עע"מ 9/15 צבי טורנר נ. עיריית חיפה

לפניי בקשה לסעד זמני בערעור שבמסגרתה מבוקשים שני סעדים: לעכב את הליכי הגבייה המינהליים שנוקטת עיריית חיפה (להלן: המשיבה ) לגביית חוב ארנונה מהמבקש; ולהורות למשיבה להסיר את העיקולים שהטילה על כספים של המבקש הנמצאים בידי צד שלישי. ברקע הבקשה ערעור שהגיש המבקש על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה (כב' השופט ד"ר מ' רניאל ), שדחה את עתירת המבקש לקבוע שאין לו חובות למשיבה בגין ארבעה נכסים שבבעלותו ולהורות למשיבה לבטל עיקולים שהוטלו על נכסיו מכוח החובות לעיל.

1.

בתמצית, המחלוקת בין המבקש למשיבה שבמוקד הערעור האמור עניינה בחיובי המבקש בארנונה בגין ארבעה נכסים בעיר חיפה בשיעור של כ-4 מיליון ש"ח אשר נצברו – לטענת המשיבה, ומבלי להכריע בעניין – החל משנת 1993 עבור אחד הנכסים והחל משנת 2000 עבור שלושת הנכסים הנוספים. המשיבה הוציאה במשך השנים שומות והודעות חיוב למבקש, שלא נענו, ובשנת 2007 החלה להטיל עיקולים על נכסים שבבעלותו. ביום 29.4.2014 הטילה המשיבה עיקול על כספים השייכים למבקש ומוחזקים בידי צד שלישי – כונס נכסים (להלן: כונס הנכסים ). נוכח המחלוקת בגין החובות האמורים הגיש המבקש עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה להצהיר על בטלות החובות ולהורות על הסרת העיקולים על נכסיו. ביום 2.9.2014 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופט ד"ר מ' רניאל ) את עתירת המבקש בגין איחור בהגשתה, שכן עבר המועד להשגה על החובות שבמחלוקת והם הפכו לחלוטים, זולת חובות שנצברו בשנת הכספים 2014 לגבי אחד הנכסים. מכאן הערעור לבית משפט זה והבקשה לסעד זמני שבמסגרתו.

ביום 25.1.2015 הוריתי למשיבה להקפיא את הליכי הגבייה המינהלית נגד המבקש והתבקשה תשובתה. המשיבה לא התנגדה בתשובתה לבקשת הסעד הזמני לעיכוב הליכי הגבייה המינהלית עד תום הערעור, אך התנגדה להסרת העיקולים על כספי המבקש שבידי כונס הנכסים. להשלמת התמונה יצויין כי ביום 3.2.2015, וזאת לאחר שהוריתי למשיבה להקפיא את הליכי הגבייה המינהלית מטעמה, הטילה זו עיקול נוסף על כספי המבקש שבמחלוקת.

2.

משעיינתי בבקשה, בתשובה לה ובתגובת המבקש לתשובה, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי. כידוע, ההחלטה בדבר מתן סעד זמני בערעור תלויה ב"מקבילית הכוחות" שבין שני שיקולים – סיכויי הערעור מזה, ומאזן הנוחות מזה, כך שככל שסיכויי הערעור גבוהים, כך ניתן למעט בדרישת מאזן הנוחות, ולהיפך. הנטל להוכיח את שני התנאים לעיל רובץ לפתחו של המבקש ( עע"ם 585/15 מלון שלום (אילת) בע"מ נ' עיריית מעלות תרשיחא , פסקה 1

(15.2.2015);

עע"ם 4274/12 חריש הירוקה אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית בע"מ נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה , פסקה 6 (23.10.2012)).

עוד נזכיר כי מתן סעד זמני לתקופת הערעור אף מצריך תנאים מחמירים יותר מאשר בערכאה הדיונית, שכן נקודת האיזון בין הצדדים בערעור השתנתה ( עע"ם 2435/11 ויקטור סימוב נ' שר הפנים , פסקה 5 (23.5.2011)). כפי שיובהר להלן, תוצאת מאזן הנוחות במקרה שלפנינו מייתרת את הדיון בסיכויי הערעור של המבקש.

3.

