עע"מ 914-23 עע"מ 914-23

האם הקטינה ל' שנבדקה במעבדה בישראל ואשר לה קשר גנטי למשיב 1, היא היא הקטינה שנולדה בעקבות הליך פונדקאות בארצות הברית, ביום 01.12.2020? או שמא מדובר בתינוקת אשר נולדה בישראל וזהותה ונסיבות לידתה לא ידועים? ומה הוא היחס בין פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בקשר עם האבהות האמורה, ובין שיקול הדעת המסור לגורמי רשות האוכלוסין לדרוש מסמכים, מידע והבהרות בטרם רישום פרטים במרשם האוכלוסין כגון מקום לידה, לאום, דת ותאריך הכניסה לישראל, שאינם נובעים מהאבהות שהוכחה בבדיקה גנטית ולגביה ניתן פסק דין?

אלו מקצת מן השאלות שמעורר מקרה לא שיגרתי זה.

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כבוד השופטת מ' אגמון-גונן), בעת"מ 61546-05-22 מיום 07.12.2022. בגדרו, התקבלה עתירת המשיבים ובית המשפט הורה למבקשת, רשות האוכלוסין וההגירה, לרשום את הקטינה ל', שעל-פי הנטען נולדה בהליך פונדקאות בארה"ב, במרשם האוכלוסין כבתו הביולוגית של משיב 1, החל מיום לידתה בתאריך 01.12.2020 – וכך אכן נעשה. משכך, לשיטת המבקשת קוים החלק האופרטיבי של פסק הדין.

2.ברם, לטענת המבקשת "בהיעדר הסבר המניח את הדעת אשר לנסיבות ואופן יציאת הקטינה מארצות הברית, ללא מסמך נסיעה, וכניסתה לישראל ללא מסמך נסיעה וללא תיעוד בביקורת הגבולות, אין באפשרותה לקשר בין הקטינה שנבדקה במעבדה בישראל ואשר לה יש קשר גנטי למשיב 1, לבין המסמכים שהומצאו המתייחסים לקטינה שנולדה בעקבות הליך פונדקאות בארצות הברית ביום 1.12.20. לפיכך לא היה מקום להורות על רישום הקטינה במרשם האוכלוסין, וודאי שלא להורות על רישום פרטי הרישום הנוגעים למקום הלידה ומועדה [...] הלאום [...] הדת [...] תאריך הכניסה לישראל". אלו הפרטים שעיכוב רישומם מבוקש עד לבירור הערעור שבכותרת.

לשיטת המבקשת "פסק הדין נותן למעשה היתר לתושב להסתיר מידע רלוונטי וחיוני מפקיד הרישום ולנהוג בחוסר הגינות מופגן כלפי הרשות". בנוסף נטען, כי למקרה זה יכולות להיות השלכות רוחב משמעותיות, ויש לראותו בצל החשש להפרת אמנות אותן אישררה ישראל, הנוגעות למניעת ניצול וסחר בילדים, וכן "פרוטוקול פלרמו" (הפרוטוקול למניעה, לדיכוי ולהענשה על סחר בבני אדם, בעיקר נשים וילדים, המשלים את אמנת האומות המאוחדות נגד פשע מאורגן חוצה גבולות, ניו יורק, 15.11.2000 כ"א 56(1529) 1 (נפתח לחתימה ב-2000)). אשר על כן נטען, כי בנסיבות העניין סיכויי הערעור טובים ומאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת, שפעלה לקיום החלק האופרטיבי בפסק הדין, לשם שמירה על האינטרס הציבורי ושיקול דעתו של פקיד הרישום.

3.מנגד טוענים המשיבים כי "המקום היחיד בו נקבעת הזיקה ההורית, היא בהליך המתקיים בבית המשפט לענייני משפחה", וכי טענות המבקשת בנוגע ל"פגמים ושגגות בהליך נטילת הדגימה [דגימת ה-DNA – ח' כ'], אינן טענות אשר אמורות להיות מוכרעות במסגרת ההליך המנהלי, ולאחר שניתן פסק הדין בבית המשפט לענייני משפחה". עוד נטען כי "התרשמותו הבלתי אמצעית של הפקיד, וקביעה חד צדדית, המטילה דופי בהתנהלותו של המשיב 1, אינה בסמכות פקיד הרישום, אשר אינו מחזיק בסמכות שיפוטית כלשהי, ואין בידו את הכללים להכריע ביחס ל"אותות האמת" המתגלים לפניו במעמד בו הינו מתבקש לפעול לרישום הקטינה בהתאם לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה".

