פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"מ
8452/20
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המערער:
אלכסנדר יוחננוב
נ ג ד
המשיבים:
1. שר הפנים
2. רשות האוכלוסין וההגירה
בקשה למתן סעד זמני
בערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים
מינהליים מיום 25.11.2020 בעת"מ 4219-05-20 שניתן על ידי כבוד השופט א'
אברבנאל
בשם המערער:
עו"ד רמי יובל; עו"ד אולגה
רוטמן
החלטה
1.
בקשה למתן סעד זמני, "להתיר למערער לעבוד לפרנסתו כחוק" , עד להכרעה בערעור שהגיש על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, מיום 25.11.2020 (עת"מ 4219-05-20; השופט א' אברבנאל ), שבמסגרתו נמחקה עתירת המבקש לקבלת מעמד עולה מכוח חוק השבות, התש"י-1950.
2.
המבקש, אלכסנדר יוחננוב, בן לאב יהודי אזרח ישראל, נכנס לישראל בשנת 2017, והחזיק באשרת תייר שתוקפה הוארך מעת לעת. בעודו שוהה בישראל, פנה יוחננוב למשרד הפנים, בבקשה לקבלת מעמד עולה מכוח חוק השבות. ביום 28.12.2019 דחה שר הפנים את בקשתו, "לאחר בחינת הבקשה ובשים לב לעברך הפלילי" , בהתבסס על 'הסייג הפלילי' המעוגן בסעיף 2(ב)(3) לחוק השבות. נוכח זאת, הגיש יוחננוב עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (עת"מ 28878-11-19 יוחננוב נ' משרד הפנים ), ובין היתר טען כי ההחלטה לא נומקה כדבעי. ביום 5.1.2020 נעתר השופט א' אברבנאל לעתירה באופן חלקי, הורה על ביטול החלטת שר הפנים, קבע כי השר ידון בבקשה מחדש, וינמק את ההחלטה כנדרש. כך נפסק: "מלשון החוק ומפסיקת בית המשפט העליון עולה כי אין לדחות בקשה לקבלת מעמד עולה בשל עצם הרשעתו של המבקש בפלילים. על המשיבים לבחון את מכלול הנסיבות הנוגעות בעניין [...] עיון בהחלטה מעלה כי שיקולים אלה לא נזכרו בה, ההחלטה נעדרת כל הנמקה" . נקבע אפוא, כי "החלטת המשיב מתבטלת, על מנת שהבקשה תובא לדיון מחדש לפני המשיבים. המשיבים יביאו בחשבון את כל השיקולים הנדרשים בעניין, ויבחנו את נסיבותיו של [יוחננוב] ולאחר מכן יקבלו החלטה מחודשת" .
3.
חלפו ארבעה חודשים נוספים, ומשהחלטה עדכנית של שר הפנים בוששה לבוא, הגיש יוחננוב עתירה נוספת לבית המשפט המחוזי בירושלים, ובה ביקש כי ינתן לו מעמד עולה מכוח חוק השבות, נוכח התמשכות ההליכים. עוד כמה חודשים חלפו-עברו, וביום 20.11.2020 הגישה המשיבה הודעה מעדכנת, שבה נמסר כי ביום 15.11.2020, לאחר ששקל את מכלול השיקולים הרלבנטיים, דחה שר הפנים את בקשתו של יוחננוב, נוכח עברו הפלילי, המכביד והמשמעותי. ביום 25.11.2020 מחק בית המשפט המחוזי את העתירה, בנמקו זאת כך:
"משניתנה החלטה בבקשה, חל שינוי מהותי בטיפול בבקשה והעתירה מיצתה את עצמה. משכך העתירה נמחקת" . חלף הגשת עתירה חדשה התואמת את התשתית העובדתית העדכנית, בחר יוחננוב לפנות לבית משפט זה, ולערער על מחיקת העתירה המנהלית. הדיון בערעור נדחה, ובשלב זה קבוע לחודש אוקטובר 2021.
