עע"מ 8558/13 הוועדה המיוחדת לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות נ. מיכאל רוברט ג

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו מיום 18.11.2013 של בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטים נ' בן אור, ר' יעקובי ו- ר' וינוגדד ), בעת"מ 26139-09-13, במסגרתו קיבל בית המשפט באופן חלקי את עתירת המשיבים על החלטות הוועדה המיוחדת הפועלת מכוח חוק יישום תוכנית ההתנתקות, התשס"ה-2005 (להלן: הוועדה המיוחדת או

המבקשת ), והורה על החזרת הדיון בעניינם לוועדה המיוחדת.

2.

המשיבים הגישו עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים כנגד שתי החלטות שניתנו על ידי הוועדה המיוחדת בעניינם. האחת, החלטה מיום 15.9.2010 (להלן: ההחלטה הראשונה ) והשנייה, החלטה מיום 10.6.2013 (להלן: ההחלטה השנייה ). עניינן של ההחלטות הוא בשיעורי הפיצויים לפי חוק יישום תוכנית ההתנתקות, התשס"ה-2005, להם זכאים המשיבים, אשר עובר לביצוע תוכנית ההתנתקות היו תושבי חבל עזה שעסקו בחקלאות. בתמצית ייאמר, כי חרף חלוף הזמן ממועד מתן ההחלטה הראשונה נדרש בית המשפט לעתירה בעניינה, זאת בשל נסיבותיהם "יוצאות הדופן" של המשיבים אשר הביאו אותם למצב בו הם מצאו עצמם "קרחים מכאן ומכאן" כאשר שני מסלולי הפיצויים (הנכסי והפיננסי) לא היו כדאיים עבורם, ולא היה בהם כדי לשקף את הפיצוי הראוי בנסיבות העניין. בית המשפט קבע כי הוועדה המיוחדת לא הביאה בחשבון במסגרת ההחלטה הראשונה את מכלול הנסיבות הרלוונטיות, ובתוך כך את שיעור ההכנסות הצפויות להתקבל מהגידולים החקלאיים של המשיבים. עוד נקבע, כי כאשר עלה בידי המשיבים להניח תשתית ראויה לכך ששיעור הרווחים הצפוי להם בשנת ההתנתקות ובשנתיים שלאחריה אינו ספקולטיבי ועולה באופן ניכר על ההכנסות שהתקבלו קודם לכן, היה על הוועדה להביא נסיבות אלו בחשבון. לפיכך, קבע בית המשפט כי המשיבים זכאים לתשלום מיוחד שיגלם את האמור לעיל והורה על החזרת הדיון לוועדה לצורך קביעת גובה התשלום.

3.

כלפי פסק הדין הגישה המבקשת ערעור ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע, בו עתרה המבקשת לעיכוב ביצוע החלק האופרטיבי בפסק הדין, היינו - קיום הדיון בפני הוועדה המיוחדת. במסגרת הבקשה נטען כי קביעותיו של בית המשפט שגויות ונעדרות תשתית עובדתית ולפיכך סיכויי הערעור גבוהים. לעניין זה, בין היתר, נטען כי בית המשפט קיבל את עתירת המשיבים חרף השיהוי הרב בו הוגשה, מבלי שפורטו הנימוקים לכך. כמו כן, נטען כי הלכה למעשה בית המשפט הכיר בזכאותם של המשיבים לקבלת פיצוי בגין אובדן רווחים עתידיים, קביעה אשר נעדה תשתית עובדתית ומנוגדת לפסיקת בית משפט זה. מכל מקום, נטען כי אף אם סבר בית המשפט כי בידי המשיבים ראיות חדשות המצדיקות את זכאותם לתשלום מיוחד היה על בית המשפט להשיב את הדיון לוועדה המיוחדת אשר תקבע לאחר בחינת הראיות אם אכן מדובר בראיות המצדיקות קיום דיון נוסף בעניינם. באשר למאזן הנוחות, טוענת המבקשת כי עד אשר לא יוכרע הערעור, לא ברור לה על סמך אילו עובדות ונתונים יש לקיים את הדיון בפניה. כמו כן, טוענת המבקשת כי התוצאה האופרטיבית עליה היא משיגה היא קיום הדיון, לפיכך דחיית בקשתה, וקיום הדיון בעניינם של המשיבים עלול להפוך את הערעור לתיאורטי. בעניין זה סבורה המבקשת כי יש להסתמך על החלטות דומות שנתנו בבקשות לעיכוב קיום דיונים בפני ועדות תכנוניות, עד אשר תינתן הכרעה בערעור.

