פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"ם
8561/12 - א'
לפני:
כבוד השופט ח' מלצר
המבקשים:
1.
Gonul Kalkan
2. אהמט אליסי מוולוט
3. טובה שנל
4.
Kalkan Umutcan
נ ג ד
המשיבה:
רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול
בקשה לסעד זמני עד להכרעה בערעור שהגישו
המבקשים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ב-עת"מ 32057-05-12,
שניתן על ידי כב' השופטת ש' דותן בתאריך 30.10.2012
בשם המבקשים:
עו"ד דן קלדרון
בשם המשיבה:
עו"ד מוריה
פרימן
החלטה
1.
לפני בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור שהגישו המבקשים על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ש' דותן ) בתיק עת"מ 32057-05-12, בגדרו נדחתה עתירת המבקשים, נתיני תורכיה, להסדרת מעמדם בישראל.
אביא להלן את הנתונים הצריכים להכרעה בבקשה.
רקע עובדתי
2.
המבקשת 1, נתינת תורכיה, ילידת שנת 1978, נכנסה לישראל בחודש אפריל שנת 1994 באשרת תייר (ב/2), שתוקפה פג לאחר שלושה חודשים, והמשיכה לשהות בישראל ללא אשרה בתוקף. בחודש אפריל שנת 1996 נולדה, בישראל, המבקשת 3 – בתה של המבקשת 1, ממי שהיה, באותה העת, בעלה. על-פי הנטען בעתירה ובבקשה שלפני, בשנת 2002, לאחר התעללות רבת-שנים במבקשת 1, מצד מי שהיה אז בעלה – הוא הסכים להתגרש ממנה. בנסיבות אלה, כך לפי הנטען בעתירה ובבקשה, נאלצה המבקשת 1 – שנשאה ברחמה בעת ההיא את בנם – לשוב למדינת נתינותה יחד עם בתה, שהיתה אז כבת 6 שנים, כדי להסדיר את גירושיה מבעלה. בשנת 2006, לאחר שהות של כ-4 שנים בתורכיה, במהלכן המשיכה המבקשת 1, לטענתה, לסבול מנחת זרועו של בעלה לשעבר – ברחו המבקשת 1 ובתה (המבקשת 3) מתורכיה והסתננו למדינת ישראל דרך גבולה עם מצרים, בעוד בנם (שנולד בתורכיה בתאריך 18.12.2002) נותר מאחור, עם אביו.
3.
בתאריך 16.8.2010 הוגשה מטעם המבקשות 1 ו-3 (להלן: המבקשות ) בקשה לקבלת מעמד בהתאם להחלטת הממשלה מס' 2183 ("הסדר לשעה למתן מעמד לילדי שוהים שלא כחוק, הוריהם ואחיהם הנמצאים בישראל" – להלן: החלטת הממשלה ), ונערך להן שימוע בלשכת המשיבה. בראיון שנערך עימה, מסרה המבקשת 3, בין היתר, כי היא נולדה בישראל, למדה בתורכיה "מכיתה א' ועד כיתה ד' כולל", ובישראל "מכיתה ה' ועד כיתה ט'", כי היא דוברת "עברית, תורכית וקצת אנגלית", ומשתתפת, לעיתים, בפעילויות ב"צופים". כן ציינה המבקשת 3 כי היא מצויה בקשר עם אביה, המתגורר בתורכיה ומשוחחת עימו פעם בחודש.
4.
בתאריך 11.3.2011 נדחתה בקשתן של המבקשות בנימוק שהן אינן עומדות בשניים מתוך חמשת הקריטריונים המצטברים המנויים בסעיף 1 ל החלטת הממשלה : במועד קבלת החלטת הממשלה המבקשת 3 לא התגוררה בישראל, ברצף, תקופה בת 5 שנים, לכל הפחות; המבקשות הסתננו לישראל, על פי הצהרתן, באופן בלתי חוקי ולא נכנסו לארץ באמצעות אשרת עבודה (ב/1), אשרת תייר (ב/2) או אשרת מתנדב (ב/4). העתק מהחלטת המשיב נמסרה למבקשת 1 באופן אישי בתאריך 11.3.2012.
