עע"מ 8529/21 זייצ'וק ולדימיר נ. משרד בפנים

1.

בקשה למתן סעד זמני בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת ע' אבמן-מולר ) בעת"ם 16133-03-21 מיום 31.10.2021, בגדרו נדחתה עתירת המבקשים נגד החלטת המשיב לדחות את בקשת המבקש 1 (להלן: המבקש ) לקבלת מעמד עולה בישראל לפי חוק השבות, התש"י-1950.

רקע

2.

המבקשים הם בני זוג, אזרחי אוקראינה. ביום 17.1.2019 נכנסו המבקשים לראשונה לישראל כשבידם אשרת ביקור, ובחלוף כשבוע ימים הגיש המבקש בקשה לקבלת מעמד עולה לפי חוק השבות, בהיותו יהודי. ביום 26.9.2019

הוארך תוקף אשרת הביקור שהוּצאה למבקשים בשלושה חודשים נוספים. ביום 3.12.2020, דחה המשיב את בקשת המבקש לקבלת מעמד עולה, בהתאם לסייג הקבוע בסעיף 2(ב)(3) לחוק השבות, לנוכח העובדה שבשנת 2009 הורשע המבקש על ידי בית משפט באוקראינה בעבירה של ניסיון רצח, בגינה נגזרו עליו, לאחר מיצוי הליך ערעור, חמש שנות מאסר. בהתאם לכך, הורה המשיב למבקשים לצאת מן הארץ בתוך 30 ימים.

3.

ביום 8.3.2021 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי עתירה נגד החלטת המשיב. בעתירה נטען, בין היתר, כי פסקי הדין שניתנו באוקראינה בעניינו של המבקש אינם משקפים נכונה את המציאות; וכי לא היה מקום להרשיעו בדין מאחר שהעבירה בה הורשע בוצעה מתוך הגנה עצמית. כן נטען בהקשר זה כי המבקש לא זכה למשפט הוגן. המבקש טען עוד, כי נסיבות ביצוע העבירה, חלוף הזמן ממועד ההרשעה ומצבו הרפואי – מהווים נימוקים שיש בהם כדי להפחית ממסוכנותו. כמו כן, המבקש ביקש לצרף לעתירה ראיות חדשות, ובכלל זה מסמכים רפואיים וחוות דעת משפטית שלפיה ערכאת הערעור האוקראינית הקלה בעונשו בשל היעדר מסוכנות לציבור ובהתחשב בנסיבות ביצוע העבירה.

4.

בית המשפט המחוזי דחה את העתירה, תוך שנקבע כי טענות המבקש בכל הנוגע להרשעתו ולאופן שבו נוהל משפטו אינן מבוססות, מה גם שבית המשפט בישראל אינו יושב כערכאת ערעור על קביעותיו של בית המשפט האוקראיני. עוד נקבע, כי אין בראיות החדשות כדי לשנות את התמונה באופן מהותי. זאת, כך נקבע, מן הטעם שהאמור בהן הובא בחשבון על ידי המשיב בדחותו את בקשת המבקש לקבלת מעמד עולה. אשר לחלוף הזמן ממועד ביצוע העבירה ואף ממועד תום ריצוי עונש המאסר, נקבע כי המבקש הורשע בעבירה חמורה המלמדת על מסוכנותו, כך שהחלטת המשיב סבירה גם בהתחשב בנתון זה. בית המשפט המחוזי הטעים בהקשר זה, כי קיימת היתכנות לכך שעם חלוף הזמן תשתנה נקודת האיזון, והמבקש יהיה רשאי להגיש בקשה חדשה לקבלת מעמד עולה. אשר על כן, לא ראה בית המשפט המחוזי להתערב בהחלטת המשיב לדחות את בקשת המבקש כאמור, והורה למבקשים לעזוב את הארץ עד ליום 15.12.2021.

הבקשה דנן

5.

המבקשים הגישו ערעור לבית משפט זה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בד בבד עם הערעור, הוגשה הבקשה דנן למתן סעד זמני למניעת נקיטת הליכי אכיפה נגד המבקשים לשם הרחקתם מישראל עד להכרעה בערעור דנן.

6.

בבקשתם טוענים המבקשים כי סיכויי ערעורם להתקבל טובים, וזאת לנוכח השגגות שנפלו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. בהקשר זה נטען, בין היתר, כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי להיעדר עבר פלילי נוסף למבקש, לנסיבות ביצוע העבירה, לחלוף הזמן ממועד ההרשעה ולמצבו הרפואי של המבקש. כמו כן, כך נטען, בית המשפט המחוזי לא נקב במועד שבו יוכל המבקש לשוב ולהגיש בקשה חדשה לקבלת מעמד עולה. עוד נטען, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים, שכן הרחקתם מישראל תקשה עליהם – הן בהיבט הכלכלי והן בהיבט הרפואי. כן נטען, כי בני משפחתו של המבקש מתגוררים בישראל, וכי הם דואגים לצרכיו הכלכליים והרפואיים.

7.

