עע"מ 9730/11 מכון סלינג טסט בע"מ נ. מדינת ישראל - משרד התחבורה

ההליך שבכותרת נמחק לבקשתם של המערערים (פסק דין מיום 10.2.2014), ונותרה על הפרק שאלת חיובם של המערערים בהוצאות - המשיבים 1-2 בחרו להותיר את ההכרעה בעניין זה לשיקול דעת בית המשפט ולא הגישו טיעון בעניין, והמשמעות היא שהם אינם עומדים על חיובם של המערערים בהוצאותיהם, ואילו המשיבים 3 ו-4 עותרים לחיובם של המערערים בהוצאותיהם.

נקודת המוצא לבחינת המבוקש היא כי ככלל בעל דין המגיש הליך כלפי יריבו צריך וחייב להניח שאותו יריב יזדקק לשירותים משפטיים ויישא בהוצאות כדי לעמוד על זכויותיו, וכפועל יוצא מכך חייב הוא להניח כי אם הוא חוזר בו מן ההליך שנקט, יעמוד יריבו על חיובו בהוצאות שנגרמו לו. כן יש להניח כי במצב בו אין הכרעה שיפוטית הקובעת את צדקת הגשתו של הליך ערעורי על החלטה או פסק-דין תקפים של בית המשפט קמא, בעל הדין אשר גרם להוצאות הוא שצריך לשאת בהן. הנחת יסוד זו ניתנת אמנם לסתירה, אך הנטל לסתור אותה מוטל על יוזם ההליך (ראו: בש"א 8396/06 בנק הפועלים בע"מ נ' ארטיפו בע"מ (13.2.2007); רע"א 2081/08 שאשא נ' א.פ.י.אף יזמות והשקעות (12.11.2008); עע"ם 7026/10 באר מרים 26 שי בע"מ נ' מחלקת רישוי עסקים - עירית טבריה (15.1.2012)).

במקרה דנן סבורני כי לא עלה בידי המערערים לסתור הנחת יסוד זו.

הטעם אותו ציינו המערערים כעומד ביסוד בקשת המחיקה הוא מתן פסק דין בהליך אזרחי שהתנהל בין הצדדים, אשר לטענתם ייתר את בירורו של הערעור דנן ואשר יש בהכרעות שניתנו בגדרו ללמד כי הגשת הערעור היתה מוצדקת לכתחילה. ואולם, על יסוד הטענות כפי שהובאו בפניי ומשטענותיהם של המערערים במסגרת ההליך שבכותרת - שעניינו פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה אשר קבע, על יסוד הנתונים שהיו בפניו, כי לא נפל פגם בהחלטת הרשות המינהלית בדבר העברת כתב ההרשאה נשוא ההליך - לא באו לכלל בירור ודיון, אין בידי לקבוע כי הגשת הערעור היתה מוצדקת לגופם של דברים. עוד יצוין כי מטענות הצדדים עולה כי פסק הדין בהליך האזרחי ניתן ביום 20.8.2013 אך המערערים לא ביקשו את מחיקת ההליך בסמוך להינתנו שכן המתינו לראות כיצד ייושם בפועל, ויוזכר בהקשר זה כי גם מקום בו מחיקת הליך נובעת משינוי נסיבות מאוחר, אין בשינוי הנסיבות, כשלעצמו, כדי ללמד שהיתה הצדקה להליך מלכתחילה, וממילא אין בו כדי להוביל למסקנה כי אין לפסוק הוצאות לטובת המשיבים (ראו רע"א 2980/08 מירבן תעשיות כימיות בע"מ נ' אטורה תעשיות בע"מ , פסקה 8 (9.11.2009)).

בנסיבות המתוארות איני סבורה כי עלה בידי המערערים לסתור את הנחת המוצא לפיה עליהם לשאת בהוצאות המשיבים 3-4 אשר הגישו סיכומים מטעמם בהליך זה, שהוגש עוד בשנת 2011.

עם זאת, העובדה שההליך הסתיים ללא הכרעה שיפוטית אכן משליכה על שיעור ההוצאות שיש לפסוק. כן יש לקחת בחשבון את השלב בו התבקשה המחיקה - טרם הדיון בעל-פה על ההוצאות הכרוכות בכך; את העובדה שהמחיקה התבקשה בשל שינוי נסיבות; וכן את העובדה שהמשיבים 3 ו-4 לא הוכיחו מה היה שיעור הוצאותיהם בפועל (וטענת המשיב 3 בעניין נטענה בעלמא).

בנסיבות העניין ולאחר שאיזנתי בין כלל השיקולים הצריכים לעניין יחוייבו המערערים בהוצאות ובשכר-טרחת עורכי-דין של המשיב 3 ושל המשיבה 4 בסך של 5,000 ש"ח לכל אחד. סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד החלטתי זו ועד לתשלום בפועל.