במכתב הסירוב צוין כי על ההחלטה ניתן להגיש ערר בפני שר הפנים, בתוך 15 יום מיום קבלת המכתב. עוד נכתב, כי על המבקשות לצאת מישראל עד לתאריך 15.7.2012, אלא אם כן הן תגשנה ערר במועד. המבקשת 1 אישרה בחתימתה על-גבי עותק המכתב, כי תוכן המכתב הוקרא והוסבר לה על-ידי עובד רשות האוכלוסין.
5.
המבקשות הגישו ערר על החלטה זו, באיחור של שישה ימים (בתאריך 1.4.2012), בצירוף בקשה דחופה מאת בא-כוחן לקבל את הערר, כיוון שלטענתו חלה טעות והמבקשות סברו כי עומדים לרשותן 30 ימים להגשת הערר. בתאריך 16.4.2012 הודיע המשיב למבקשות כי מפאת האיחור בהגשת הערר – לא ניתן לדון בו, וכי על המבקשות לצאת מישראל עד לתאריך 15.7.2012.
6.
המבקש 2 (להלן: המבקש ), נתין תורכיה, יליד שנת 1975, נכנס לישראל בתאריך 3.2.2011 באשרת תייר (ב/2), שתוקפה פג כעבור שבועיים. במהלך שהותו בארץ, הכיר המבקש, לטענתו, את המבקשת 1 ונוצר ביניהם קשר רומנטי. כחודשיים לאחר הגעתו לארץ, בתאריך 3.4.2011, פנה בא-כוחו של המבקש למשיבה במכתב שבו טען, בין היתר: "למרשי בת, ילידת הארץ, אשר הינה כבת 16 שנים. בתו של מרשי מעולם לא עזבה את מדינת ישראל" . בנסיבות אלה, ביקש בא-כוח המבקש, כי יתואם למרשו מועד להגשת בקשה מתאימה להסדרת מעמדו בארץ. המבקש לא ציין בבקשה כל פרט מזהה אודות אותה "בת".
בתאריך 11.4.2011 ענה המשיב לפניית בא-כוח המבקש, בין היתר, כי: "מאחר ומרשך לא התגורר בישראל במועד קבלת החלטת הממשלה – לא ניתן לצרפו לבקשה" (להסדרת מעמדן של המבקשות). כחודשיים לאחר מכן, בתאריך 28.6.2011, הגיש המבקש בקשה למתן מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים. לבקשה צורף מכתב מאת בא-כוח המבקש, בגדרו נטען כי "בת זוגו [של המבקש – היא המבקשת 1 – ח"מ ] צפויה לקבל אזרחות בימים הקרובים", וכי היא נמצאת בהריון ונושאת ברחמה את עוברו של המבקש [הוא המבקש 4 – ח"מ ]. עוד טען בא-כוחו של המבקש: " למרשי ישנה בת , אשר מקום מושבה בישראל, ילידת ישראל, כבת 16, אשר נולדה וחיה בישראל מיום היוולדה ועד לכתיבת שורות אלה (הוא צפוי לאמצה בימים הקרובים באופן רשמי)" [האמור בסוגריים נכתב בכתב-יד – ח"מ ];
7.
בתאריך 14.7.2011 הודיעה ראש דסק צפון של המשיב, לבא-כוח המבקש, כי המבקש איננו עונה לקריטריונים לקבלת מעמד כלשהו בישראל וכי לאחר בחינת הבקשה – לא נמצאו נסיבות הומניטאריות מיוחדות המצדיקות העלאת התיק לדיון בוועדה הבינמשרדית. למבקש ניתנה, איפוא, שהות של 14 ימים לצורך התארגנות ליציאתו מן הארץ.
8.
המבקש השיג על החלטה זו בפני ועדת ההשגה לזרים. בהשגה, טען המבקש, באמצעות בא-כוחו, בין היתר, כי: "על מנת להוות משפחה לכל דבר ועניין החליטו בני הזוג כי על המשיג לאמץ את בתה בת ה-16 של גב' קלקאן, שכן אביה של הילדה איננו בקשר עמה כבר שנים רבות ".
9.
