכך, הורה בית המשפט כי תתבצע בדיקה חוזרת בידי חברי חבר הבוחנים של מטלות הכתיבה לעותרים שטענו נגד היעדר הנמקה מספקת ואלה ינמקו את הציון שיינתן. באשר ליתר הנבחנים, לרבות כאלה שלא עתרו נגד הציון שניתן להם, קבע בית המשפט כי עם קבלת פניות על ידי נבחנים אלו, הוועדה תשקול בקשות לבדיקה חוזרת כאמור על פי הנתונים שיהיו לפניה ובהתאם להיקף הפניות.

הבקשה לעיכוב ביצוע

3.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור על ידי הלשכה והוועדה הבוחנת. בצד הערעור הוגשה גם הבקשה שלפנַי, בגדרה התבקש עיכוב ביצוע פסק הדין בכל הנוגע להוראות הנוגעות לנבחנים אשר לא הגישו עתירות ובעקבות פסק הדין יבקשו לפנות לוועדה הבוחנת לבדיקה חוזרת של מטלת הכתיבה שלהם. כן נתבקש עיכוב ביצוע יישום הוראות פסק הדין על הבחינות הבאות עד למועד הכרעה בערעור, בדגש על הבחינה העתידה להתקיים ביום 13.12.2018. לא נתבקש עיכוב ביצוע לגבי אלו אשר הגישו את העתירה בבית המשפט המחוזי בכל הנוגע למטלת הכתיבה, 19 איש במספר.

4.

לטענת המבקשות, מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתן, שכן הבקשה מופנית אך ורק כלפי צדדים אשר לא היו חלק להליך, לא הגישו עתירות וממילא אף לא הסתמכו על פסק הדין. על כן לא צפוי להיגרם להם כל נזק מקבלת הבקשה. בהקשר זה סבורות המבקשות כי בית המשפט המחוזי חרג מסמכותו עת העניק סעד כלפי נבחנים שלא עתרו נגד הבחינה. מנגד, יישום הוראות פסק הדין יגרום למבקשות נזק רב. הדבר עשוי להיות כרוך בבדיקה חוזרת של מאות מטלות כתיבה ומתן הנמקה להן. זאת, אף ביתר שאת בשים לב למועד הבחינה הקרוב, הקבוע כאמור ליום 13.12.2018. ככל ועד למועד זה לא יינתן פסק דין בערעור ובמידה ובקשה זו תידחה, הרי שהמבקשות יידרשו ליתן הנמקה מפורטת לאלפי מטלות כתיבה ולא ניתן יהיה להשיב את הגלגל לאחור.

5.

לעניין סיכויי הערעור סבורות המבקשות כי אלו טובים. בעניין זה מפנות המבקשות לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' אברבנאל ) מיום 3.5.2018 בעת"מ

29810-01-18 ואקנין נ' לשכת עורכי הדין , בו דחה בית המשפט טענה זהה אשר הועלתה על ידי העותרים. על פסק דין זה הוגש ערעור לבית משפט זה ( עע"מ

3717/18 ד"ר עופר פרץ נ' הוועדה הבוחנת של לשכת עורכי הדין (10.6.2018)) ואף בו נדחתה הטענה כי על הציון במטלת הכתיבה להיות מנומק באופן פרטני. כן נטען, לצד טענות נוספות, כי הוראת בית המשפט המחוזי לפיה על הוועדה הבוחנת לפרסם, כחלק מההנמקה הנדרשת, את המחוון בשלמותו לרבות פתרון לדוגמה עומדת בסתירה לכך שהכנת פתרון כאמור אינו הכרח והוא נתון לשיקול דעתה של הוועדה הבוחנת.

ביום 21.11.2018 נתבקשו כל המשיבים להשיב לבקשה.

6.

משיב 1 לא השיב לבקשה. משיב 2 לא התנגד אך ביקש לציין כי על פי החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שהוא הגיש, על המבקשות להימנע מבדיקה חוזרת של מטלת הכתיבה שלו. משיב 4 ביקש להותיר את ההחלטה לשיקולו של בית המשפט. משיב 7 אף הוא לא התנגד לבקשה.