עוד גורסים המשיבים, על יסוד עקרון סופיות הדיון והחובה לקיים פסקי דין, כי "מנועה המדינה מאי-ביצוע פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה – בו נקבעה הזכות המהותית". זאת ועוד, נטען כי "בקשת המדינה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי, אינה מעלה כל תועלת מאחר שאף אם תתקבל הבקשה, ויעוכב הרישום, לא יהיה בכך כדי לבטל את החובה המהותית המוטלת על המדינה [...]. מאחר וישנו צו הורות, אשר מכוחו מחויבת הרשות לרשום את פרטי הקטינה במרשם". אשר למאזן הנוחות נטען, כי כך או אחרת, רישום הפרטים הוא הפיך ומשכך לא עמדה המבקשת בנטל להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה.

4.לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ונסיבות המקרה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

5.כידוע, נקודת המוצא היא שאין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצוע ההחלטה עליה מערערים (תקנה 42 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א- 2000 (להלן: התקנות)). לצד זאת, בית המשפט רשאי, במקרים חריגים, להורות על עיכוב ביצוע ההחלטה או על מתן סעד זמני (לפי תקנה 43(ב) לתקנות). זאת ועוד נפסק, כי על המבקש עיכוב ביצוע להוכיח התקיימותן של שתי אמות מידה מרכזיות – כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (עע"מ 1957/20 שיא שי עד בע"מ נ' המפקח על השירותים הפיננסים, פסקה 10 (07.04.2020); עע"מ 4291/22 לשכת עורכי הדין בישראל נ' ארז, פסקה 5 (08.07.2022)). בין שני שיקולים אלו מתקיים יחס של מקבילית הכוחות, כאשר נהוג לראות בשיקול של מאזן הנוחות כשיקול העיקרי (עע"מ 6797/22 ארזים השקעות בע"מ נ' עיריית ראשון לציון, פסקה 8 (30.11.2022)). כמו כן, כאשר מדובר בהליך מינהלי, בית המשפט נדרש לתת דעתו, בעת בחינת מאזן הנוחות, גם לשיקול של הפגיעה באינטרס הציבורי (עע"מ 7375/22 רשות האוכלוסין נ' חדו"ש לחופש דת ושוויון, פסקה 13 (22.11.2022)).

6.אשר לסיכויי הערעור, מבלי לטעת מסמרות בשלב ראשוני זה, אסתפק בכך שלפני המשיבים ניצבת משוכה משמעותית, וכי הערעור, על נסיבות המקרה הייחודיות – מעורר שאלות של ממש. אשר למאזן הנוחות, סבורני כי הדין עם המבקשת. שכן, משעה שנרשמה הקטינה כבתו של משיב 1, אין בעיכוב ביצוע רישום הפרטים האחרים כדי לפגוע בטובת הקטינה עד להכרעת בית משפט זה בערעור מחד גיסא; ויש בעיכוב הרישום המבוקש, מאידך גיסא, משום שמירה על האינטרס הציבורי באמינות מרשם האוכלוסין, שמירה על הדין הבין-לאומי לו מחויבת ישראל, ושמירה על היקף שיקול דעתו של פקיד הרישום, במקרה דנן.

7.הבקשה לעיכוב ביצוע חלקי מתקבלת אפוא. בנסיבות העניין לא ראיתי מקום לעשות צו להוצאות.

8.אשר לחסיון שמם של המשיבים, שהותירו את ההכרעה בנדון לשיקול דעת בית המשפט – מצאתי, בדומה לבית משפט קמא, להורות על איסור פרסום שמם או שמה של הקטינה.

9.הערעור ייקבע לדיון בפני הרכב בהקדם, בהתאם לאילוצי היומן.