בתאריך 19.4.2012 נדחתה השגתו של המבקש בהחלטה מפורטת ומנומקת, בגדרה נקבע, בין היתר, כי לא נמצא טעם הומניטארי בבקשה, וכי הריונה של המבקשת 1 ולידת בנו של המבקש (המבקש 4 – נולד בתאריך 10.12.2011 – ח"מ ) בארץ, איננה מעניקה למבקש, או למבקשת, כל מעמד, או אופק למעמד בישראל. בסיכומו של דבר קבעה יושבת-ראש וועדת ההשגה לזרים, כדלקמן:
"הסעד המבוקש על ידי המשיג, העברת עניינו אל הוועדה הבינמשרדית, רק מפני שהמשיג מבקש, ללא זכות שבדין או טעם מיוחד, לגדל את בנו בארץ ולאמץ ביום מן הימים את בתה של בת זוגו שבקשתה למתן מעמד בישראל מכוח החלטת הממשלה נדחתה – אין לו מקום ואין לו עילה להתלות בה".
10.
בתאריך 17.5.2012 הוגשה העתירה המנהלית, מושא ערעור זה, בגדרה התבקש בית-המשפט לעניינים מנהליים להורות למשיב לקבל לידיו את הערר על החלטת משרד הפנים בכל הקשור למבקשות ולהעבירו לוועדה הרלוונטית טרם שתסורב הבקשה באופן אוטומטי, וכן להורות למשיב להעניק למבקש מעמד זמני, או להימנע מהרחקתו – עד אשר תתקבל החלטה בבקשתן של המבקשות.
לטענת העותרים, החלטת המשיב שלא לדון בערר שהגישו המבקשות, רק בשל האיחור בהגשתו, לא היתה סבירה ואין היא מידתית. לגופו של עניין נטען, כי הוריה של המבקשת 3 נכנסו לישראל, מלכתחילה, באשרה כדין [יוער, כי בעוד שבבקשה שהוגשה למשיב נכתב כי המבקשת 1 החזיקה באשרת תייר ב/2 בכניסתה לישראל, בעתירה נטען כי: "הוריה של העותרת 3 הגיעו ארצה באשרת עבודה מסוג ב/1" – ח"מ ]. עוד נטען, כי היה על המשיב לבחון את בקשתן של המבקשות לאור נסיבותיו הייחודיות של המקרה. עזיבתן של המבקשות את ישראל ותקופת שהותן בתורכיה נכפתה עליהן על-ידי בעלה של המבקשת 1 דאז, בשל הצורך להסדיר את עניין הגירושין בתורכיה. משהצליחו המבקשות "לחמוק מידו הארוכה של האב", ברחו הן בחזרה לישראל, ועשו כן, בלית ברירה, דרך סיני – לנוכח חששן ממנו. בנסיבות אלה – ומשהמבקשת 3 בילתה את רוב חייה בישראל, לומדת במערכת החינוך בישראל ומעורה בחברה הישראלית – היה על המשיב להעניק לה (ולנלווים אליה) מעמד בישראל גם אם היא איננה עומדת באופן דווקני בתנאי החלטת הממשלה . כך על פי טענת המבקשות. למצער, טענו המבקשות בעתירתן, כי היה על המשיב להחליט בעניינן רק לאחר היוועצות בחברי הוועדה המקצועית הבין-משרדית. עוד נטען בעתירה, כי היה על המשיב להתחשב בזכות לחיי משפחה ובעקרון טובת הילד (קרי בטובתם של המבקשת 3 והמבקש 4), להימנע מהרחקת המבקש 2 מישראל עד אשר יוסדר מעמדן של המבקשות ולהעניק למבקש 2 מעמד בישראל, מטעמים הומניטאריים.
פסק דינו של בית המשפט קמא
11.