4.

ביום 2.1.2014 הוריתי למשיבים להגיש את תגובתם לבקשה לעיכוב ביצוע עד ליום 9.1.2014. משחלף המועד ותגובת המשיבים לא הוגשה, קיבלתי ביום 13.1.2014 את הבקשה לעיכוב ביצוע, במובן זה שהמבקשת לא תידרש לקיים את הדיון בעניינם של המשיבים שהיה קבוע ליום 15.1.2014. עוד הוסף בהחלטה: "החלטה זו תעמוד בתוקפה עד לסיום הליכי הערעור". ביום 14.1.2014 הגישו המשיבים בקשה דחופה להארכת מועד להגשת תגובה לבקשה לעיכוב ביצוע, בה נטען כי כתב הערעור לא הומצא אליהם עד למועד זה (14.1.2014), וכי נודע להם כי הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע אך אף היא לא הומצאה לידם. במועד זה אישרתי למשיבים להגיש את תגובתם לבקשה לעיכוב ביצוע עד ליום 27.1.2014. בהמשך לאמור, ביום 16.1.2014 התקבלה בקשה מוסכמת "לשינוי החלטה ולהארכת מועד" בה נאמר, בין היתר, כי הצדדים הגיעו להסכמה לפיה תבוטל החלטתי מיום 13.1.2014 לעניין עיכוב הביצוע, יקבע מועד חדש לדיון בפני הוועדה המיוחדת וככל שהבקשה לעיכוב ביצוע תידחה, יתקיים הדיון בפני הוועדה המיוחדת במועד זה.

5.

בתגובתם לבקשה טענו המשיבים כי המבקשת לא הצביעה על טעם מיוחד המצדיק את עיכוב ביצועו של פסק הדין. המשיבים דוחים את השגות המבקשת על פסק הדין בנימוקים שונים וביניהם מהטעם שטענות אלו כבר נידונו בפסק הדין ונדחו. על כן טוענים המשיבים, סיכויי ערעורה של המבקשת נמוכים. עוד טוענים המשיבים כי בפסק הדין נקבעה זכאותם לפיצוי כספי ולצורך קביעת שיעורו הושב הדיון לוועדה המיוחדת. לפיכך נטען, כי יש לבחון את עניינם באמות מידה בהן נבחנת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין כספי. עוד נטען כי המבקשת לא טענה לנזק בלתי הפיך שייגרם לה כתוצאה מביצוע פסק הדין, וכן אין ממש בטענתה כי אין בידה כלים לפסוק את סכום הפיצוי, מאחר שהבקשה לפיצוי נסמכה על תחזית משרד החקלאות. כמו כן, טוענים המשיבים, כי אי קיום הדיון יגרום להם נזק, שכן הדבר יביא להימשכות והתארכות ההליכים, אשר עניינם הוא נזק שנגרם להם עוד בשנת 2005.

6.

לאחר העיון בבקשה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להדחות. בעל דין אשר זכה בהליך משפטי, זכאי לממש את פרי זכייתו, ואין בהגשת ערעור על פסק הדין, כשלעצמו, לעכב את ביצועו, אלא אם עלה בידי המבקש עיכוב ביצוע להראות כי סיכויי ערעורו טובים ומאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו (ראו למשל: עע"ם 1672/09 מודיעין אזרחי בע"מ נ' השמירה בע"מ , פסקה 8 (31.03.2009)). במסגרת מאזן הנוחות תיבחן בעיקרה השאלה האם במידה והערעור יתקבל ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו (ראו למשל: עע"ם 8020/06

מוניות אסף פנינת השרון בע"מ נ' שר התחבורה , פיסקה 8 (11.12.2006)). בהתאם לאמות מידה אלו סבורני כי אין מקום להיעתר לבקשה.

