פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"ם
9017/08
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
מקס מאייר
נ ג ד
המשיבות:
1. עיריית נס ציונה
2. מנהלת הארנונה
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית
המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב, בעת"מ 5737/02, מיום 21.9.08, שניתן על
ידי כבוד השופט דוד רוזן
בשם המבקש:
עו"ד אבנר אשד
בשם המשיבות:
עו"ד צומן, רוקח,
לנקרי פריצלר ושות'
החלטה
1.
המבקש הוא הבעלים של שני נכסים מסחריים באזור נס-ציונה החבים, לשיטתה של המשיבה, בתשלומי ארנונה ומיסים שונים. עקב אי-עמידה בתשלומים אלה, נפתחו נגד המבקש הליכי גבייה, נגדם עתר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. עתירתו של המבקש נדחתה, ונקבע כי המשיבה פעלה בסמכות ובסבירות, בעוד שהמבקש נהג בחוסר תם לב לאורך זמן רב. בשולי הדברים נקבע, כי נוכח טענת המבקש לפיה התשלומים אותם מבקשת המשיבה לגבות ממנו שולמו על ידי שוכרי הנכסים,
על העירייה לבחון מחדש את חיוביו של המבקש.
2.
המבקש הגיש לבית משפט זה ערעור על פסק הדין, ועמו בקשה לסעד זמני שנוסח כבקשה לעיכוב ביצוע. בגדרי הבקשה נטען, כי חרף הנחייתו המפורשת של בית המשפט המחוזי, נמנעה העירייה מלבחון מחדש את חיוביו, ותחת זאת החלה בהליך גבייה אגרסיבי. המבקש עותר לעכב את פעולות הגבייה, הואיל ולהשקפתו סיכוייו של הערעור טובים, ומאזן הנוחות נוטה אף הוא לטובתו. עוד נטען, כי ככל שלא יינתן צו לעיכוב הליכים, ימכרו נכסיו ובכך ייגרם לו נזק בלתי הפיך.
3.
המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, סיכויי הערעור קלושים נוכח פסק-דינו המפורט והמנומק של בית-המשפט קמא. עוד נטען, כי יש לדחות את הבקשה בשל חוסר תם לב שהפגין המבקש לאורך שנים רבות במהלכן התחמק מתשלום מס ומביצוע צווים שיפוטיים אחרים. המשיבה מוסיפה ומציינת, כי בהתאם להנחייתו של בית המשפט המחוזי, בוצעה בדיקה באשר לאפשרות של תשלום כפל מס, ונמצא כי במקרה אחד אמנם שילם אחד השוכרים חובות ארנונה כללית, וסכום זה קוזז מחובו של המבקש. באשר לנזק שיגרם למבקש אם יבוצע פסק-הדין, נטען, כי למבקש רכוש רב ומכל מקום, מדובר במימושם של נכסים מסחריים בלבד.
4.
לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ובתגובת המשיבים, לא מצאתי כי בידי להושיט סעד למבקש. כידוע, אין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי לעכב את ביצועו של פסק-הדין (ראו תקנה 42 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 ). עם זאת, תעכב ערכאת הערעור את הביצוע מקום בו נראה כי סיכויי הערעור טובים ומאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת המבקש. נטל השכנוע כי הנימוקים אשר יצדיקו להיעתר לבקשה מוטל על המבקש (עע"ם 2803/06 מאיר ובניו בע"מ נ' הגיחון מפעלי מים וביוב ירושלים בע"מ , (לא פורסם, 11.4.2006); עע"ם 8463/07 אוסדיטשר נ' ראש הממשלה (טרם פורסם, 18.10.2007); עע"ם 9094/07 קרן אסטריט סנצ'ס נ' משרד הפנים (טרם פורסם, 7.1.2008)) ובנטל זה לא עמד המבקש שבפני. בית-המשפט קמא קבע, כי המבקש פעל בחוסר תם לב ובשיהוי ניכר, הן במהלך הדיון המשפטי והן לאורך שנים של התנהלות מול המשיבה. אלה הם ממצאים שבעובדה, ועל כן המשוכה מעליה יצטרך המבקש לדלג לא תהיה פשוטה כלל ועיקר, ובכך יש גם כדי להצביע על סיכוייו של הערעור. אכן, אם ימומשו נכסים משועבדים אפשר שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, אולם מדובר בנזק שככל שייגרם ניתן להיטיבו בחיוב כספי, אותו לא יתקשו המשיבים לשלם (רע"א 164/03 עתמי נ' מעברי (לא פורסם, 27.5.2003); ע"א 5511/06 אמינוף נ' א. לוי השקעות ובנין בע"מ (לא פורסם, 30.8.2006)).
נוכח האמור, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ח' בטבת התשס"ט (04.01.09)
.
ש ו פ ט