בפסק-דינו דחה, כאמור, בית-המשפט המחוזי לעניינים מינהליים הנכבד את העתירה, בקובעו כי החלטתו של המשיב שלא לקבל את ערר המבקשות, בשל האיחור בהגשתו – היתה סבירה ומידתית בנסיבות העניין. לצד קביעתו זו, ולאחר שסקר את החלטות הממשלה הרלבנטיות, קבע בית-המשפט קמא הנכבד גם שאין בסיס לקבלת הערר לגופו, בנימוק שהמבקשות אינן עומדות בתנאים 1(ג) ו-1(ה) ל החלטת הממשלה . ובלשונו של בית-המשפט קמא הנכבד:
"לעניין סעיף 1(ג), רצף השהות של הבת בישראל נקטע לתקופה של ארבע שנים, במהלכן שהתה בתורכיה. סעיף 1(ג) הינו תנאי מהותי, אשר הרציונל העומד מאחוריו הוא רצון למנוע ניתוק קשה של ילד מהמדינה בה גדל והתחנך, המדינה היחידה אותה הוא מכיר. עובדות המקרה מצביעות על כך שלא זו בלבד שהתנאי הנקוב בסעיף 1(ג) אינו מתמלא באופן פורמלי, אלא שגם הרציונל העומד מאחוריו אינו מתקיים: כשהדבר תאם את האינטרסים של האם, לא היססה להוציא את הבת מישראל ולחזור להתגורר בתורכיה במשך ארבע שנים. שהיה כה ארוכה בתורכיה, במהלכה אף למדה הבת במוסדות חינוך, מצביעה על כך שמדינת ישראל בוודאי אינה המדינה היחידה אותה היא מכירה. משכך, גם השלכות הניתוק מישראל צפויות להיות חמורות פחות...".
לעניין העמידה בקריטריון הקבוע בסעיף 1(ה) ל החלטת הממשלה (הדורש את כניסתם, באשרה וברישיון, של הורי הילד לישראל, טרם לידתו, או כניסתו של הילד לישראל), קבע בית-המשפט קמא הנכבד, כך:
"אין חולק על כך שהעותרות אינן עומדות בתנאי זה, שכן לאחר שעזבו את ישראל, נכנסו אליה באופן לא חוקי דרך גבול מצרים. הסיבה בגינה עזבו העותרות את ישראל, מצערת ככל שתהיה, אין לה נפקות לעניין זה".
באשר לעניינו של המבקש – בית-המשפט קמא הנכבד קבע כי בהחלטת וועדת ההשגה לא נפל פגם כלשהו המצדיק התערבות בה. נקבע כי משהמבקש לא עמד באף אחד מן הקריטריונים לקבלת מעמד על פי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 , הוא איננו זכאי למעמד, גם לא בהיותו אב, לכאורה, לילדים שנולדו בישראל. בית-המשפט קמא הנכבד אימץ את הביקורת שהשמיעה יושבת-ראש וועדת ההשגה לזרים באשר לחוסר ניקיון הכפיים של המבקש, בפנותו, באמצעות בא-כוחו, אל המשיב, תוך שימוש בביטוי (המטעה) "למרשי בת" – שאינו משתמע לשני פנים. מעבר לחוסר ניקיון כפיו של המבקש, קבע בית-המשפט קמא הנכבד כי גם אילו המבקשת 3 אכן היתה בתו של המבקש, ואף אם היא היתה זכאית לקבלת מעמד בישראל על פי החלטת הממשלה – לא היה בכך כדי להקנות למבקש זכות לקבלת מעמד בישראל, שכן המבקש לא התגורר במשק בית משותף עם "בתו" – המבקשת 3 – מיום לידתה, או כניסתה לישראל וגם לא התגורר עימה בישראל במועד קבלת החלטת הממשלה (כפי שנדרש בהוראה הסיפא של סעיף 2 ל החלטת הממשלה ).
עוד קבע בית-המשפט קמא הנכבד כי המבקש 4 איננו עומד באף אחד מהקריטריונים שנקבעו ב החלטת הממשלה ולכן איננו זכאי למעמד בישראל.
12.
להשלמת התמונה יצוין כי בית-המשפט קמא הנכבד נעתר לבקשת המבקשים והורה על עיכוב ביצוע פסק-דינו עד לתאריך 15.11.2012, לשם הגשת ערעור לבית-משפט זה. רק בתאריך 27.11.2012 הוגש הערעור, בד-בבד עם בקשה זו שלפני, למתן סעד זמני לתקופת הערעור.
טענות הצדדים בערעור ובבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור
13.