כאמור, המשיבה מסכימה להתליית הליכי הגבייה המינהלית עד להכרעה בערעור, וכך אני מורה. אשר לסעד המבוקש השני – ביטול העיקולים על כספיו של המבקש המצויים בידי כונס הנכסים– התמונה מורכבת יותר. מדובר בכספים אשר התקבלו ממכירת דירה שהמבקש היה בה בעלים במשותף אשר מוחזקים כאמור בידי כונס הנכסים. להערכתו חלקו של המבקש בכספי המכירה, בניכוי חובות אחרים החלים על הסכום, הוא כחצי מיליון ש"ח.

4.

המבקש טוען שכספים אלו מיועדים לשמש לו עבור ניתוחי גב ומפרקי ירכיים עקב כאבים עזים מהם הוא סובל, ניתוחים אשר תוצאתם היא זמן ממושך של שיקום והחלמה, העלול להביא להוצאות מרובות. לטענתו, ללא הכספים שבמחלוקת לא יוכל לעמוד בהוצאות לעיל. את יתרת הסכום מייעד המבקש להוצאות קיום שוטפות, שכן לטענתו אין לו מקורות הכנסה אחרים פרט לקצבת זקנה בסכום של כ-1800 ש"ח בחודש. לטענתו, דחיית הניתוחים עלולה להביא לנזק בלתי הפיך. את טענותיו לגבי מצבו הרפואי תומך המבקש במסמכים רפואיים הממליצים על עריכת ניתוחים, אך לא מצוינת בהם דחיפות יוצאת דופן וחשש מנזקים גופניים ובריאותיים בלתי הפיכים אם יעוכבו. עוד מוסיף המבקש כי הסרת העיקול לא תפגע במשיבה, כיוון שהיא יכולה להטיל שעבודים ועיקולים חדשים על נכסי מקרקעין אחרים שבבעלותו. כל זאת מן העבר האחד של מאזן הנוחות.

5.

מן העבר השני טוענת המשיבה שאין לבטל את העיקולים על הכספים המוחזקים בידי כונס הנכסים בהיותם עיקולים שהוטלו כחוק על חובות חלוטים שהמשיבה מנסה לגבות מהמבקש החל משנת 2007. לטענת המשיבה, הכספים שמוחזקים אצל כונס הנכסים הם האפשרות היחידה שלה להיפרע כיום מחובות המבקש, פרט לנקיטת הליך של מימוש ומכירת שאר נכסי המבקש, העלול להימשך זמן רב. לגבי ההליכים הרפואיים הנחוצים למבקש, טוענת המשיבה כי הדרך פתוחה בפניו לממש את שאר הנכסים שבבעלותו – לרבות נכסים שאינם נתונים במחלוקת דנן – וכך לממנם. הותרת העיקולים על כנם ועיכוב העברת הכספים עד להכרעה בערעור, לטענת המשיבה, הוא הפתרון שמאזן בצורה הטובה ביותר את האינטרסים של שני הצדדים.

6.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים בהתייחס למאזן הנוחות, לא שוכנעתי שהנזק שייגרם למבקש מהותרת העיקול על כנו עולה על הנזק שייגרם למשיבה מביטול העיקול. המבקש לא הרים את הנטל להראות כי הדחיפות שבטיפולים ועלותם מביאות להטיית מאזן הנוחות לטובתו, או כי אין בידו אמצעים אחרים למימונם. אף מקובלת עליי טענת המשיבה כי פתוחה בפני המבקש הדרך לממש את נכסיו האחרים ולעשות בכספים אלו שימוש למימון הטיפולים והוצאות מחייתו השוטפות. ביטול העיקולים יביא לחוסר איזון בין הצדדים ולשינוי המצב הקיים – המשיבה תאבד את היכולת להיפרע מחובות המבקש בעת הזו. הפגיעה באינטרס המשיבה אף מתעצמת נוכח הצהרת המבקש כי יעשה שימוש מיידי בכספים אלו משיוסרו מהם העיקולים, בצד הימנעותו ממימוש נכסיו האחרים.

7.

הבקשה לסעד זמני מתקבלת בחלקה אפוא. המשיבה תמנע מנקיטת הליכי גבייה מינהלית נגד המבקש עד להכרעה בערעור. הבקשה לביטול העיקולים על כספי המבקש המוחזקים בידי כונס הנכסים נדחית.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.