מכאן הבקשה שלפנַי.
4.
בבקשתו, המנוסחת בתמציתיות רבה, על פני עמוד אחד בלבד, טוען יוחננוב כי "נוכח הדחיות המרובות, ונוכח העומס הכבד המוטל על בית המשפט העליון ייתכן כי גם [תאריך הדיון שנקבע] אינו תאריך סופי [...] בנסיבות אלו מבוקש [...] לאפשר ל[יוחננוב] לעבוד למחייתו בתקופה שעד לדיון הכרעה בערעורו" .
5.
לאחר שעיינתי בבקשה למתן סעד זמני; בערעורו של יוחננוב; בסיכום הטענות מטעם המשיבים; בנספחים שצורפו להם; ובפסק הדין של בית המשפט המחוזי, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות, וזאת מבלי צורך להידרש לתגובה מאת המשיבים.
6.
ככל בקשה למתן סעד זמני, יש לבחון את סיכויי הערעור ואת מאזן הנוחות, וביתר שאת בנסיבות העניין דנן, שבהן מבוקש ליתן 'צו עשה' זמני, הבא לשנות מן המצב הקיים. " הלכה היא, כי על בית המשפט לנקוט משנה זהירות טרם שיצווה על צו עשה זמני המשנה את המצב הקיים, עוד לפני שניתנה ההכרעה הסופית בתובענה. צו עשה זמני המשנה מצב קיים ראוי שיינתן במקרים חריגים, אך כאשר נוכח בית המשפט כי התערבותו הינה חיונית בכדי למנוע תוצאה קשה ביותר וכאשר הנזק שעלול להיגרם אינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי הולם " (רע"א 5843/05 איגוד ערים לאיכות הסביבה דרום יהודה נ' שרון דן השקעות בע"מ , פסקה 5, והאסמכתאות שם (13.12.2005)); בעניין אחר אמרו חכמינו "כל הַמְּשַׁנֶּה, ידו על התחתונה" (משנה, בבא מציעא ו, ב).
7.
בענייננו, מבלי לטעת מסמרות, אומר אך זאת: סיכוייו של הערעור, אינם מן המשופרים, וזאת בלשון המעטה. העתירה שהוגשה לבית המשפט המחוזי היא כזו שמקובל לכנותה 'עתירת אי-מענה', המבוססת על עיכוב במתן החלטה על-ידי השר. משניתנה ההחלטה, ונשתנו הנסיבות, נראה כי צדק בית המשפט המחוזי, בעת שקבע כי העתירה במתכונתה הנוכחית מיצתה את עצמה, ויש להורות על מחיקתה. זאת חרף העובדה כי יוחננוב עמד על דרישתו לקבלת מעמד עולה, נוכח העיכוב האמור (ראו, בין רבים: בג"ץ 7262/18 סנראי נ' רשות האוכלוסין וההגירה – משרד הפנים (21.2.2019)). מטעם זה לבדו, ברי כי הבקשה רחוקה כמטחווי קשת מלבוא בקהל אותם מקרים חריגים-שבחריגים, שבהם ינתן 'צו עשה זמני', ודי בכך כדי להביא לדחייתה. גם שיקולי מאזן הנוחות, שלהם צדדים לכאן ולכאן, אינם מטים את הכף אל עבר קבלת הבקשה. בפרט כך, כשיוחננוב שוהה בישראל, במשך כל הזמן הזה, מכוח צו שיפוטי, ובידו הברירה לשוב לארצו, לעשות לביתו, ולנהל את ענייניו המשפטיים מרחוק, באמצעות בא-כוחו. על כן, אין גם בטענותיו אלה כדי לשנות ממסקנתי האמורה.
8.
אשר על כן הבקשה נדחית.
משלא התבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.
ניתנה היום, כ'
בסיון התשפ"א (31.5.2021).
ש ו פ ט