בערעורם חוזרים המבקשים, בעיקרו של דבר, על הטענות ששטחו בפני בית המשפט המחוזי הנכבד. לשיטתם, יש לפרש את התנאים שהוגדרו ב החלטת הממשלה על-פי התכלית העומדת ביסודן, שהיא, בחינת מידת המעורבות וההתערות של הילד בחברה הישראלית – ולא באופן דווקני ו"יבש". לטענת המבקשים, היה על המשיב להעניק למבקשת 3 מעמד בישראל – וכפועל יוצא מכך ומהוראת סעיף 2 ל החלטת הממשלה , לפיו: "שר הפנים יעניק רישיון לישיבת ארעי בהתאם לחוק הכניסה לישראל, להורי הילד שנכנסו לישראל כמתואר בסעיף 1(ה) להחלטה זו וכן לאחיו..." – היה על המשיב להעניק מעמד גם ליתר המבקשים. למצער, טוענים המבקשים – וזהו למעשה הסעד המבוקש בגדרי הערעור ביחס למבקשות – כי על המשיב להעביר את בקשת המבקשת 3 לוועדה הרלוונטית לחריגים, לצורך קבלת החלטה. בנוסף, טוענים המבקשים כי לא ראוי היה שבית-המשפט קמא יבוא בנעלי שר הפנים וישקול בעצמו את השיקולים לגופו של הערר שהגישו המבקשות, אשר נדחה, כאמור, על-ידי המשיב מפאת האיחור בהגשתו.
14.
בבקשה שלפני עותרים המבקשים למתן סעד זמני שימנע את הרחקתם מהארץ, או נקיטת פעולת אכיפה אחרת נגדם, עד אשר יתברר ערעורם. המבקשים אינם מתייחסים באופן מפורש לסיכויי הערעור, אך ניכר מטענותיהם כי הם סבורים שסיכויי הערעור להתקבל טובים. באשר ל"מאזן הנוחות", המבקשים טוענים, בלאקוניות, כי אין ספק שהנזק שייגרם להם, במידה ולא יינתן הסעד הארעי – הינו רב, ואילו הנזק שייגרם למשיב כתוצאה ממתן הסעד הארעי הינו מינורי, אם בכלל קיים.
15.
המשיב מתנגד לבקשה. אשר לסיכויי הערעור, המשיב טוען כי המשוכה העומדת בפני המבקשים בערעורם גבוהה, וסיכויי הערעור להתקבל – נמוכים. לטענת המשיב, הלכה היא כי בשאלות הנוגעות לחוקי ההגירה נתון למשיב שיקול דעת רחב, ובהתאמה, גדר ההתערבות של בית המשפט בהחלטות ממין זה מצומצם ומוגבל למקרים יוצאי דופן שבהם נפל פגם חמור בהחלטה, כגון: שיקול זר או פגם חמור אחר היורד לשורש העניין. טענותיהם של המבקשים נדחו בפסק-דינו מנומק ומפורט של בית-המשפט קמא, אשר מצא את החלטות המשיב בעניינם סבירות, וקבע כי גם לגופו של עניין לא היה בסיס לערר בעניינן של המבקשות. באשר ל"מאזן הנוחות", המשיב טוען כי הרחקת המבקשים לארץ מוצאם ונתינותם – תורכיה – לא תיצור מצב בלתי הפיך. המבקשים מיוצגים וטענותיהם נשמעות. ככל שהערעור יתקבל (וכאמור – לשיטת המשיב סיכוייו להתקבל נמוכים), יוכלו המבקשים לחזור לישראל.
דיון והכרעה
16.
לאחר עיון בבקשה ובתגובה – על החומר שצורף אליהן – וכן בערעור ובפסק-דינו של בית-המשפט קמא הנכבד, החלטתי להיעתר לבקשה באופן חלקי , כפי שיבואר להלן. אביא כעת, בקצרה, את הנימוקים להחלטתי זו.
17.
כידוע, השיקולים במתן סעד זמני בערעור על פסק דין בעתירה מנהלית דומים לשיקולים הנשקלים במסגרת מתן סעד זמני בערעור אזרחי. הכלל הרחב הוא כי הגשת הערעור לא תעכב את ביצוע פסק-הדין שעליו מערערים. בית-המשפט ייעתר לבקשה למתן סעד זמני רק במקרים שבהם עמד המבקש בנטל להראות כי סיכויי הערעור סבירים, וכן כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שאם לא יינתן הסעד הזמני ייגרם לו נזק בלתי הפיך – דהיינו: שאם יזכה בערעור יהיה קושי ממשי להשיב את המצב לקדמותו. בין השיקול של סיכויי הערעור לבין השיקול של מאזן הנוחות, מתקיימת מערכת יחסי גומלין המכונה "מקבילית הכוחות" , ולפיה, ככל שסיכויי הערעור גבוהים פחות, כך השיקול בדבר מאזן הנוחות מקבל משקל גבוה יותר (ראו, למשל, החלטת חברי, השופט א' שהם , ב-עע"מ ALBINO FERNANDES
נ' משרד הפנים
(19.12.2012)).
