עע"מ 8642/07 רוז אוקקה נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן סעד זמני בערעור, בגדרה מבוקש להורות על עיכוב הרחקת המבקשת מישראל ועל שחרורה בערבות.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1.

המבקשת, אזרחית ניגריה, נכנסה לישראל – לפי עדותה – לפני כשנתיים באשרת תייר, והחל מסמוך למועד זה היא שוהה בישראל ועובדת בה שלא כדין. ביום 18.8.07 נעצרה המבקשת על ידי שוטרי משטרת ההגירה. לטענת המבקשת היא נעצרה ברחבת הכותל המערבי בירושלים. לטענת המשיבה נעצרה המבקשת בעיר העתיקה בירושלים, בסמוך לשער יפו. על המבקשת הוצאו צו הרחקה וצו משמורת. בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין (להלן: בית הדין לביקורת משמורת) אישר את צו המשמורת. המבקשת פנתה גם לממונה ביקורת הגבולות במשרד הפנים בבקשה לשחרורה מן המשמורת, אך בקשתה זו נדחתה. לאחר אלה, עתרה המבקשת ביום 10.9.07 לבית המשפט לענינים מינהליים בתל-אביב-יפו (עת"מ 2073/07). בעתירתה טענה המבקשת כי היא נוצרייה אדוקה ומעצרה ברחבת הכותל, בעת שהתפללה לשלום בעלה (שנפטר לפני שנה) ולשלום ילדיה הנמצאים בניגריה, אינו חוקי ועומד בניגוד להוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בעת הדיון בעתירה (ביום 7.10.07) הציגה המבקשת – כתמיכה לטענותיה אלו – נוהל של משטרת ההגירה מיום 17.12.03 שכותרתו "שמירה על כבודם וזכויותיהם של עובדים זרים – מדיניות והנחיות ראש מנהלת ההגירה". סעיף 2 לנוהל האמור מונה מקומות בהם לא יבוצעו מעצרים וביניהם "מוסדות דת – כנסיות, בתי תפילה".

ביום 7.10.07 דחה בית המשפט לענינים מינהליים את העתירה. נקבע בפסק הדין כי העתירה אינה מפורטת כנדרש ולא נכללים בה פרטים נדרשים שונים כמו מועד כניסת המבקשת לישראל, דרך הגעתה, משך הזמן בו שהתה בישראל כדין וכיוצא בזה. עוד נקבע כי המבקשת לא הוכיחה כי הכותל המערבי הוא "בית תפילה" כאמור בנוהל משטרת ההגירה. בית המשפט עמד בנוסף על המחלוקת העובדתית בהתייחס למקום מעצרה של המבקשת, וציין כי מחלוקת זו מקימה ספק בטענת המבקשת בעניין זה.

2.

ביום 15.10.07 הוגש ערעור על פסק הדין ובגדרו הבקשה שלפני, בגדרה עותרת המבקשת לעיכוב הרחקתה מישראל ולשחרורה בערבות (יוער כי הבקשה מוכתרת כ"בקשת לעיכוב ביצוע" אך הלכה למעשה היא בקשה לסעד זמני בערעור). בבקשה שבה המבקשת על טענותיה לפני בית המשפט לענינים מינהליים, ומוסיפה כי מן המוסכמות הוא שהכותל המערבי משמש כמקום תפילה, וכי פסק דינו של בית המשפט לענינים מינהליים אינו סביר.

המדינה בתגובתה מבקשת את דחיית הבקשה, הן נוכח שיקולי מאזן הנוחות, הן נוכח סיכויי הערעור הנמוכים. נטען כי שיקולי מאזן הנוחות תומכים בדחיית הבקשה, שכן מבחינת האינטרס הציבורי יש חשיבות בהרחקתה המהירה ככל הניתן של המבקשת מישראל, שכן מדובר במי שעשתה דין לעצמה ושהתה בישראל שלא כדין. הוסף כי אם בסופו של יום יתקבל הערעור, הרחקת המבקשת אינה צעד בלתי הפיך. בהתייחס לסיכויי הערעור טוענת המדינה כי בדין קבע בית המשפט קמא כי דין העתירה להידחות, שכן לא פורטו בה כלל הנתונים הנדרשים. נוסף על כך, המבקשת אינה מצביעה על כל עילה משפטית המצדיקה את המשך שהייתה בישראל, ומשכך, אין עילה לערעור. כן מציינת המדינה כי גם אם היתה המבקשת צודקת בנוגע לנסיבות מעצרה, לא היה בכך לחייב את משרד הפנים להתיר לה להמשיך לשהות במדינה ולעבוד בה.

דיון והכרעה

3.

דין הבקשה להידחות. כידוע, על המבקש סעד זמני לתקופת הערעור להראות כי סיכויי הערעור טובים, וכי שיקולי מאזן הנוחות נוטים לטובתו (השוו: עע"מ 6881/07 ברגר נ' המועצה האזורית עמק חפר (לא פורסם, 24.9.07)). גם אם אניח לצורך הדיון כי הדין עם המבקשת בנוגע לנסיבות מעצרה (והנחה זו מסופקת שכן דו"ח הפעולה של המשטרה, המתעד את האירוע, מציין כי המבקשת נעצרה בקרבת שער יפו), איני סבור כי סיכויי הערעור מצדיקים העתרות לבקשה. המבקשת ציינה בדיון לפני בית הדין לביקורת משמורת כי הגיעה באשרת תייר "כנראה", ונשארה בישראל לצורך עיסוק בעבודות ניקיון. היא הוסיפה כי היא מודעת לכך שהינה שוהה בישראל שלא כדין. גם בשלב הנוכחי, המבקשת אינה מעלה כל טענה בהתייחס לצו ההרחקה שהוצא נגדה, ואינה טוענת לכל זכות להמשיך לשהות בישראל, או לכל עילה אחרת שתצדיק את המשך שהייתה כאן. מכיוון שההליך שלפני, והבקשה למתן סעד זמני בגדרו, נסבים על החלטת משרד הפנים להורות על הרחקתה של המבקשת מישראל – ברור על פני הדברים כי בנסיבות המקרה שלפני, סיכויי הערעור אינם מצדיקים את עיכוב ההרחקה.

יובהר כי אין באמור משום קביעת ממצא באשר לנסיבות מעצרה של המבקשת (להבדיל משאלת הרחקתה בגין שהייה שלא כדין). המבקשת רשאית להעלות טענותיה בהקשר זה לפני הגורמים המוסמכים לבירור תלונות המכוונות לפעילות משטרת ישראל.

בבקשה לעיכוב ביצוע עותרת המבקשת גם לביטול חיובה בהוצאות על ידי בית המשפט לענינים מינהליים. בקשה זו מקומה בגדרי הליך הערעור ולא בגדרי הבקשה שלפני.

הבקשה למתן סעד זמני בערעור נדחית בזה. בשל נסיבותיה האישיות של המבקשת, אינני עושה צו להוצאות.