7.

משיבים 3 התנגדו לבקשה. הם עמדו על נחיצותו של נימוק פרטני לשם קיום הוראות התקנות בדבר מתן האפשרות להגיש ערר על תוצאות הבדיקה. לדבריהם, ללא נימוק פרטני ניצבת משוכה משמעותית לפני נבחן המבקש להגיש ערר בחלק זה. עוד נטען כי אף מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשות. כך, בית המשפט המחוזי היה ער לקשיים העשויים לעמוד בפני המבקשות והתנה את הבדיקה החוזרת בהיתכנות מעשית מצד הוועדה הבוחנת לעשות כן. באשר לטענת המבקשות בדבר הבחינות הבאות, נטען כי אף במקרה זה מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המשיבים. הנזק אשר יגרם כתוצאה מקבלת הבקשה חמור לאין ערוך מדחייתה. בעוד קבלת הבקשה תביא לפגיעה בזכויות חוקתיות של נבחנים רבים, הרי שדחייתה תגרום למבקשות נזק זעום, שכן מדובר בהנמקה קצרה ותמציתית הדורשת דקות ספורות מזמנו של הבוחן. באשר לסיכויי הערעור, נטען כי "נמוכים המה".

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

9.

כידוע, נקודת המוצא היא כי הגשת ערעור אינה משהה את ביצוע פסק הדין עליו מערערים (תקנה 42 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000;

עע"מ 8415/17 עיריית גבעתיים נ' יעקבי (26.11.2017)). עיכוב ביצוע פסק הדין הוא חריג לכלל זה ובית המשפט ייעתר לבקשה כאמור במקרים יוצאים מן הכלל בלבד. לשם כך, על המבקש להראות כי מתקיימים בעניינו שני תנאים מצטברים: כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו באופן שביצוע פסק הדין בטרם הכרעה בערעור יגרום לקושי ממשי להשיב את המצב לקדמותו. בין תנאים אלו מתקיימים יחסי גומלין של "מקבילית כוחות". כך, ככל שסיכויי הערעור גבוהים יותר, ניתן להמעיט בדרישת מאזן הנוחות וכן להפך ( עע"מ

5339/18 ועדת הערר לתכנון ובנייה-מחוז ת"א נ' גורי בנייה והנדסה בע"מ (24.10.2018)).

10.

בעניין שיקולי מאזן הנוחות, ברי כי מילוי הוראות פסק הדין כלפי כולי עלמא ולא רק כלפי המשיבים דורש היערכות מקיפה מצד המבקשות. היערכות זו עשויה להיות כרוכה בגיוס כוח אדם ובביצוע התאמות רבות, כל זאת בסד זמנים קצר. כאמור, המבקשות נכונות ליתן את הסעדים

המבוקשים ולמלא אחר הוראות פסק הדין כלפי המשיבים, היינו הללו שהיו בעלי דין בערכאה קמא ועל כן הם אינם עתידים להיפגע כלל מקבלת הבקשה. בנוגע ליתר הנבחנים, שלא היו שותפים להליך קמא, דומה כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת המבקשות. במצב הדברים ובסד הזמנים שנוצר, ממילא, אין בידי המבקשות לתת מענה ענייני לבקשות של נבחנים אלו עוד לפני מועד הבחינה הקרובה. על כן ההחלטה של אותם נבחנים לגשת לבחינה הקרובה אם לאו, אינה מושפעת מעיכוב ביצוע פסק הדין. אף באשר לסיכויי הערעור, ומבלי לומר דברים נחרצים, הללו אינם מבוטלים. על כן, בסיכומו של דבר מקבילית הכוחות נוטה באופן ברור לכך שיש לעכב את ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי עד למתן פסק דין בערעור.

בשולי הדברים אציין כי לא ראיתי בשלב זה להורות על צירוף בעלי דין נוספים שלא נטלו חלק בהליכים בערכאה קמא, הן לגבי ההליך העיקרי והן לגבי הליך ביניים זה.