18.
בענייננו, ומבלי לקבוע מסמרות, נראה כי סיכויי ערעורו של המבקש 2 – נמוכים. כשלעצמי, די היה בחוסר-ניקיון כפיו – שהתבטא באי-הצגת העובדות כהווייתן בפניותיו למשיב – כדי להביא לדחיית הבקשה והעתירה בעניינו. מעבר לכך, גם אילו היתה המבקשת 3 בתו של המבקש, ואף אם היא זכאית למעמד בישראל, על פי החלטת הממשלה , לא די בכך כדי להקנות למבקש זכות לקבלת מעמד בישראל, שכן הוא לא התגורר עמה בישראל מיום לידתה, או כניסתה לישראל ואף לא התגורר עמה במועד קבלת החלטת הממשלה (ראו הסיפא להוראת סעיף 2 ל החלטת הממשלה ). יתר על כן – בקשתו של המבקש לקבלת מעמד בישראל, לפנים משורת הדין ומטעמים הומניטאריים, נבחנה לגופו של עניין על-ידי המשיבה. עניינו עמד לבחינה נוספת על-ידי וועדת ההשגה, אשר דחתה את השגתו, ואף נבחן פעם שלישית על-ידי בית המשפט לעניינים מנהליים, אשר מצא את החלטת וועדת ההשגה סבירה. במצב דברים זה, דומה עלי כי הסיכוי שבית משפט נכבד זה יגיע לתוצאה אחרת בעניינו – איננו מהגבוהים, וזאת בלשון המעטה. די בכך, לטעמי, כדי להביא לדחיית הבקשה ביחס אליו מבלי להידרש לשאלת "מאזן הנוחות".
19.
עניינן של המבקשות 1 ו-3 ושל המבקש 4 – שונה במעט, לכאורה. ב-עע"מ 1983/11 אקלילו אמארה נ' משרד הפנים (7.2.2012), נדרש בית-משפט זה, לפרשנות סעיף 13(ו) ל החלטת הממשלה , המורה כי על אף הקריטריונים הקבועים בה: "במקרים גבוליים תידון הבקשה לגופה באופן פרטני, והחלטה סופית תימסר למבקשים לאחר היוועצות בחברי הוועדה המקצועית הבין-משרדית
לעניין מעמד ילדי השוהים שלא כחוק ובני משפחותיהם בישראל , אשר מונתה בהתאם להחלטת ראש הממשלה מיום 01.11.2009, או ממלאי מקומם (להלן: " הוועדה ") [ההדגשה אינה במקור – ח"מ]".
וכך קבע בית-משפט זה באותו עניין:
"מקרים גבוליים מעצם טיבם וטבעם אינם ניתנים לצפייה ולהגדרה מלכתחילה. מדובר במקרים עמומים בהם יש להניח כי אחד או יותר מתנאי החלטת הממשלה אינו מתקיים או ששאלת התקיימות התנאים איננה ברורה, אך הם קרובים לסף שממנו ביקשה הממשלה להעניק מעמד בישראל . נוכח קירבה זו, קבעה הממשלה כי נדרשת במקרים אלו בחינה לגופו של עניין. משמע, במקרים אלו אין לדחות את הבקשה על הסף אלא יש לבחון אותה לגופה ורק לאחר שקילת הנתונים הרלוונטיים יש להכריע האם יש מקום ליתן למבקשים מעמד בישראל... בכדי להכריע האם מקרה הינו מקרה גבולי אם לאו יש לבחון את מכלול נסיבותיו ואין ניתן לשלול אפשרות זאת רק על בסיס בחינה מכאנית של התקיימות התנאי החמישי להחלטה ללא כל התחשבות ביתר הנסיבות... הקביעה כי מקרה הינו גבולי משמעותה כי נדרשת בחינת המקרה לגופו של עניין על ידי חברי הוועדה הבין-משרדית " (שם, בפיסקאות 7-10; ההדגשות שלי – ח"מ ).