בתגובתו לבקשת המבקשים טוען המשיב כי סיכויי הערעור להתקבל נמוכים למדי, בהתחשב בכך שטענות המבקשים זהות למעשה לטענות שהועלו על ידם בבית המשפט המחוזי. טענות אלה, כך נטען, אינן מבססות עילה להתערבות בפסק הדין, אשר כלל התייחסות לכלל ההיבטים שהועלו על ידי המבקשים. אשר למאזן הנוחות, נטען כי מסוכנותו של המבקש בהינתן הרשעתו בעבירה של ניסיון לרצח, מובילה למסקנה כי נשקפת ממנו סכנה לשלום הציבור. עוד נטען, כי הרחקת המבקשים לאוקראינה לא תסב להם נזק בלתי הפיך, שכן הם יוכלו לשוב לישראל אם ערעורם יתקבל. המשיב טוען כי העובדה שהמבקש שוהה בישראל באופן בלתי חוקי כבר למעלה משנה, תומכת אף היא בדחיית הבקשה. כמו כן נטען, כי מצבו הרפואי של המבקש אינו מאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו, ואף אין בו כשלעצמו כדי להקנות למבקש זכות לקבלת מעמד בישראל. המשיב מפנה לריאיון שנערך למבקש בו ציין הלה כי בתו עודנה מתגוררת באוקראינה, כך שלא ברור מדוע הוא אינו יכול להיעזר בה ככל שיידרש בשל מצבו הרפואי. המשיב מטעים כי על פניו לא נראה שקיימת מניעה כלשהי לכך שהמבקש יקבל את הטיפול הרפואי לו הוא זקוק במדינתו בה התגורר עד לאחרונה.

דיון והכרעה

8.

לאחר העיון בבקשה למתן סעד זמני ובתשובת המשיב, באתי ל כלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

9.

כלל ידוע הוא כי אין בהגשת ערעור, כשלעצמה, כדי לעכב את ביצועו של פסק הדין מושא הערעור. על כן, המבקש סעד זמני לתקופת הערעור נדרש להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים, אשר מתקיים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות" – האחד, כי סיכויי הערעור להתקבל טובים; והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. זאת, בשים לב לכך שמשקל הבכורה מוענק לשיקולי מאזן הנוחות (ראו: עע"ם 1903/14 טרספה נ' משרד הפנים , פסקה 5 (29.5.2014); עע"מ 702/20 א.מ. עומר נכסים והשקעות בע"מ נ' ד"ר ברקת – ממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון , פסקה 7 (9.2.2020); עע"ם 8588/21 נחום נ' עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ , פסקה 7 (15.12.2021)).

10.

בענייננו, לא ראיתי לטעת מסמרות בשאלת סיכוייו של הערעור דנן להתקבל, וזאת משמצאתי כי מאזן הנוחות נוטה לעבר דחיית הבקשה. לא אחת נפסק כי ככלל, לא תיחשב הרחקתו של אדם מישראל עד לבירור ערעורו, כפעולה המסבה לו נזק בלתי הפיך, שכן במצב דברים רגיל אין מניעה שהלה ישוב לישראל ככל שיזכה בערעורו (ראו למשל: עע"ם 6336/09 ריו נ' שר הפנים , פסקה

5 (23.8.2009); עע"ם 729/14 מקונן נ' שר הפנים , פסקה

5 (28.4.2014); עע"ם 4735/19 פלוני נ' משרד הפנים , פסקה 5 (21.7.2019); עע"ם 3342/20 נוביצקי נ' משרד הפנים , פסקה 9 (21.7.2020)). זאת, כך נקבע, אף בהינתן העלויות הכרוכות בדבר (ראו: עע"ם 7864/14 כהן נ' שר הפנים , פסקה 29 (5.2.2015), והאסמכתאות הנזכרות שם ).

11.

כך בענייננו, איני סבורה כי הרחקת המבקשים לאוקראינה תגרום להם נזק שאינו ניתן לריפוי, וברי כי אם ערעורם יתקבל, הרי שהם יהיו רשאים לשוב ולהתגורר בישראל. מסקנה זו מתחזקת בהינתן העובדה שהמבקשים שוהים בישראל פרק זמן קצר יחסית, כך שקשה לומר כי הזיקה למדינת מוצאם נחלשה עד מאוד (השוו למשל: עע"ם 2120/12 ברודניק נ' משרד הפנים , פסקה 7 (23.4.2012); עע"ם 2357/14 אסבוק נ' משרד הפנים , פסקה 7 (7.5.2014)). מסוכנותו של המבקש, הנלמדת מן העבירה בה הורשע, תומכת אף היא בדחיית הבקשה, כמו גם העובדה שהמבקשים עושים דין לעצמם ושוהים בישראל באופן בלתי חוקי כבר למעלה משנה (השוו: עע"ם 7894/06 אבו רחמה נ' מדינת ישראל – משרד הפנים , פסקה 7 (31.10.2006)).

12.

לא נעלמו מעיניי טענותיו של המבקש בכל הנוגע למצבו הרפואי, וכמובן שאין להקל ראש בכך. ואולם, אין בטענות אלה, כשלעצמן, כדי להצדיק את קבלת הבקשה, בין היתר, גם בשים לב לכך שהמבקש לא הוכיח כי לא ניתן יהיה לקבל טיפול רפואי באוקראינה (השוו: עניין נוביצקי , פסקה 11).

13.

סוף דבר : הבקשה נדחית.

לפנים משורת הדין, ואך על מנת לאפשר למבקשים להיערך בהתאם, אני מורה כי לא יינקטו הליכי אכיפה לשם הרחקת המבקשים מישראל, וזאת עד ליום 15.1.2022.

אין צו להוצאות.