7.

אף אם אניח לטובת המבקשת כי ערעורה אינו נעדר יסוד, הרי שלטעמי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתה. כאמור, הרכיב האופרטיבי בפסק הדין אשר עיכובו מתבקש הוא קיום הדיון בפני הוועדה המיוחדת. אין בידי לקבל את טענות המבקשת כי קיום הדיון בפני הוועדה המיוחדת יסכל את ההליך הערעורי. ערעורה של המבקשת עוסק בשאלת עצם זכאותם של המשיבים לפיצוי, זכאות אותה קבע בית המשפט לעניינים מנהליים. לא ברור מדוע קיום הדיון בפני הוועדה וקביעת סכום הפיצוי יהפוך שאלה זו לתיאורטית. שכן, אף אם תתקבל החלטה אופרטיבית על-ידי הוועדה המיוחדת עוד בטרם יינתן פסק דין בערעור, הרי שאין הדבר יוצר מצב בלתי הדיר. לעניין זה נכונה ההשוואה שעורכים המשיבים בין החלטת הוועדה לבין העיקרון לפיו ביצוע חיוב כספי, ככלל, אינו יוצר מצב בלתי הדיר (ראו למשל: עע"ם 1141/13 יוגב חלפון, עו"ד נ' מדינת ישראל - משרד המשפטים (11.2.2013)).

באשר לטענת המבקשת כי דחיית בקשתה תביא לקיומם של הליכים אשר יכול שבדיעבד ימצאו כמיותרים, סבורני כי בעניינו, אין בטענה זו כדי להצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין. עצם קיומם של הליכים שבדיעבד יכול שיתברר כי הם יתייתרו אינו בהכרח מטה את מאזן הנוחות לטובת המבקשת (השוו: 9312/04 דבוריה סטאר חב' לדלק בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ , פסקה 17 (16.11.2004); עע"ם 9432/05 המועצה הארצית לתו"ב - ועדת משנה לערערים נ' בכור (21.11.2005)). ניתן להשוות את הדבר למצב בו בית משפט מפצל דיון ומטיל על נתבע אחריות לפיצוי התובע - ככלל אין סיבה לעכב את שלב קביעת הנזק והפיצוי לצורך ניהול הליך ערעורי בעניין קביעת החבות, גם אם בסופו של יום יתכן שערכאת הערעור תגיע למסקנה שונה בעניין החבות. לכל היותר ירדו לטמיון משאבים שהושקעו על-ידי הצדדים בניהול התדיינות שבדיעבד יכול ויסתבר כי היתה מיותרת. יודגש, כי בענייננו, בשונה מהפסיקה עליה בקשה המבקשת להסתמך (אשר כאמור, עניינה בהשבת דיונים לוועדות התכנון), אין חשש להשלכות מידיות שיכולות להיות להחלטת הוועדה המיוחדת על צדדים שלישיים, מה גם שהחלטת הוועדה המיוחדת עניינה בחיוב כספי, ואין הדבר דומה להחלטות שיש להן היבטים תכנוניים להם עשויה להיות השפעה בלתי הפיכה.

בשולי הדברים ייאמר, כי לעניין טענתה של המבקשת לפיה לא ברור לה מהם גבולות גזרת הדיון בפני הוועדה המיוחדת, הרי שאלו נקבעו על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים, וכל עוד לא ניתנה החלטה אחרת על ידי ערכאת הערעור, הדיון בוועדה המיוחדת ייערך בהתאם לאמות המידה הקבועות בפסק הדין.

נוכח האמור, הבקשה נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסך 5,000 ש"ח.