מהחומר המונח בפניי עולה כי בעניינן של המבקשות, המשיבה "עצרה" בבחינת התקיימותם של התנאים שנקבעו ב החלטת הממשלה , באופן "מכאני", ודחתה את הבקשה, מבלי לבחון כלל אם מדובר ב"מקרה גבולי", המחייב היוועצות בוועדה הבין-משרדית. גם הערר שהגישו המבקשות – המפנה, בין היתר, להוראות סעיף 13(ו) ולפסיקת בית-משפט זה ב-עע"מ 1983/11 הנ"ל – נדחה "על הסף" מחמת האיחור בהגשתו. לא מיותר לציין בהקשר אחרון זה כי סעיף 13(ז) ל החלטת הממשלה מורה (בהמשך להוראה בעניין מועד הגשת הערר), כי: "…שר הפנים יחליט בערר לאחר היוועצות בוועדה" [ההדגשה שלי – ח"מ ].
אמנם, בית-המשפט קמא הנכבד קבע כי החלטת המשיב שלא לדון בערר מפאת האיחור בהגשתו היתה סבירה, ואולם קביעה זו אינה נקייה, לדעתי, מספקות, בהתחשב בנסיבות. כמו כן, אני סבור כי יש ממש בטענת המבקשות שלפיה בית-המשפט קמא הנכבד שגה בכך שמצא לנכון "לדחות את העתירה גם מן הטעם שאין בסיס לקבלת הערר לגופו", שהרי בעשותו כן החליף את שיקול דעת הרשות המנהלית בשיקול-דעתו שלו. יתרה מכך – מבלי לטעת מסמרות ומבלי שיהא בדברי משום הבעת עמדה לגופו של עניין, אציין כי לנוכח פסיקתו של בית משפט זה בנושאים קרובים, מהעת האחרונה (עיינו: עע"ם 9094/07 סנצ'ס נ' משרד הפנים (4.3.2013) ו-עע"ם 9890/09 נוואה נ' משרד הפנים (11.7.2013)) – לא ניתן לשלול לחלוטין את סיכויי הערעור.
20.
גם מאזן הנוחות נוטה, לגישתי, בנסיבות העניין, לטובת המבקשות 1 ו-3 והמבקש 4. אמנם, העיקרון שנקבע בפסיקת בית משפט זה קובע כי ככלל, הנזק העלול להיגרם כתוצאה מדחיית בקשה למתן סעד זמני למניעת הליכי הרחקה מן הארץ, לתקופת הערעור – איננו בלתי הפיך, שכן אם יזכה המערער בערעורו הוא יוכל לשוב לארץ (ראו, למשל: עע"ם 3692/08 קדאלי נ' משרד הפנים (14.5.08)). יחד עם זאת, בנסיבות העניין, הנזק שעלול להיגרם למבקשות 1 ו-3 וכן למבקש 4, פעוט בן כשנתיים, עקב גירושם מהארץ והטלטולים הצפויים להם כמשפחה (ולמבקשות 1 ו-3, זו הפעם השנייה) – איננו דבר של מה בכך, וזאת למרות קרבתה הגיאוגרפית של תורכיה לישראל. נזק ממשי זה עולה לטעמי, על הפגיעה שעלולה להיגרם לאינטרס הציבורי, בנסיבות העניין, עקב המשך שהייתם בארץ עד להכרעה בערעורם.
21.
לאור כל האמור לעיל, הבקשה מתקבלת באופן חלקי . ניתן בזאת איפוא סעד זמני האוסר על הרחקתן של המבקשות 1 ו-3 ושל המבקש 4 מהארץ, או נקיטת פעולת אכיפה אחרת נגדם, על ידי המשיבה, או מי מטעמה – עד להכרעה בערעור, או עד לקבלת החלטה אחרת. מאידך גיסא על המבקש 2 לעזוב את הארץ עד לתאריך 28.2.2014, אם טרם עשה כן.
22.
בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ד בשבט התשע"ד (15.1.2014).
ש ו פ ט